א. הבקשה והצדדים לה
- בפני בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבים, על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2000 , [להלן:
"החוק"].
המבקשת עובדת כאחראית חדר האוכל במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע [להלן
:"המרכז" או
"בית החולים"]. המשיב 1 הינו מנהל המטבח והמשיבה 2 עובדת אף היא במרכז.
בבקשה נטען, כי המשיבים מהווים סכנה של ממש למבקשת. לדבריה, המשיבים מאיימים עליה ומתנכלים לה בעבודתה, דבר שבא לידי ביטוי באמירות כגון,
"אנחנו נשב לך על הראש ועל העיניים נאשפז אותך ונחסל אותך". המשיב 1 מנצל מעמדו ועושה שימוש פסול בסמכויותיו כמנהל המטבח, כדוגמת הצבת המשיבה 2 כעובדת בחדר האוכל בצמוד למבקשת על מנת שזו תאיים עליה ותתנכל לה ואף נוהג להתרברב
"שכל הממונים בכיס שלו". כן נטען, כי בעבר תקפה המשיבה 2 את המבקשת בחדר האוכל, בסכין מטבח. עוד נטען, כי המבקשת חוששת שאיומי המשיבים ירקמו עור וגידים ויתגבשו לכדי אירוע אלים.
על כן עותרת המבקשת להרחקתם של המשיבים מהמטבח וחדר האוכל - מקום עבודתם.
בדיון מיום 18.12.07, פירטה המבקשת את גרסתה באשר לאיומי המשיבים וגוללה את הנסיבות בהן תקפה אותה המשיבה באמצעות סכין מטבח, מקור חששה להגשת התלונה והתנכלויותיו של המשיב 1. לטענתה, באירוע התקיפה עם הסכין נכחו עובדים נוספים, אשר הצילו אותה והזעיקו את המשיב 1, אלא שזה האחרון סירב להגיע למקום התרחשות האירוע ואף טען באוזני העובדת שהזעיקה אותו
"חבל שהצלת אותה יכלת לתת לה (
למשיבה2
) להרוג אותה(
את המבקשת
)". פרטי האירוע לא הובאו לידיעת הממונה, רונן בן אור [להלן:
"רונן"], ורק לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצידה נערך בירור. לאותו בירור זומנו שני טבחים העובדים תחת פיקוחו הישיר של המשיב 1, אשר מסרו גירסה שיקרית, לטענת המבקשת, והכפישו את שמה. על רקע זה, החל המשיב 1, כך על פי הטענה, להתנכל למבקשת, על דרך שליחת מכתבי תלונה לתיקה האישי (איחורים, חיסורים, הפרת כללי בטיחות והשלמת שעות) שנועדו להביא לפיטוריה. כן, תיארה המבקשת אירוע נוסף, בו המשיב 1 הותיר את דלת המטבח פתוחה, דבר שהפריע לטענתה לעבודה השוטפת. המבקשת הוסיפה כי פתיחת הדלת נעשתה בכוחניות וכמעט פגעה בה בגופה.
המבקשת סיכמה את התנהגותו של המשיב 1 כלפיה כ
"פנים של רוע. זה אלימות פסיכולוגית התנכלויות ואיומים".
בהחלטתי מיום 18.12.08 סברתי, כי בשל פרק הזמן שחלף - 4.5 שנים- ממועד האירוע ועד ליום הגשת הבקשה אין איום פיזי ממשי כלפי המבקשת, דהיינו האיומים והמעשה המיוחסים למשיבים בבקשה אינם מצדיקים שימוש בכלי הקיצוני של צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד.
הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 3.01.08 לאחר מספר בקשות דחייה של ב"כ המשיבים, התקיים דיון ביום 21.01.08. יום קודם הדיון הגישו המשיבים תגובתם בגדרה נטען, כי אין כל בסיס להאשמות המיוחסות להם וכי מעולם לא הטרידו או נקטו באלימות ובאיומים כלפי המבקשת, אלא ההיפך, הם נהגו באיפוק רב, חרף הפרובוקציות שזו יצרה. עוד נטען, כי בשיתי הבקשה קיומו של הליך משמעתי כנגד המבקשת בבית החולים.
המשיבה 2 הוסיפה בתצהירה כי המבקשת היא זו אשר נוהגת לכנותה בשמות גנאי ופוגעת בשמה הטוב. כן נטען, כי המבקשת אינה מקבלת את מרותם של הממונים עליה בכלל ואת מרותו של המשיב 1 בפרט.
מכל מקום, עתרו המשיבים, למחיקת הבקשה מחמת השיהוי הניכר שבהגשתה, חוסר תום לב, פגמים משפטיים ופרוצדוראליים שנפלו בטופס הבקשה ושימוש לרעה בהליך המשפטי.
בדיון במעמד הצדדים העידה המבקשת בחקירתה הראשית כי ביום 17.1.08 התרחש אירוע נוסף בחדר האוכל, אשר מהווה לטענתה אבן דרך נוספת במסכת האיומים וההטרדות שהן מנת חלקה מזה תקופה של 4.5 שנים. לגרסתה, מספר ימים קודם הדיון פגשה את המשיבה 2 בחדר האוכל וזו אמרה
"על הטעות הזו שהיא הלכה לבית המשפט היא(
המבקשת
) לא יודעת מה מחכה לי ואפילו אני (
המשיבה 2
) עדכנתי את רפי החוקר שמטפל בתלונה"
.
המבקשת לא חלקה על כך כי אירוע התקיפה, נשוא הצו, התרחש ביום 15.6.04 . בחקירתה הנגדית אישרה המבקשת כי זומנה בעבר מספר פעמים לשימוע וכי השימוע האחרון בעניינה נערך ביום 27.12.07. במסגרת אותו שימוע הובהר לה כי ההנהלה מבקשת לבטל את תפקידה, מנהלת חדר האוכל (בו היא מחזיקה כ- 30 שנה) מאחר ואין הצדק כלכלי או מעשי לקיומו, ולהעתיק את עיסוקה למחלקה אחרת. המבקשת הדגישה, כי תלונות שהפנתה לגורמים שונים לא הניבו פרי והמשיבים לא זומנו לשימוע, בשונה ממנה. בנוסף, ההליך המשמעתי שנפתח כנגדה הינו תולדה ישירה של מכתבי המשיב 1 וכי לא ניתנה לה הזכות להתגונן מפניהם (לא נערך בירור או עימות וללא נוכחות נציג העובדים). עוד העידה המבקשת שכל תלונה בגין איום שהושמע כלפיה הודע לקצין הביטחון בבית החולים, ציון דדון, אשר אף הורה לה להגיש תלונה במשטרה. כאשר נשאלה המבקשת האם זומנה לשימוע על רקע תלונות בדבר אי קבלת מרותו של המשיב 1, השיבה המבקשת
"המשיב מתנכל לי 4.5 שנים. הוא דורש ברעתי ולא יאמר עלי שבחים".
בחקירתה החוזרת טענה המבקשת כי הליך השימוע נועד להכשיר את ביטול תפקידה ולקדם "שקט תעשייתי" כדברי רונן. במשך כל שנות עבודתה בבית החולים לא נוצר עימות בינה לבין מי מעובדי המקום. אנשים נוספים במקום העבודה יודעים על האירוע בחדר האוכל אך הם חוששים לצאת חוצץ נגד המשיב 1 ולהעיד פן יבולע להם.
המשיב 1 הכחיש ושלל השמעת איום מסוג כלשהו באוזני המבקשת, לרבות איום כי יפטר אותה ממקום עבודתה.
לגבי אירוע פתיחת הדלת וטריקתה העיד, כי ביום האירוע התרחשו מספר תקלות במטבח וביניהן הגעתה באיחור של המבקשת (בשעה 11:40 כאשר את הארוחות יש להגיש בשעה 11:45 ו- 12:30). תקלות אלו אף חייבו הוספת עובדת לחדר האוכל ואף הוא בעצמו סייע במלאכה (הכניס עגלות והוציא כלים). לדבריו, המעבר בין חדר האוכל למטבח נעשה באמצעות דלת. הדלת נטרקה ונסגרה מספר פעמים ולכן הוא ניגש ופתח אותה. המתלוננת ניגשה אליו ואמרה לו כי יסגור את הדלת. משלב זה החלו חילופי דברים בינו לבין המבקשת
"אמרתי לה "בבקשה ממך זה מפריע לי באמצע העבודה, תשאירי את הדלת פתוחה יש לי המון פנצ'רים". בתגובה היא אמרה שזה לה לא מפריע וקר לה. אמרתי לה שאפשר להפעיל את המזגנים והיא אמרה שהמזגנים עובדים על קירור. ואמרתי לה שאפשר להעביר את זה למחלקה הטכנאית שיעבירו לחימום. היא אמרה לי שלי מחר אין מה לעשות כי היא התלוננה עלי במשטרה וכי היום אני אצא באזיקים" . לגרסת המשיב 1, הוא ניגש למנהל בית החולים ועדכן אותו בהתפתחות דברים זו. העד הדגיש כי לא היתה כל דחיפה מצדו או נגיעה במבקשת והוסיף כי נכחו עובדים נוספים (איציק פדלון חבר וועד העובדים ועובדת מטבח בחדר האוכל- צילה חוחשוילי).
בהמשך נשאל המשיב על הסיבות להצבתה של המשיבה 2 בחדר האוכל והשיב:
"המשיבה 2 עובדת מטבח ורכזת נושא מנות קשות, על פי סידורי העבודה הגברת הדסה מגיעה לפי השיבוץ בשעה 10:00. יש לה איחורים , נכנסת וממלא את כל העגלות ובשעה 12:30 היא מצטרפת לשלומית בחדר האוכל . זה סידור עבודה בסביבות שנה עד שנה וחצי". עוד הוסיף, כי תפקידה של המשיבה 2 ניתן כהטבה של מקום העבודה.
בעדותה שללה המשיבה 2 אף היא את האיומים והמעשה המיוחסים לה.
לשאלת ב"כ המבקשת
"האירוע שהיה ביוני 2004 הרמת סכין על המתלוננת ואיימת עליה" השיבה
"לא". בהמשך הוסיפה ב"כ המבקשת
"ואם יגידו לך שיש עדים שיגידו שכן ראו אותך". המשיבה שללה זאת ופירטה אמירות פוגעניות נוספות של המבקשת
. המשיבה שבה וטענה, כי המבקשת היא זו אשר מאיימת, מתנסחת בלשון בוטה וגסה כלפיה ומחרחרת ריב. המשיבה הוסיפה כי לא הגישה תלונה בגין איומיה של המבקשת מאחר וסברה כי לא ניתן לעשות כן.