אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 4985/07

החלטה בתיק בשא 4985/07

תאריך פרסום : 13/12/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי באר-שבע
4985-07,4668-07
03/09/2007
בפני השופט:
אברהם יעקב

- נגד -
התובע:
1. נגב טים בע"מ
2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הדרום
3. מנהל מקרקעי ישראל
4. משרד הבינוי והשיכון
5. המרכז למיפוי ישראל
6. הועדה המקומית שמעונים

הנתבע:
חברת שדמות הדרום בע"מ
החלטה

1.                   בפני מונחות שתי בקשות לסילוק התובענה על הסף, שהדיון בהן אוחד.

המדובר בתביעה כספית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת, כפי טענתה, בגין עיכוב בבניית תחנת דלק ומרכז מסחרי, בצומת הכניסה לישוב שגב שלום.

בכתב התביעה מיחסת המשיבה למבקשים, יחד ולחוד, את האחריות לסלילתו של כביש הגישה לישוב שגב שלום, בסטייה משמעותית מהתוואי המיועד לו על פי התכניות הרשמיות. סטייה זו המכונה ע"י המשיבה "טעות", הביאה לביטול היתר הבניה שניתן לה לבניית תחנת דלק ומרכז מסחרי בצומת הכניסה לישוב. היתר בניה ניתן לה בשנית רק לאחר תיקון הטעות, קרי, סלילת הכביש בתוואי המתאים על פי התכניות. לטענת המשיבה, טעות זו הביאה לעיכוב של כ-76 חודשים בבניית תחנת הדלק והמתחם המסחרי וגרמה לה לנזקים כספיים, בגינם היא תובעת כעת.

2.                   המבקשים עותרים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, זאת על פי הנתונים העולים מכתב התביעה עצמו, הגם שתוכנו מוכחש על ידם. לשיטת המבקשים, תקופת ההתיישנות החלה על התביעה דנן, שעילתה רשלנות, היא של 7 שנים, ויש למנותה מיום ביטול היתר הבניה באופן זמני, במאי 1997, או לחלופין מיום ביטולו באופן קבוע, בחודש דצמבר 1997, שאז אירע הנזק. לטענתם, מאחר והתביעה הוגשה ב-31/12/06, בחלוף כ-9 שנים ממועד אירוע הנזק, היא התיישנה ויש לדחותה.

3.                   המשיבה טענה כי תביעתה טרם התיישנה מטעמים שונים, בין היתר לאור העובדה שהתביעה הוגשה לאחר כ-3 שנים ממועד הקמת תחנת הדלק, אז התגבשו נזקיה, וכל עוד לא נתגבש הנזק במלואו לא החל מרוץ הזמן לחישוב תקופת ההתיישנות. לחילופין נטען, כי עניינה של התביעה הוא במעשי/מחדלי המבקשים אשר פסקו רק בשנת 2002, עת נסלל הכביש בתוואי שיועד לו, ויש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. אומר כבר עתה כי לא מצאתי ממש בטענות אלה של המשיבה ואף לא ביתר טענותיה, אליהן אתייחס בהרחבה להלן.

התיישנות- דיון

4.                   חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע, כי תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין היא שבע שנים, ותחילתה ביום שבו נולדה עילת התביעה.

על פי סעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"):

" 89.          תחילת ההתיישנות

לענין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות- "היום שבו נולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:

(1)   מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל;

(2)   מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק."

עניינה של התביעה המונחת בפני, הוא רשלנותם הנטענת של המבקשים ונזקים שנגרמו למשיבה בעקבות רשלנות זו. בפסיקה הובהר זה מכבר, כי מקום שבו רכיב הנזק משמש כיסוד לעילת התביעה, כגון בתביעת הרשלנות דנן, אין להחיל את סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין, כפי שטענה המשיבה, באשר סעיף זה מתייחס לעוולות שהנזק אינו משמש כאחד מיסודותיהן [ראה: ע"א 831/80 זמיר נ' כימיכליים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122, 126, ע"א 7707/01 צורף נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית (לא פורסם)]. בענייננו חל סעיף 89(2) לפקודה, ולפיו עילת התובענה, לצורך תחילת מנין תקופת ההתיישנות, נולדה ביום שבו אירע הנזק.

מרוץ ההתיישנות לתביעתה של המשיבה החל, לדידי, ביום בו נסלל הכביש בתוואי השגוי, שהרי אם אכן היתה רשלנות, ואינני קובע דבר לעניין זה, יש בסלילת הכביש שלא בתוואי הנכון כדי להוות גילוי לאותה רשלנות. לכל המאוחר ניתן לראות במועד ביטול היתר הבניה למשיבה, במאי 1997, כמועד שבו נודע לה בוודאות על הנזק, או אז נתגבשה העילה, זאת אף לשיטת המשיבה עצמה, אשר ציינה באמצעות ב"כ בפרוטוקול הדיון מיום 05/07/07 כי "בדצמבר 97 בוטל ההיתר באופן קבוע ואז למעשה נודע לי על הנזק. במאי 97 התובעת יודעת שיש נזק" (עמ' 1 לפרוטוקול).

5.                   המשיבה טענה, כי התביעה הוגשה בסמוך למועד שבו התגבשו כלל נזקיה, וכי כל עוד לא התגבש הנזק במלואו, לא החל מרוץ הזמן לחישוב תקופת ההתיישנות. אין לקבל טענה זו של המשיבה. בפסיקה נקבעה אבחנה ברורה בין אירוע הנזק, אשר ממנו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות, לבין שינוי בהיקף הנזק, אשר לו אין השלכה לעניין תקופת ההתיישנות, בייחוד מקום בו מדובר באותו סוג הנזק.

בע"א 831/80 זמיר נ' כימיכליים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122, 128, נדונה סוגיה דומה, שם קבעה כב' השופטת אבנור כך:

"נפסק, כי נתגלה אין פירושו נתגבש- אלא מספיק שיש ראיה לסימני הנזק-הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור הרבה יותר. יש להבדיל בין אירוע הנזק להיקפו (כך נקבע בע"א 74/60)."

בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, 558 נקבע כך:

" דיני ההתיישנות באים ליצור איזון עדין בין האינטרס של המזיק הפוטנציאלי לבין האינטרס של הניזוק הפוטנציאלי, תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו. הגינות כלפי המזיק משמעותה מחייבת להגיע לזמן, שבו יוכל המזיק לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה. אין לדרוש ממנו שמירת ראיות לזמן בלתי מוגבל, מה גם שבמשך הזמן הדברים אובדים ונשכחים (ראה ע"א 522/77 [6], בעמ' 17 ). הגינות כלפי הניזוק משמעותה אפשרות הניתנת לו להכין תביעתו כראוי ולתבוע על נזקו. האינטרס הציבורי הוא, שזמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה, וכי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח. איזון ראוי בין אינטרסים אלה מתבטא בדין, לפיו אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק, אך משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו." (ההדגשה אינה במקור- א.י.).

בענייננו, נודע למשיבה על קרות הנזק כבר בחודש מאי 1997, עת בוטל היתר הבניה שניתן לה ולמעשה נודע לה כי לא ניתן יהיה להשלים את בניית תחנת הדלק והמתחם המסחרי ובוודאי שלא ניתן יהיה להפעילם במועד. משנתגלה הנזק, החל מניין תקופת ההתיישנות לתביעת המשיבה והיה עליה להגיש תביעתה בתוך תקופה זו. התביעה הוגשה ביום 31/12/06, לאחר שחלפו למעלה מ- 7 שנים, בהן היא התיישנה, ואין מנוס מדחייתה על הסף.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ