1. בין המשיבה 1 לבין נוגה אלקטרוניקה נדל"ן (1994) בע"מ, נעשה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק בורר. לפי הסכם זה, המבקשת 1 היתה אמורה לקבל דירות וקוט'גים בשני פרוייקטים המפורטים בהסכם. כנגד זאת, השליטה והבעלות בפרוייקטים הנ"ל היו אמורות לעבור לנוגה אלקטרוניקה נדל"ן (1994) בע"מ. הדירות והקוט'גים לא הועברו כמוסכם, שכן נוגה אלקטרוניקה נדל"ן (1994) בע"מ נקלעה לקשיים ועל כן התקיים הליך של בוררות, בין הצדדים לבקשות שבפני, בו ניתן ביום 7.4.05 פסק ביניים של הבורר עו"ד ראובן בכר, שקבע שהמשיב ערב כלפי המבקשים לכל חיובי נוגה אלקטרוניקה נדל"ן
(1994) בע"מ על פי ההסכם, לרבות בגין החיוב להעברת הדירות והקוט'גים לתובעים.
המשיב הגיש ביום 29.5.05 בת.א 4172/05 בקשה לביטול פסק הביניים של הבורר.
2. ביום 6.6.05 הגישו המבקשים את בש"א 4718/05 בה ביקשו לסלק על הסף את התביעה בת.א 4172/05, בשל כך שלטענתם הבקשה לביטול פסק בורר הוגשה באיחור, מבלי שהומצאו טעמים מיוחדים להגשתה באיחור ומבלי שהותרה הגשתה באיחור.
יחד עם בש"א 4718/05, הוגשה בש"א 4719/05 בה ביקשו המבקשות להאריך את המועד להגשת תשובה לבקשה לביטול פסק בורר עד להחלטה בבקשה לסילוק על הסף. בינתיים נראה שביום 19.6.05 הוגשה תשובת המבקשים לבקשה לביטול פסק הבורר ועל כן הדיון בבקשה זו מתייתר.
ביום 23.6.05 הוגשה תגובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף ועימה נכרכה "למען הזהירות" בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר.
לטענתו, פסק הבוררות הגיע באמצעות הפקסימילה למשרד בא כוחו ביום
7.4.05, אך הוא גם הגיע בדואר רשום ביום
13.4.05. בא כוחו לא היה ער לכך שעותק מפסק הדין נשלח מוקדם יותר בפקסימיליה ועל כן נימנו 45 ימים, בטעות, מיום 13.4.05. היום ה- 45 מיום 13.4.05 הוא יום 28.5.05 שחל בשבת ועל כן, המועד האחרון להגשת בקשת הביטול של פסק הבורר הוא יום 29.5.05, אך הואיל וחלה פגרת הפסח בתקופה זו, נראה כי המועד האחרון להגשה היה 5.6.05. על כן לגישתו, לנוכח אותה פגרה הבקשה הוגשה, לאור הטעות, במועד ואפילו מוקדם ממועד ההגשה הסופי האפשרי.
ביום 4.7.05, הוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף, שבית המשפט התבקש מטעמי זהירות לראותה גם כתשובה לבקשת המשיב להארכת מועד להגשת בקשתו לביטול פסק הבורר.
3. אם פגרת הפסח לא נכללת במניין הימים שנקבעו בחוק להגשת בקשה לביטול פסק בורר, אלא כאילו מתווספת לאותה תקופה ו"מאריכה" אותה, הרי שהבקשה לביטול פסק בורר הוגשה במועד, למרות הטעות המשרדית הנטענת במשרד ב"כ המשיב. מובן שאם פגרת הפסח נמנית במניין הימים ולא "מאריכה" את התקופה הנ"ל, הבקשה הוגשה באיחור ויש מקום לדון בבקשה החילופית להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר.
4. לטענת המבקשים בשל קביעת סעיף 27 לחוק הבוררות, חייב היה המשיב להגיש את בקשתו לביטול פסקה הבורר תוך 45 יום ותקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, לא חלה במקרה זה. המבקשים סומכים את טענתם על כך שהבקשה לביטול פסק בורר הוגשה באיחור, בעיקר, על פסק דינו של כב' השופט אוקון בה.פ (מחוזי ירושלים) 3179/04
אברמוביץ אפריים נגד רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ, תק- מח 2004(3), 280, שם נקבע:
"בכל הנוגע למסלול העצמאי, אין בכוחן של תקנות הבוררות או תקנות סדר הדין האזרחי כדי לעכב את המסגרת הנוקשה שנקבעה בסעיף 27 של חוק הבוררות. תקנה 529 מתייחסת על פי לשונה לזמנים שנקבעו בתקנות בידי בית משפט או רשם, אך איננה מתייחסת להוראת חוק הקוצבת זמנים. על כן, לא ניתן להאריך את מסגרת הזמן שנקבעה בהוראה זו. עמדה על כך אוטונולגי בספרה בוררות דין ונוהל (ת"א, 91). היא אומרת בע' 471:
המועד לבקשת ביטול פסק בורר קבוע בחוק עצמו... סעיף 27 מסמיך את בית המשפט להאריך את המועדים, ולכן הוא
Lex specialis
. לכן דחה בית המשפט המחוזי טענה המסתמכת על תקנה זו, בקובעו כי "מניין הימים הוא מיום קבלת העתק הפסק, ללא כל הפסקה, ניכוי או הפחתה".
עולה שאין בכוחה של תקנה 529 להפשיר את ההסדר הסטטוטורי שמקורו בחוק הבוררות, כפי שאין בכוחה להתגבר על מועדים שנקבעו במפורש בחוקים מיוחדים (פש"ר (נצ') 1461/01 אוסם הגיל מכון תערובת נ' לסרי), ולעיתים אף בתקנות מיוחדות (בג"צ 210/94 חברת דווקא נ' יוסף עמר). כן ראו ת"א (חי') 661/01 גולן נ' לוקי."
5. ברע"א 8455/01 ,9460/00
מיכאל איזנברגר נ' אליהו קדר, תק-על 2002(1), 667, נידונה השאלה: "
האם במנין הימים להגשת בקשת הביטול של פסק הבוררות מונים את תקופת הפגרה אם לאו."
כב' בית המשפט העליון קיבל את הערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה וקבע:
"השופטת המלומדת נימקה את פסק דינה בעיקר בשלושה אלה. ראשית, הארכת התקופה עקב הפגרה עשויה להביא לפריצת גבול המועד הנקוב בסעיף 27 לחוק; שנית, סעיף 27 לחוק, הוא עצמו, מסמיך את בית המשפט להאריך מועדים והדבר בא ללמדנו שכל הוראה אחרת בדבר הארכת מועדים אינה ישימה בגדר תקנות הבוררות; ושלישית, תקנה 529 לתקנות סדר הדין מתייחסת, לפי לשונה, רק לתקנות סדר הדין ולא למערכות אחרות של סדרי דין. נראה לנו כי שלושת טעמים אלה אינם תומכים במסקנת השופטת; אשר לטעם הראשון: מניין הימים על פי תקנה 10 לתקנות הבוררות מוגבל בגדר 45 הימים נשוא סעיף 27 לחוק, והוא - בין אם מונים את ימי הפגרה ובין אם לאו; אשר לנימוק השני: הסמכות להארכת מועדים המנויה בסעיף 27 לחוק היא מיוחדת לסעיף זה; היא אינה באה לשלול הארכת מועדים בענינים שאינם כלולים בו; אשר לנימוק השלישי: אמנם נאמר בתקנה 529 לתקנות סדר הדין שהיא מתייחסת ל"תקנות אלה", אך יש להבין את תקנה 2 לתקנות סדר הדין כך שהיא מחילה את הוראות תקנה 529 לתקנות סדר הדין, בשינויים המחוייבים (או על דרך של העברת נתונים) גם על תקנות הבוררות, שהרי טעמה עמה - למלא לקונות בתקנות הבוררות שאינן מהוות קודקס דיוני שלם. אכן, אפילו נותר ספק בענין זה, ראוי לפרש את הספק לטובת פירוש אינטגרטיבי של תקנות הבוררות עם תקנות סדר הדין; ולא שוכנענו שקיים טעם ענייני - לענין הכללת תקופת הפגרה בתקנה 10 לתקנות הבוררות - להבחין בין שתי המערכות.
אמת, נכון הדבר, שבמצבים שבהם לא הוחלה תקנה כמו תקנה 2 לתקנות הבוררות או תקנה 2 לתקנות סדר הדין על מערכת דיונית אחרת, יכול שלא יהיה מנוס מלהבחין, לענין פלוני, בין מערכות שונות, והוא הדין כאשר קיים טעם ענייני להבחין בין מערכות דיוניות שונות: בש"א 4719/93 פ"ד מז(646 (5, אך לא זה המקרה שלפנינו."
ברע"א 6297/02
איזבלה גולד נ' גאולת הכרך בע"מ , פ"ד נז(2), 108 ,עמ' 115-116, נקבע בהמשך לאמור:
"הנושא של תחולת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי לגבי הסדרים מיוחדים התעורר לעניין בוררות ובאשר לדיון נוסף. במקרה של בוררות קיים הסדר מיוחד בתקנות הבוררות. נפסק שתקנה 529 חלה לעניין המועדים שבתקנות האמורות: רע"א 9460/00 הנ"ל. יצוין, כי תקנה 2 לתקנות הבוררות מחילה את תקנות סדר הדין האזרחי על סדרי הדין החלים בבית המשפט בענייני בוררות."