אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 4520/07

החלטה בתיק בשא 4520/07

תאריך פרסום : 21/05/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי באר שבע
4520-07,5076-04
22/04/2007
בפני השופט:
אברהם יעקב

- נגד -
התובע:
מבוא אילת תיירות ונופש בע"מ
הנתבע:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
החלטה

א. מהות הבקשה

1.       ביום 23.04.06 ניתן פסק הדין בתיק העיקרי ובו נתקבלה תביעת הבנק; בגדרו מונה ב"כ המשיב עוה"ד, יונתן סונדרס, ככונס נכסים קבוע לכלל נכסי החברה ולאכיפת  השעבודים אשר יצרה המבקשת [להלן:"החברה"] לטובת הבנק בדמות אגרות חוב בשעבודים צפים (אגרת חוב על כלל נכסי ורכוש המבקשת [נספח א'1-2] ואגרת חוב נוספת, במסגרתה שועבדו מקרקעין הידועים כגוש 4001 חלקה 51 [נספח ב1-2] ) ושטר משכנתא 6318/96 מיום 28.4.96 (בשעבוד ספציפי) אשר נרשם ברשם החברות [12.5.96]. 

בבקשה זו שבפני מבקשת החברה לעכב ביצוע פסק הדין - עד למתן פסה"ד בערעור שהגישה לביהמ"ש העליון.

הלכה פסוקה היא כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו. בקשה לעיכוב ביצוע תבחן בשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור, ולאחר מכן (במידה ויש ממש בערעור), העיקר-מאזן הנוחות. היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו ובכלל זה עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה והערעור יתקבל.

לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן, לא שוכנעתי כי אי עיכובו של פסה"ד יגרום לנזק שלא ניתן לתיקון, היה ויתקבל הערעור.

ב. טיעוני הצדדים

1.         המבקשת חזרה למעשה על טענותיה במסגרת התיק העיקרי, אשר נדחו על ידי כב' השופטת ש' דברת בעת מתן פסה"ד.

לטענת החברה, הטעם העיקרי לעיכוב הביצוע הוא כי אכיפת השעבודים יגרום לה נזק בלתי הפיך ופגיעה קשה. עוד טענה החברה, כי מאזן הנוחות מצדיק את עיכוב הביצוע, שכן החוב הנטען ע"י הבנק קטן לאין שיעור משווי הנכסים העומדים למימוש. מה גם, כי המדובר בנכס מקרקעין שלא ניתן להבריחו. כן נטען, כי הטעמים המפורטים בהחלטת בימ"ש בבשא 2689/04- מינוי כונס נכסים זמני - יפים ותקפים גם לבקשה דנא. 

2.         בתשובת הבנק נטען, כי הבקשה במהותה אינה אלא ניסיון נוסף של החברה לעכב את מימוש זכויותיו של הבנק, כהמשך ישיר להתנהלותה הדיונית ולחוסר תום ליבה.

החברה לא עמדה בנטל ההוכחה - בקיום נימוק המצדיק סטייה מהכלל,  כי מי שזכה בדין רשאי לממש את זכייתו - כמו כן, לא הוכיחה החברה כי עיכוב מימוש הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה, וההיפך הוא הנכון, עיכוב מימוש השעבודים גרם, גורם ויגרום לבנק נזק ולו בגין צבירת הריבית על החוב .  

עוד טען הבנק כי אין בבקשה דבר לענין סיכויי הערעור, למעט "אמונתה" וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן גובה החוב המובטח גבוה משמעותית מהערכת השמאי אליה מפנה החברה וכי על אף הארכות שניתנו לה (בהסכם) לא הועבר תשלום כלשהו ע"ח החוב התופח.

הבנק התייחס גם באופן מפורט לטענות החברה וטען כי אין לה כל סיכוי להצליח בערעור, שכן כל כולו ב"התחכמויות דיוניות ריקות ושגויות בעליל".   

ג. דיון

ההלכה באשר למימוש נכסים משועבדים ועיכוב הביצוע של פס"ד אשר מורה על מימושם, נקבעה עוד בע"א 4644/91 משה כובשי נ' בנק הפועלים, תק-על 91(3)  232. שם קבע בימ"ש כי כל זוכה רשאי לרדת לנכסי החייב ולגבות ממנו את חובו, ואין הצדקה כי דווקא זוכה שהוא בעל בטוחה, כמו במקרה שבפני, ימנע מלעשות כך ביחס לנכס אשר הועמד כבטוחה.

באותו פס"ד גם נקבע, כי כדי שבימ"ש יענה לעיכוב ביצוע, לא די בכך שישתכנע כי מימוש הבטוחה יגרום לחייב נזק בלתי הפיך, אלא שעליו גם להשתכנע בכך כי עיכוב מימוש הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מהבטוחה.

יתרת החוב בחשבון החברה מגיעה למיליוני שקלים. חוב זה הולך וגדל בגין תוספת הריבית.

החברה לא כפרה בהליכים הקודמים בחתימותיה על מסמכי השעבוד וההסכמים הדביטוריים, לרבות נכונות ספרי הבנק. מימוש השעבודים הינו "נזק" שקיבלה על עצמה החברה במודע עת קיבלה הלוואות ואשראי מהבנק. החברה גם לא טרחה ליתן תגובה עניינית מטעמה (עת נדרשה לעשות כן ע"י כב' השופטת ש' דברת).

משהעמידה החברה נכס עסקי (בית המלון) שלה כבטוחה, יקשה עליה להישמע בטענה כי מימוש אותה בטוחה עלול להסב לה נזק חסר תקנה. אוסיף ואציין, כי נזק כאמור לא עלה בידי החברה להוכיח.   

יתרה מזאת, במקרה הנוכחי נוטה מאזן הנוחות באופן מפורש לטובת הבנק שכן אין ספק כי דחייה במימוש עשויה לגרום לו נזק.

מדובר, כאמור, באגרות חוב ובמקרקעין אשר שועבדו על ידי החברה לטובתו של הבנק.

במקרה מעין זה,כל נזק כספי אשר ייגרם לחברה, אם תזכה בערעור, ניתן יהיה לפיצוי על ידי הבנק.

החוב הכספי, שהוא גבוה כשלעצמו, הולך וגדל בגין תוספת הריבית. ניסיונות החברה למכור  את בית המלון כנכס חי ובתנאי שוק חופשי לא צלחו בסופו של דבר ולא הביאו מזור לתחלואיה  של החברה.  

גם אם יתברר כי המבקשת איננה חייבת את כל הסכום, הרי שהמבקשת עצמה לא התכחשה לקיומו של חוב משמעותי כלפי הבנק, חוב אותו לא פרעה , במהלך השנים, כפי שצוין במסגרת פסה"ד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ