אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 4417/05

החלטה בתיק בשא 4417/05

תאריך פרסום : 25/09/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
4417-05
07/12/2005
בפני השופט:
נ.זלוצ'ובר

- נגד -
התובע:
אקוריה בע"מ
עו"ד הולנדר
הנתבע:
1. קיבוץ אילות
2. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל

עו"ד באדר
עו"ד פמ"ד
החלטה
  1. המשיבה 1 הגישה ביום 30/03/05 בת.א. 4102/05 של בית משפט זה תובענה נגד המבקשת ומשיב 2, בה עתרה למתן צו הצהרתי וצו מניעה קבוע לפיהם:

א.               למשיב 1 זכויות חכירה לדורות בקרקע נשוא התובענה ולחילופין שהוא זכאי לקבל זכויות כאמור.

ב.               יוצהר, כי התחייבות המבקשת מחייבת אותה ועליה להימנע מעשיית פעולה כלשהי בקרקע הנ"ל ומכל פעולה לקבלת זכויות בקרקע ללא הסכמת המשיב 1 .

ג.                יאסר על המשיבה 2 להעניק זכויות כלשהן בקרקע הנ"ל "למאן דהוא, זולת הקיבוץ".

  1. ביום 10/05/05 הגישה המבקשת "בקשה למחיקה על הסף" ו "בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה". המשיב 1 הגיש את תגובתו לבקשה הנ"ל ביום 26/05/05 (בפקס). כעולה ממכתב ב"כ המשיב 1, נודע לו, כי עותק מתגובתו לא מצוי בתיק בית המשפט, משום מה, ועל כן הוא הגיש את תגובתו שוב ביום 11/07/05 (עיון בתיק מגלה, כי עתה יש תגובה מיום 26/05/05).

בשל שיבוש כלשהו הבקשה למחיקה על הסף לא הובאה אלי (אולי בשל כך שלא היתה תשובה של המבקש לתשובת המשיב כאמור בתקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ולא היה אישור מסירה של תשובת המשיב למבקש). לאור האמור, הועבר התיק אלי לצורך מחיקתו מחוסר מעש  רק בנובמבר 2005.

כשנודע האמור לב"כ המשיב 1 הוגשה ביום 16/11/05 בקשה שלא למחוק את התביעה וליתן פסק דין נגד המבקשת בהעדר הגנה.

3.   לטענת המשיב 1, הוא בר רשות בקרקע נשוא התובענה, ומאז הקמת הקיבוץ יש לו חוזה שכירות עם המשיבה 2 שמתחדש מדי שלוש שנים, כאשר לטענתו, הובטח לו על ידי המינהל שכשיושלמו "הענינים הטכניים הדרושים לרישום בפנקסי המקרקעין, יעניק ממ"י וירשום במשרד ספרי האחוזה חכירה לדורות לקיבוץ בקרקע המשבצת..."

התובענה נגד המבקשת סומכת, בעיקר, על מכתב מטעם המבקשת מיום 02/04/03 בו נאמר, בין היתר: "... הואיל ואנו מכבדים את זכויותיו של קיבוץ אילות ואין לנו כל כוונה לפגוע בקיבוץ ו/או בזכויותיו, אנו לא מתכוונים לעשות בשטח כל פעולה שלא בהסכמת הקיבוץ... "  (הדגשה שלי - נ.ז.). על התחייבות זו חזרה המבקשת גם בעל פה מספר רב של פעמים, כנטען בסעיף 12 לכתב התביעה.

לטענת המשיב 1 , המבקשת פעלה בניגוד להתחייבות הנ"ל, ובלא הסכמת המשיב 1 פעלה לייעוד שטח להקמת פרויקט המתוכנן על ידה, הכולל מטע תמרים, שטחי חממות וגידולי שדה, והמשיבה 2 נתנה למשיב 1 הרשאה "לתכנון בקרקע לשם שינוי ייעודה מקרקע חקלאית לקרקע למלונאות נופש וכדומה, דבר שמשמעותו כי לכשישונה ייעוד הקרקע ינתן חוזה פיתוח שיהפוך אחר כך לחוזה חכירה וכל זאת בלא לידע את הקיבוץ כלל ובלי לקבל את אישורו המוקדם לתוכנית על אף שהקיבוץ, כאמור, מחזיק בקרקע עשרות בשנים והינו בעל הזכויות בה." עוד נאמר בסעיף 11 לתביעה, כי מנהל המבקשת, "ניצל מהלכיו וקשריו במסדרונות השלטון כדי לשנות ייעודה של הקרקע בועדות התכנון והבניה במהירות...גרמו לתיקון תוכנית מתאר ארצית על מנת להתאימה לצורכיהם...תוך התעלמות מהתנגדותו המוחלטת של הקיבוץ". 

  1. לטענת המבקשת, יש למחוק על הסף את התובענה מן הטעם  שהתביעה אינה מגלה עילה

כלפיה וכן מהטעם של העדר יריבות.

לענין הכללים בנושא הבקשה שבפני, ראה ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826:

                  " מחיקה על הסף

6 . הוראות סדר הדין האזרחי מחייבות את בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שהוא מחליט למחוק תובענה על ספה. סעיף 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מסמיך את בית המשפט לצוות על מחיקת כתב התביעה, כאשר זה אינו מראה עילת תביעה. בית-המשפט יפעיל את סמכותו על-פי סעיף זה, אך ורק כאשר "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995), 384). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג איפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית-המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124). כשאלה לנגד עינינו - נבחן את שאלת קיומה, לכאורה, של עילת התביעה העומדת ביסוד כתב התביעה כאן."

ראה גם ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה(4) 18:

"בסוגיית סילוק על הסף (שנקבעה בת' 100 ו-101 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984), נוקטת הפסיקה בגישה כי:

"מחיקת תובענה  או  דחייתה  על  הסף  הן בגדר אמצעים הננקטים  בלית ברירה ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יברר תמיד דיון עניני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני פורמליסטי". (ע"א 693/83 שמש נ. רשם  המקרקעין  תל  אביב יפו,

מב (2) 668,671 מול ז').

הטעם לגישה זו נעוץ בכך שהדרכים הנ"ל -

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ