אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 4032/06

החלטה בתיק בשא 4032/06

תאריך פרסום : 08/05/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
4032-06
11/02/2007
בפני השופט:
עוני חבש - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
1. ארמווקטור בע"מ ח.פ 513117267
2. ארתור ניימן ת.ז 309041358
3. משה ניימן ת.ז 309041192
4. זינאידה גנין ת.ז 309041259

עו"ד ב' סלאמה
הנתבע:
חברה כלכלית לירושלים בע"מ ח.צ 520017070
עו"ד ר' לוי
החלטה

פתח דבר

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת ת' נמרודי), מיום 14.9.06, בת"א 2649/06 - במסגרתו חויבו המבקשים בתשלום סך של 146,794ש"ח בצירוף ריבית חריגה, תשלום אגרת בית המשפט בסך 3,253ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן תשלום סך של 11,272ש"ח בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. כל זאת במסגרתה של תביעה, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, ולאחר שנדחתה בקשתם של המבקשים, למתן רשות להתגונן, ביום 7.9.06.

החלטתו של בית משפט קמא לעניין הרשות להתגונן

2.         בית משפט קמא, אשר נדרש לטענות המבקשים במסגרת בקשתם, ראה לנכון לדחותן לאחר שקבע כי לא הוכחו, ולו לכאורה. המבקשים העלו שתי טענות מרכזיות בבקשתם: האחת, מבקשת 1 שילמה דמי שכירות עבור החודשים אפריל 2004 ועד יוני 2004; השנייה, מבקשת 1 העבירה למשיבה תשלומי יתר, בשל הפרשים בין שטח הברוטו, אשר הושכר בפועל, לבין שטח הברוטו, כמצוין בהסכמי השכירות. על כן, יש לקזז סכומים אלה מסכום התביעה הכולל.

3.         תשלום דמי השכירות משך מספר חודשים במהלך שנת 2004 - מבקש 2 הודה בתצהירו, כי מבקשת 1 לא שילמה דמי השכירות משך חודשים רבים, כמצוין בכתב התביעה, אך טען בניגוד לאמור בו, כי מבקשת 1 שילמה את דמי השכירות בעבור החודשים אפריל - מאי 2004. לתצהיר צורפו העתקי החשבוניות לתשלום בעבור החודשים הנזכרים, אך לא צורפה כל ראיה, ולו לכאורה, בדבר פירעונם של השיקים. בחקירתו ציין מבקש 2, כי מסר השיקים למשיבה במהלך חודש יולי 2004 בעבור החוב, אך לא ידע אז אם השיקים נפרעו, בעוד מנגד אמר, כי מבקשת 1 שילמה את דמי השכירות לשנת 2006 אך לא שילמה דמי שכירות בעבור תקופות קודמות. ב"כ המבקשים הודה בסיכומיו, כי השיקים שנמסרו למשיבה, כפי שצוין בדיון, לא נפרעו אך לדבריו, נמסרו למשיבה שיקים אחרים, לכיסוי תשלומי השכירות לחודשים אפריל - מאי 2004. ב"כ המבקשים ביקש לגבות טענתו באמצעות דפי חשבון בנק, המאשרים, כי שיקים אלה נפרעו, אך לא מסר כל מידע בדבר השיקים, סכומיהם, מועדי התשלום וכיו"ב. בית המשפט מצא, לאור האמור, כי בסתירות דלעיל יש כדי לערער הבסיס לטענת ההגנה, ודחה אותה.

4.         תשלומי יתר בגין ההפרשים בשטח - מבקש 2 טען, כי חברת "ניידג'ר נור 1994 בע"מ" (להלן: חברת "ניידג'ר נור") - אותה הוא מנהל ובעל מניות בה, המחתה זכויותיה למבקשת. הנכס הושכר תחילה לחברת "ניידג'ר נור" כאשר בהסכם השכירות נרשם שטח של 153 מ"ר. החל מחודש דצמבר 2001 צומצם השטח ל-109 מ"ר. למן חודש ינואר 2002 שכרה מבקשת 1 את הנכס מחברת "ניידג'ר נור" באותם תנאים. לטענת מבקש 2, רק לקראת תום תקופת השכירות התברר, כי המשיבה חייבה את חברת "ניידג'ר נור" ואת מבקשת 1 בשטח ברוטו, הכולל גם חלק יחסי ברכוש המשותף, בעוד שתי החברות סברו, כי שטח הברוטו כולל קירות חיצוניים בלבד ואינו כולל חלק יחסי ברכוש המשותף. על כן שולמו בפועל למשיבה דמי שכירות יתרים, העולים אף על החוב נשוא התביעה. בית המשפט דחה הטענה בקובעו, כי בהסכמי השכירות צוין מפורשות, ששטח המושכר כולל "חלק יחסי ברכוש המשותף". על כן, אם חתמו שתי החברות על הסכמי השכירות מבלי לקראם כדבעי, הרי בחרו לאמץ הכתוב בהם ואין להם כל הגנה לעניין. עוד הבהיר בית משפט קמא, כי מבקש 2 הודה שחברת "ניידג'ר נור" ידעה (והדבר צוין גם במכתבה מיום 21.11.99), שהעירייה מדדה שטח הנכס כ-117 מ"ר, הגם שבהסכם השכירות נרשם, כי השטח הנו 153 מ"ר. חברת "ניידג'ר נור" לא עשתה דבר ואף חידשה הסכמי השכירות ותקופות האופציה. משכך, אין לטעון כיום, כי חברת "ניידג'ר נור" או מבקשת 1 לא ידעו אודות ההפרשים בחיוב או סברו אחרת. אשר על כן, גם דין טענה זו להידחות.

5.         בית משפט קמא נדרש עוד לטענת המבקשים בדבר המחאת זכויותיה של חברת "ניידג'ר נור" למבקשת 1. המבקשים טענו, כי שהומחו זכויותיה של חברת "ניידג'ר נור" למבקשת, אזי זכאית המבקשת להחזרים הכספיים, המגיעים לחברת "ניידג'ר נור" בשל הפרשי השטח בפועל לעומת המצוין בחוזה. בית המשפט קבע לעניין זה, כי בהסכם השכירות צוין מפורשות, שחברת "ניידג'ר נור" אינה יכולה להעביר זכויותיה על פי ההסכם לאחר ומגבלה זו חלה על כל זכות הנובעת מן ההסכם, לרבות תשלום דמי השכירות. משכך, אין ממש גם בטענה זו.

6.         משלא מצא בית משפט קמא ממש בטענותיהם של המבקשים, דחה בקשתם לרשות להתגונן ונתן פסק הדין, כפי שהובהר בפתח הדברים. מכאן הערעור, ובמסגרתו - בקשת עיכוב הביצוע.      

טענות המבקשים

7.         ב"כ המבקשים ביקש להדגיש, כי במקרה דנן אין המדובר בפסק דין, אשר ניתן לאחר ניהול הליך מלא של הוכחות וראיות, אלא בשלב מקדמי יותר, קרי: שלב דחיית הבקשה למתן רשות להגן.

ככל שנוגע הדבר ל סיכויי הערעור ציין ב"כ המבקשים, כי נדחתה בקשתם לרשות להגן מן הטעם, שלא ניתן להעלות טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב. לטענת ב"כ המבקשים הנמקה זו שגויה, שכן במסגרתה של בקשת רשות להתגונן, יכולה טענה שכזו לבסס הגנה לכאורה. ב"כ המבקשים עמד גם על טעויות עובדתיות בפסק הדין וסיכם הדבר באומרו, כי סיכויי הערעור טובים ואף גבוהים.

באשר למאזן הנוחות ציין ב"כ המבקשים, כי מצבם הכלכלי של המבקשים קשה וכי חשבונותיהם מצויים ביתרת חובה. אי עיכוב ההליכים עלול לפגוע אף ביכולתם של המבקשים לגייס ערבון לערעור. המבקשים 2 ו-3 לא קיבלו שכרם מן המבקשת 1 זה למעלה משנה. מבקש 2 לא קיבל שכרו למן חודש אוגוסט 2005 ומתקיים מקצבת זקנה בסך 2,000ש"ח. מבקש 3, הנשוי למבקשת 4, לא קיבל שכרו למן חודש יולי 2005 ואילו מבקשת 4 אינה עובדת כלל.

תגובת המשיבה

8.         ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בהתייחסה ל סיכויי הערעור טענה, כי אלה קלושים. ב"כ המשיבה הסבירה, כי המשיבה הגישה נגד מבקשת 1 תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום דמי שכירות, עבור התקופה שבין אפריל 2004 לדצמבר 2005, וכן הגישה תביעה נגד מבקשים 2-4 כערבים להתחייבויותיה של מבקשת 1. כל זאת על פי הסכם השכירות לתקופה שבין יום ה-1.1.02 לבין יום ה-31.12.05. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, במסגרתה העלו מספר טענות כמצוין, אך טענותיהם נדחו, אחת לאחת, בבית משפט קמא. על כן, לדידה, סיכויי הערעור קלושים.

ככל שנוגע הדבר למאזן הנוחות טענה ב"כ המשיבה, כי לאור מצבם הכלכלי הירוד של המבקשים, עלול כל עיכוב בביצוע פסק הדין לפגוע בסיכוייה של המשיבה להיפרע מהם. המבקשים, לעומת זאת, אינם צריכים לחשוש ממצב שלא יוכלו להיפרע מן המשיבה. ככלל, באיזון בין הנזק, אשר עלול להיגרם למשיבה בעיכוב ביצועו של החיוב הכספי לעומת הנזק שייגרם למבקשים, באם לא יעוכב, ידה של המשיבה על העליונה. על כן, יש לדחות הבקשה.

דיון

9.         עיון בבקשה, בצרופותיה וכן בהודעת הערעור שכנעני, כי יש לדחותה.

כלל ידוע הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו פירות זכייתו מיד בהינתן ההחלטה המזכה. הדבר מוצא ביטויו בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הקובעת כי בעצם הגשתו של ערעור אין כדי לעכב ביצוע ההחלטה - עליה מערערים.

עיכוב הוצאתה של החלטה - בגינה הוגש ערעור, מן הכוח אל הפועל, ייעשה לאחר שיעמוד בית המשפט על הפרמטרים הבאים: האחד, סיכויי הצלחתו של המבקש בערעור; האחר, מאזן הנוחות, קרי: באם יזכה המערער בערעורו, לאחר שיבוצע פסק הדין - האם יהא זה מן הנמנע או לכל הפחות קשה, להשיב המצב לקדמותו. שקילת הנתונים הנזכרים תביא לשמירה על האיזון בין זכותו של אדם לממש זכייתו מחד, לבין השמירה על האינטרס של החייב, אשר הגיש הערעור, שלא לעמוד בפני שוקת שבורה אם יזכה בערעורו, מאידך (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) בעמ' 526-527).

10.       פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב אך לעיתים נדירות, שכן על פי רוב, אין המדובר בפסק דין, אשר מעצם טבעו הנו בלתי הפיך. בית המשפט, הנדרש לשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, יניח הדגש על מאזן הנוחות, דהיינו: על המבקש להראות, שאם יזכה בערעור, לא יוכל לגבות מן התובע את כספו בחזרה. אם ייווכח בית המשפט, כי ביצוע מיידי של פסק הדין יהפוך הערעור לעניין אקדמי גרידא, יראה בכך משום שיקול חשוב לטובת עיכובו של הביצוע (רע"א 8317/06 טהוליאן ואח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבנייה (1992) בע"מ, פורסם באתר המשפטי "נבו" (2007); רע"א 5934/04 נחל שורק מועצה אזורית נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ, שם (2004)).

ככל שנוגע הדבר לשאלת סיכוייו של ערעור על פסק דין המטיל חיוב כספי, אזי אפשר שניתן יהא לעכב ביצועו אם יוכח, כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות, טעותו זו גלויה וברורה, אלמלא טעותו היה פוסק בית המשפט אחרת וכן סביר להניח, כי פסק דינו של בית משפט קמא ייהפך על פיו בערעור (בש"א 7875/96 ע.ר.מ רעננה לבנייה בע"מ נ' שוקר, פ"ד נב(3) 285, 287 (1996). 

11.       בחינת השיקולים דלעיל מורה, כי אין מקום לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בענייננו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ