אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 390/05

החלטה בתיק בשא 390/05

תאריך פרסום : 10/08/2009 | גרסת הדפסה
בש"א
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
390-05
31/07/2005
בפני השופט:
לאה גליקסמן רשמת

- נגד -
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע:
אל אעסם מוחמד

1.      עניינה של החלטה זו - בקשת המשיב למחוק את ערעורו של המוסד, בשל האיחור בהגשתו, ובקשתו של המוסד - להשאיר את הערעור על כנו, תוך הארכת המועד להגשתו.

2.      ההליכים שקדמו להחלטה זו:

2.1.   פסק הדין נשוא הערעור התקבל במשרדי המוסד ביום 14.3.2005. לפיכך, היה על המוסד להגיש את הערעור עד ליום 13.4.2005.

2.2.   ביום 17.4.2005 הוגשה על ידי המוסד "בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת ערעור". בבקשה נאמר כי עקב טעות משרדית לא הוגש הערעור במועד וכי ב"כ המשיב נתן את הסכמתו להארכת המועד להגשת הערעור.

2.3.   ביום 18.4.2005 ניתנה החלטה המאריכה את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשת הבקשה, על יסוד הסכמת הצדדים.

3.      ביום 1.6.2005 הגיש המשיב "הודעה ובקשה לביטול החלטה למתן ארכה להגשת ערעור". בבקשה ובתצהיר התומך בה נטען כי ביום 14.4.2004 ב"כ המוסד פנתה לב"כ המשיב טלפונית, וביקשה את הסכמתו למתן ארכה להגשת הערעור, ונענתה כי תינתן לו תשובה לאחר שב"כ המשיב יקבל את עמדת המשיב. המשיב סירב לבקשה למתן ארכה, ובהמשך לכך שלח בא כוחו מכתב למחלקה המשפטית בבאר שבע ביום 14.4.2005, בו הודיע כי מרשו אינו מסכים להארכת מועד להגשת הערעור. ב"כ המשיב הוסיף כי המוסד שלח אליו את הבקשה להארכת מועד לאחר מתן ההחלטה על ידי בית הדין, על מנת למנוע ממנו להודיע לבית הדין שאין הסכמה להארכת מועד להגשת ערעור.

4.      תגובת המוסד להודעה היא כמפורט להלן:

4.1.   בתצהירה של עו"ד כרמית נאור נטען כי ב"כ המשיב הסכים בשיחה ביום 14.4.2005 להארכת מועד להגשת ערעור עד ליום 17.4.2005, ללא תנאי. זאת, לאחר שנטען בפניו כי במקרים מעין אלה המוסד נוטה להסכים להארכת מועד, וכן לאור סיכויי הערעור, בהתאם לפסיקת בית הדין בעב"ל 1010/04 זהבה עמר נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם).

4.2.   בתצהירה של גב' לביא מזל, מזכירה ראשית בלשכה המשפטית בסניף באר שבע, נטען כי לא נתקבל פקס מאת ב"כ המשיב, ומסמך זה גם לא אותר בתיקים בהם מתוייקות פניות מסוג זה.

4.3.   בית הדין מתייחס בליברליות ובגישה נדיבה לבקשות הארכת מועד בנסיבות דומות, ולכן יש להורות על המשך הליכי הערעור.

5.      לאחר עיון בכל החומר שבתיק, אני קובעת כי בנסיבות המקרה יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור המוסד, ולכן נדחית הבקשה למחיקת ערעור המוסד.

6.      איני רואה טעם לקיים "משפט זוטא" במחלוקת העובדתית בין הצדדים לעניין מתן הסכמה על ידי ב"כ המשיב להארכת המועד להגשת הערעור. אציין לעניין זה רק כי בבקשת המבקש לא צוין שם עורך הדין עמו שוחח ב"כ המבקש, וגם במכתב בא כוחו מיום 14.4.2005 לא צוין שמו של עורך הדין המטפל בתיק. עוד יש לציין, כי לא הוצג אישור על משלוח המכתב למוסד ביום 14.4.2005. אפשרות נוספת היא שחלה אי הבנה בשיחה בין ב"כ המוסד לבין ב"כ המשיב. מכל מקום, לנוכח העובדה שגם בהעדר הסכמה של המשיב יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור, אין צורך להכריע במחלוקת עובדתית זו.

7.      כפי שעולה מהבקשה, בשל טעות משרדית לא הוגש הערעור במועד האחרון להגשתו - 13.4.2005. עוד עולה, כי כבר ביום 14.4.2005 נעשתה פנייה לב"כ המשיב בעניין הגשת הערעור. כלומר, מבחינת המשיב, רק יום אחד לאחר המועד האחרון להגשת הערעור נודע לו כי בכוונת המוסד להגיש ערעור על פסק הדין.

8.      אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי  טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".

בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 182 .

וראו גם:

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ