החלטה בתיק בשא 3859/05

1. בפני מונחת בקשת המבקשים לדחות את התובענה אותה הגישו המשיבים על הסף בשל העדר עילה ומחמת התיישנות התובענה.

2. העובדות:

בשנת 1978 הופקעו מקרקעין המצויים בגוש 100264/1 לטובת העיר ערד, לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1903 (להלן: " המקרקעין"). ההפקעה פורסמה בילקוט הפרסומים 2465 מיום 7.9.78 ונרשמה כדין. בשנת 1981, במסגרת הסדר מקרקעין, נרשמו המקרקעין בבעלות מדינת ישראל.

3. המשיבים הגישו תובענה לתיקון רישום זכויות במקרקעין הנדונים בעילת מרמה, הכל לפי הוראות סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969 (להלן: " הפקודה"). תובענה זו הוגשה בחלוף 23 שנים מסיום הליכי הסדר הזכויות במקרקעין.

4. תובענת המשיבים נקבעה לשמיעת הראיות והצדדים חוייבו בהגשת תצהירי עדויות מטעמם.

5. טוענים המבקשים כי, הן לנוכח הנטען בתובענה ובפרט לנוכח תצהירי העדויות מטעם המשיבים, גם אם יוכיחו המשיבים את העובדות הנטענות בתביעתם, נעדרת תביעתם כל עילה. יתרה מכך טענו המבקשים כי יש לקבוע כי תביעת המשיבים התישנה ולהורות על סילוקה על הסף.

6. עילת תובענה:

באין עילה דין תובענה להמחק על הסף וזאת בהתאם להוראות סעיף 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

הגם כך, לא יזדרז בית משפט לחסום תובע לברר את תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו, על פי כתבי הטענות כי התובע יצליח בתביעתו (ראה ע"א 693/83 מעון שמש נ' רשם המקרקעין, פד' מ (2) 668), אלא אם כן, מתברר כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי בסופו של יום לסעד המבוקש על ידו. בנסיבות שכאלו, מאחר והתוצאה  המשפטית ידועה מראש, אין טעם בהארכת הדיון ושמיעת הראיות ועל כן דין תובענה שכזו להמחק (ראה ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חב' העובדים העברות השיתופות בע"מ פד' לח (4) 1).

מסכם את הדברים המלומד י. זוסמן בספרו " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 383 - 384 באומרו את הדברים הבאים:

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו... לצורך כך חייב הנתבע להניח כי גם אם יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז ורק אז אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... במקרה כזה, סוף התביעה לאחר שתתברר, להדחות, ותביעה שסופה להדחות אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה, ולשמעה?"

7. ומן המסגרת העיונית לעובדות שבפני:

עילת התובענה דנן מבוססת על הוראות סעיף 93 לפקודה המאפשר תיקון רישום הזכויות במקרקעין, לאחר שהוסדרו, בנסיבות בהן שוכנע בית משפט כי הרישום הושג במרמה. ואכן, טוענים המשיבים בכתב תביעתם לזכות נטענת במקרקעין וכי רישום המקרקעין על שם המדינה הושג במרמה.

אל מול טענות אלו, טוענים המבקשים כי המשיבים לא הניחו תשתית להוכחת הטענות האמורות, לא את זכותם הלכאורית במקרקעין ולא את דבר מעשה המרמה.

8.       אשר להוכחת הזכות הלכאורית במקרקעין טוענים המשיבים כי אביהם המנוח החזיק במקרקעין תקופה העולה על 40 שנה ברציפות, עיבד, חרש ורעה את צאנו במקרקעין.

טענות עובדתיות אלו, הגם שהתשתית להוכחתן אינה מבוססת דיה לנוכח האמור בתצהירים, דינן להתברר במסגרת ההליך המשפטי בעדויות וראיות ואין לומר כי על פניו לא הונחה תשתית לכאורית לביסוס הזכות במקרקעין. לפיכך, לא מצאתי לנכון למחוק את התובענה מחמת זאת.

גם אם לכאורה קיימת למשיבים זכות לכאורית במקרקעין נדרשים הם לצורך תיקון הרישום להוכיח כי רישום הזכויות במקרקעין על שם המדינה הושג במרמה ובלשון סעיף 93 לפקודה:

"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום-לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר".

נמצא אם כן כי, עילת תביעתם של המשיבים, בתביעתם לתיקון פנקסי המקרקעין, היא קיומה של תרמית.