אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 3599/05

החלטה בתיק בשא 3599/05

תאריך פרסום : 03/10/2006 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית המשפט המחוזי חיפה
3599-05,900-00
26/04/2005
בפני השופט:
ר. ג'רג'ורה

- נגד -
התובע:
1. סלמאן היית'ם (קטין)
2. סלמאן מופידה

עו"ד רון נחשון
הנתבע:
1. "נגה" חברה לביטוח בע"מ
2. מקבוצת הפניקס הישאלי בע"מ

עו"ד צבי רפפורט
החלטה

1.       המבקש מס' 1, התובע בת.א. 900/00, להלן: "המבקש", נפגע בתאונת דרכים לפי משמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  תשל"ה - 1975, להלן: "החוק", והגיש ביום 19.6.00, תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

2.       בפני בקשה, בש"א 3599/05, לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת ראש הנזק של "השנים האבודות", לתביעה, להלן: "הבקשה", אליה צורף העתקכתב התביעה המתוקן.

אסקור להלן את טענות ב"כ הצדדים. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

3.       טענות המבקש

המבקש טוען כי הלכה היא שביהמ"ש יטה לאפשר לבעל דין לתקן כתב תביעתו כל זמן שהתיקון אינו פוגע בזכויות המהותיות של בעל הדין שכנגד וכל זמן שהתיקון מבטא את השאלות השנויות במחלוקת להן יזדקק ביהמ"ש למתן החלטתו בפלוגתאות הקיימות, ומפנה לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

עוד טוען המבקש כי הצורך בתיקון כתב התביעה על דרך הוספת העילה מכוח הלכת "השנים האבודות" כפי שנקבע בע.א. 140/00, עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיכון ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, תק-על 2004 (1), 2452, להלן: "פס"ד אטינגר", נוצר לאחר פסיקת בית המשפט העליון שניתנה לאחר שהתביעה הוגשה ולכן לא היה מקום להעלות ראש נזק זה בגדר התובענה.

בנסיבות אלה סבור ב"כ המבקש כי יהיה זה ראוי וצודק לאפשר לו את התיקון המבוקש על דרך הוספת העילה הנ"ל על מנת שזכויותיו לא תיפגענה. עוד טוען המבקש כי בשים לב לשלב הדיוני בו מוגשת הבקשה לא ייגרם למשיבה כל נזק ו/או עיוות דין.

המבקש מוסיף וטוען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר היות ובעיקרה הינה מבוססת על הטיעון המשפטי בלבד. 

4.       טענות המשיבה

          המשיבה מתנגדת לבקשה משני טעמים  - אחד פורמלי והשני לגופו של העניין: הטעם הפורמלי מאחר ולא צורף לבקשה תצהיר ואינה עומדת בדרישות הקבועות בתקנות.

אומר מיד כי אני דוחה נימוק זה. לדעתי, בנסיבות המקרה, כשהבקשה מיועדת לתיקון הנובע מפסיקה של בית המשפט העליון שניתנה לאחר הגשת התביעה, אין צורך בתצהיר.

לגופו של עניין העלה ב"כ המשיבה מספר נימוקים. אסקור להלן הנימוקים העיקריים:

1)       המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין השנים האבודות שכן מעיון בלשון החוק ובפס"ד אטינגר עולה כי ההלכה אינה חלה על תביעות על פי החוק, דהיינו על תביעות בגין תאונות דרכים; החוק הינו חוק ספציפי אשר הסיר מעל הפרק את שאלת החבות. חוק זה אינו חוק סוציאלי המעניק פיצוי לכל מי שנפגע בתאונות דרכים כהגדרתה בחוק, ללא קשר לשאלת האשם.

מצד שני הוגבלו בחוק סכומי הפיצוי. לדוגמא- הוגבל הפיצוי בגין נזק לא ממוני; בסיס השכר הוגבל לשילוש השכר הממוצע במשק ונקבע כי יש לנכות מס הכנסה. כמו כן נקבעו הסדרים שונים המעניקים זכאות לפיצוי למי שלא היה זכאי לפיצוי בתביעות על פי פקודת הנזיקין. עוד מציינת המשיבה כי על פי פקודת הנזיקין, בגין תאונות שאינן תאונות דרכים, אין כל הסדרים דומים.

2)       מפס"ד אטינגר עולה כי הסיטואציה העיקרית שבפסק הדין באה לתת מענה למצב שבו קוצרה תחולת חייו של הנפגע כתוצאה מהתאונה, אך הוא נפטר רק לאחר מתן פה"ד, וכך נותרו תלוייו חסרי כל שכן הנפגע קיבל פיצוי רק עבור אותן שנים שבהן חי, וכל עוד היה בחיים לא יכלו התלויים להגיש תביעה עצמאית. לטענת המשיבה, הלכת אטינגר באה על מנת לתקן את הקיפוח של אותם תלויים בנפגע אשר נפטר לאחר מתן פה"ד, לעומת התלויים בנפגע שנפטר במועד התאונה או לפני מתן פסק הדין.

ב"כ המשיבה ממשיך וטוען כי מאחר ולא ניתן היה לעשות האבחנה בין נפגע שיש לו תלויים לבין נפגע ללא תלויים, נקבעה ההלכה הכללית בדבר זכאות לפיצוי עבור השנים האבודות, אך המטרה הייתה לפתור את הבעיה המתוארת לעיל.

אלא, שלטענת ב"כ המשיבה, החוק כבר הסדיר סוגייה זו, וזאת בס' 6 לחוק ותקנה 3 לתקנות הפיצויים (תשלומים עתיים), תשל"ח-1978. על פי הסדר זה, יקבלו תלוייו של נפגע שנפטר, ואשר קיבל תשלומים עתיים, סכום קבוע מתוך הקצבה שקיבל הנפגע עצמו בחייו, וזאת באופן אוטומטי, אך מבלי שיידרשו להגיש בקשה בעניין זה לביהמ"ש. לטענת המשיבה, לא מתקבל על הדעת כי ביהמ"ש העליון התכוון "לעקוף" או לסתור את הוראות החוק ותקנות תשלומים עתיים באמצעות פסיקת פיצוי עבור השנים האבודות לנפגעי תאונות דרכים, כאשר נושא זה כבר הוסדר בתקנות וכאשר התלויים בנפגע ממילא היו זכאים לפיצוי עבור אותם שנים אבודות.

3)       מפסק דין אטינגר ניתן להבין כי אובדן כושר השתכרות בשנים האבודות הנו למעשה נזק בלתי ממוני; בכל הנוגע לנזק לא ממוני, הוגבל הפיצוי בתביעות בגין תאונות דרכים לסכום המקסימלי הקבוע בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו- 1976. מאחר ולא ניתן לפסוק סכום העולה על הסכום המקסימלי, הרי שלטענת המשיבה, הלכת השינם האבודות אינה חלה בתביעות על פי החוק, ועל כל פנים אינה חלה בענייננו ובו ייפסק לתובעים מלוא הסכום המקסימלי בגין נזק לא ממוני.

4)       גם אם ניתן להחיל את הלכת השנים האבודות על תביעות על פי החוק, הרי שאין מקום להחילן על תביעות תלויות ועומדות; ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה, בשני מקרים, את בקשתם של התובעים לתקן את כתב התביעה ע"י הוספת סעיף שעניינו הפסד השתכרות לעזבון בשנים האבודות: החלטת כב' השופטת ברון בת.א. 1322/94, (בש"א 7699/04), עז' המנוחה בלוריה אוחיון נ' משטרת ישראל; והחלטת כב' השופטת פלפל בת.א. 2361/00 (בש"א 7269/04) חסין מרים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ - בתיקים אלה הסתיימו שמיעת הראיות אך טרם הוגשו סיכומים. נימוקי ביהמ"ש היו כי ההלכה החדשה בעניין השנים האבודות תהיה בבחינת החלה רטרוספקטיבית של השינוי המהותי ולכן הבקשה להתיחס להלכה החדשה נדחתה.

5)       ביהמ"ש העליון בפסק דין אטינגר מציין במפורש כי פסיקה זו באה במקום קביעת המחוקק ששותק זה למעלה מ-20 שנה. אילו הייתה קביעה שנעשתה ע" המחוקק, טוענת המשיבה, ברור הוא כי הייתה חלה בתביעות עתידיות בלבד, וסביר להניח שתחילת החוק הייתה חודשים לאחר קבלתו בכנסת, וזאת על מנת לאפשר לגורמים הנוגעים בדבר (בעיקר חברות הביטוח), להתארגן כראוי. לטענת המשיבה יש לבחון מעשה של חקיקה שיפוטית כמו הלכת אטינגר כפי שהיינו בוחנים את מעשה המחוקק, דהיינו להחילו מכאן ולהבא בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ