החלטה בתיק בשא 3067/06

במסגרת בירור ערעור המבקשת על קביעת המשיב בקשר עם שנת המס 2000, מעלה היא טענה מקדמית כי  על  בית המשפט לבטל על הסף את הצו שהוצא לה. כך משום שהוצא לטענתה בניגוד להוראות סעיף 152 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן- הפקודה). עוד מבקשת היא  לראות בהשגה שהוגשה על ידה כהשגה שהתקבלה ולהעמיד את הכנסתה החייבת, הפסד ההון וסכום המס בהתאם להצהרתה בדו"ח השנתי שהגישה לאותה שנה. יוער כי המבקשת לא הגישה הדו"ח לאותה שנה במועד וזה הוגש כהשגה לשומה שהוצאה לה מכוח הוראת סעיף 145(ב) לפקודה (שומה בהעדר דו"ח).

עיקר טענתה כי אופן  חישוב המס הנובע מהשומה שהוצאה לה בצו, לא נימסר לה עם הצו. המבקשת מעלה כי מכלול הוראות הפקודה דלהלן מחיבות את המשיב לנקוב בסכום המס מתחייב בקשר עם שומה שנערכה על ידו:

סעיף 152(ב) - " לא הושג הסכם , יקבע פקיד השומה את המס בצו שבכתב, ורשאי הוא לקיים בו את השומה, להגדילה או להפחיתה"

סעיף 149- " פקיד השומה יביא לידי כך שכל אדם ששמו מופיע ברשימת שומה ושנערכה לו שומה לפי פקודה זו, תומצא לו ביד או בדואר רשום הודעה שלוחה אליו לפי מען מקום מגוריו או מקום עסקו הרגילים, שבה יפורטו סכום הכנסתו החייבת, סכום המס המשתלם על ידיו וזכויותיו לפי סעיף 150 או סעיף 153, לפי העניין"

סעיף 152(ג) קודם לתיקונו בתיקון מס 134 בקשר עם השגות שהוגשו לאחר 17.7.1999 - " אם תוך שנה מיום שהוגשה הודעת השגה לא הושג הסכם כאמור בסעיף קטן (א), ולא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו לפי סעיף קטן (ב), יראו את ההשגה כאילו התקבלה ואולם השגה שהוגשה על שומה שנערכה לפי סעיף 145(ב), יראו אותה כאילו התקבלה אם לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו כאמור בסעיף זה, תוך 3 שנים מתום שנת המס שבה הוגשה."

המבקשת הגישה השגתה ביום 13.5.2002. ביום 1.1.2006 חלף המועד החוקי ליישום סעיף 152(ב) על ידי פקיד השומה. הואיל והשומה שהתקבלה בידי המבקשת קודם לחלוף המועד כאמור,  לא נקבה בסכום המס הנובע הימנה, הרי שהיא אינה "שומה" כדין ומשחלף המועד לא ניתן עוד לקבוע שומה בצו.  לחלופין סכום המס שהוצהר עליו בידי המבקשת לא נשלל מכללא. המבקשת סוברת כי אין זה מתפקידה לערוך את חישוב המס בהתאם לקביעות המשיב. החוק מציב דרישה מפורשת בעניין זה למשיב. חישוב המס הוא חלק מהותי מתוך השומה בין אם פשוט הוא או סבוך. במקרה דנן אין המדובר בחישוב פשוט שהרי נשללה ההכרה בהפסד הון וכן הוקטן "המחיר המקורי" בגובה דיבידנד שחולק; לאילו השלכות על סכום המס וחישובו.

המשיב מבהיר כי השומה ונימוקיה התקבלו אצל המערערת ב 29.12.2005. על פי השומה שבצו הכנסתה החייבת של המבקשת כוללת שני סכומים: המוצהר, בסך 1,297,328 ש"ח ובנוסף הסכום שבשומה - רווח הון ראלי בסך 6,952,990 ש"ח. על פי סעיפים 91(א) ו- 126 לפקודה כנוסחם במועד הרלבנטי, המס המוטל על רווח הון ראלי בחבר בני אדם הוא בשיעור של 36%. חזקה על המבקשת שהיא יודעת את הדין. אופן חישוב המס הוא של פעולת חשבון אלמנטארית. המבקשת אינה טוענת כי אינה יודעת מהו  אופן חישוב המס אלא שסכום המס לא הודע לה על ידי המשיב. המשיב צירף תצהיר מטעמו של רו"ח ירון כהן המשמש כרכז במשרד המשיב ואשר טיפל בתיקה של המבקשת. רו"ח כהן מצהיר כי בדיונים בהשגה עם מייצג המבקשת, רו"ח סובול, הציג המשיב את תוצאות המס. רו"ח כהן מצהיר כי אמר לרו"ח סובול כי עומד הוא לערוך שומה לפיה לא יותר הפסד הון ניטען וכי המבקשת תחויב במס בסכום של כ 2.5 מליון ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של כ 800 אלף ש"ח ובסה"כ כ 3.3 מליון ש"ח. נתונים אילו שימשו גם את הצדדים לדבריו' בבחינת הסדר פשרה בקשר עם טענותיה של המבקשת בשלב הדיונים שלאחר ההשגה. לא הובאה עדות או ראיה לסתור את דבריו של הרכז כהן. אם כך ידעה המבקשת מהו סכום המס. די בידיעה זו בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 152(ג) כדי שהשומה לא תאויין בשל העדרו של חישוב אריתמטי פשוט.

דיון

אין חולק כי חישוב המס וסכום המס הוא חלק מהותי מתוך השומה. לשון הפקודה והגיונם של הדברים מחייב מסקנה זו. כאשר המשיב מפעיל את שקול דעתו הרי שחלק משקול דעת זה הוא גם אופן חישוב המס ותוצאת המס הנובעת מחישוב זה. ברגיל חישוב המס כמו גם סכום המס יהווה חלק מהשומה וכלולים בה. לעיתים, כפי שארע במקרה זה, ואולי בשל פשטות הדברים והיותם מסתברים מעליהם, לא מופיע סכום המס או אופן החישוב מהצו.  על אף שמדובר בפגם בצו הרי שמקום שבו ניתן בקלות לחלץ את סכום המס בשל היות אופן החישוב פשוט או מקום שחישוב המס ותוצאת המס הובאו במדויק ובמפורש לידיעת הנישום, הרי שתכלית ההוראה בדבר צירוף אופן החישוב וסכום המס , מוגשמת.  היה ומתגלה פגם, ובהחלט מקובלת עלי עמדת המבקשת כי מדובר בפגם שנפל בשומה, אולם פגם זה ניתן לתיקון באופן קל ונהיר בדרך של יישום פעולת חישוב פשוטה, אזי אין פגם זה מהווה עילה לאיונה של השומה. כבר נקבע כי "פרשנות לפיה העדר החישוב האריתמטי של המס עד הפסיק האחרון, שווה למצב שבו לא ניתנה הכרעה בשומה כלל ועיקר, היא פרשנות שאינה מתקבלת על הדעת" (עמ"ה 2012/98 הרפז נ. פקיד שומה חיפה, מיסים יג/4 ה- 262 בעמ' ה-265  וכן ראו את עמ"ה 185/99 מזרחי נ. פקיד שומה טבריה, מיסים טו/4 ה- 200). עמדה זו, בכל הכבוד מקובלת עלי. גישה אחרת תביא לתוצאה שאינה מדתית.  בפרט על רקע הצהרת המשיב, שלא נסתרה,  כי החישוב נערך בנוכחות נציג המבקשת והוא היה ער לו במהלך הדיונים. עמידה על קוצו של יוד בקשר עם כך, כאשר מדובר ביישום שיעור המס החל על רווח הון ראלי בחבר בני אדם, כאשר סכום הרווח ידוע, דומני שיש בה משום התחכמות שלא במקומה. אמנם, בשעה שמוגשת הודעת ערעור זכאים הצדדים למצות את כל ארסנל טענותיהם, הפרוצדוראליות כמו גם המהותיות בבחינת  "במלחמה כמו במלחמה" אולם יש לזכור כי על מכלול התנהלות הצדדים שורה עקרון תום הלב.  העדר חישוב אריתמטי פשוט מן השומה הוא בבחינת פגם שהוא De Minimis , זוטות דברים, ואין מקום לעשות בפגם מעין זה שימוש שהרי המבקשת ידעה גם ידעה כיצד לחשב את שעור המס בגין רווח ההון הראלי שנקבע בצו. עיון בנימוקי הצו\השומה מחזק את מסקנתי. המשיב ביאר מפורשות כי לא התיר למבקשת הפסד הון בסך 7 מליון ש"ח (הנמקה 6) , זאת בנוסף לשאר הנמקותיו שאין כאן המקום לדון בהן והן תבחנה במהלך הערעור לגופו. כן נקבע בפירוט הצו מהו הסכום שהוצהר מעסק , שהוא גם הסכום שנקבע כהכנסה חייבת בצו ומהו רווח ההון הראלי. שעה שנקבע רווח ההון הראלי הרי ששאלת קביעת המחיר המקורי או שווי התמורה, כמו גם שאלות אחרות , אינן שאלות שקשורות לאופן חישוב המס. אילו הן שאלות שיבחנו במסגרת הערעור משום שנובעות הן מקביעות שקבע המשיב, בתוך פרק הזמן שנקבע בפקודה ואשר לגבי קביעות אילו הוגשה הודעת הערעור. אין לומר, כי העדר סכום המס הסופי במצב דברים זה מביא לכדי בטלות השומה כולה.

מעבר להיות הצו אמצעי להטלת מס בקביעת המשיב הרי שגלום בו בן השאר, הצורך ליידע את הנישום ובמועדים הקבועים בפקודה, מהו מס זה, מה ההנמקה להטלתו וכיצד חושב. שעה שהמשיב השלים את הפעלת שקול דעתו במועד ויידע את המבקשת, הן בעת הדיונים במפורש והן באמצעות הצו על הנמקותיו באופן שניתן לחשב על נקלה את סכום המס, הרי שמטרת ידוע הנישום הוגשמה.  אין מקום לבטל הצו בשל פגם זה.

אשר על כן דין הבקשה להדחות.

המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 700 ש"ח ובשכר טרחת עורך דינו בסך 4,000 ש"ח  בלא תלות בתוצאות הערעור לגופו, כשסכומים אילו נושאים הפרשי הצמדה וריבית עד למועד תשלומם אלא אם שולמו בתוך 35 יום מהיום.

ניתנה היום י"ד באדר, תשס"ו (14 במרץ 2006) שלא במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

003067/06בשא052 אלטוביה מגן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: