אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 2980/07

החלטה בתיק בשא 2980/07

תאריך פרסום : 06/10/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום באר שבע
2980-07,3855-06
27/01/2008
בפני השופט:
יעקב שפסר סגן נשיא

- נגד -
התובע:
וייס (טולי) נפתלי
עו"ד גדעון פנר
הנתבע:
חוה גנזל
עו"ד סביון סגרון
החלטה

א. רקע

1. בקשה לסילוק התביעה על הסף, בתביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובעת - המשיבה, כנגד הנתבע - המבקש, להשבה ופיצויים בסך של 107,554 ש"ח, בשל טענות להפרת הסכם, גניבת ציוד, ופגיעה במוניטין בהתקשרות שנערכה בין התובעת לנתבעים, הנוגעת לשכירות משנה של נכס לצורך ניהול מכון יופי.

ב. תמצית טענות הצדדים

2. המבקש מבסס בקשתו בטענות התיישנות ושיהוי, שימוש לרעה בהליכי בית המשפט והעדר יריבות.

לטענת המבקש, התיישנות התביעה נובעת מהעובדה שהמדובר באירועים שהתרחשו בשנת 1996, בעוד שהתביעה דנן הוגשה ביום 1.5.06. השיהוי בהגשת התביעה ללא כל הסבר המניח את הדעת, מצביע אף על חוסר תום לב מצידה של המשיבה. יתרה מכך, המדובר בתביעה נוספת בסדרת תביעות המוגשת כנגד המבקש ולפיכך טוען הוא, כי המדובר אף בשימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש ובנקיטת הליכים משפטיים מיותרים .

טענה נוספת בפי המבקש נוגעת להעדר יריבות, שכן הסכם השכירות נערך מול  חברת "היכל ספורט אקשן ג'ים בע"מ", שנסגרה לפי יותר מ- 10 שנים, כשהמבקש שימש אותה עת אך כבעלי מניות בה. בנסיבות אלה לא השתכללה בין הצדדים כל מערכת יחסים אישית,  ומשלא טענה המשיבה להרמת מסך ממילא נעדרת היא יריבות מולו.

3. המשיבה דוחה טענות המבקש. באשר לטענת ההתיישנות טוענת היא, כי תביעותיה המקוריות כנגד המבקש ושותפו (א' 5001/03 + 5002/03) הוגשו על ידה ביום 7.8.03, מועד בו אין מחלוקת כי התביעה טרם התיישנה.  ביום 1.9.05 אוחד הדיון בשני התיקים ובו ביום נמחקו הם בהחלטת בית המשפט. בעקבות האמור הוגש על ידי המשיבה ערעור (ע"א 1171/05) וביום 3.4.06 ניתן פסק דין, שבו ניתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים ולפיו נקבע, כי אין באמור משום מעשה בית דין ותוך ידיעת הצדדים שהמשיבה עשויה לנקוט המשך הליכים כנגדם.

4. לעניין היעדר יריבות, טוענת המשיבה, כי תביעתה מבוססת על הסכמות בע"פ והתנהגות הצדדים, לפיו ההתנהלות בינהם היתה באופן ישיר ולא מול החברה, ועל כן נכרת למעשה חוזה בין המשיבה לנתבעים עצמם .

5. מתשובת המבקש לתגובת המשיבה עולה כי  בתאריך 19.10.04, הוגש ע"י המשיבה כתב תביעה מתוקן, שהיה שונה בתכלית מכתב התביעה המקורי שהוגש באותו הליך, באופן בו מרבית עילות התביעה נזנחו ע"י המשיבה.  בכתב התביעה המתוקן לא מופיעות מרבית עילות התביעה שהועלו במסגרת כתב התביעה הנוכחי שעומד בפני ביהמ"ש. בכל הנוגע לאותן טענות שנזנחו בכתב התביעה המתוקן, מניין תקופת ההתיישנות התחדש ביום 19.10.04, לכן חלה התיישנות לגבי כל אותן עילות שנזנחו ואשר הוגשו במסגרת תביעה זו.

ג. דיון

6. דעתי כדעת המשיבה.

התיישנות ושיהוי

7. מרוץ ההתיישנות מתחיל מהרגע בו נולדת עילת התביעה (ד"נ 32/84 עזבון וולטר נתן ויליאמס ז"ל נ' Israel British Bank (London) (In Liquidation) פ"ד מד (2) 265)). המבחן המקובל ל"עילת תובענה" לצורך התיישנות, הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פד"י לח(3), 673, 684,  ע"א 1650/00 - מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח', פ"ד נז(5), 166 , 177-178 ועוד).

8. בענייננו, אין מחלוקת שעילות התביעה נתגבשו בשנת 1996: כמפורט בכתב התביעה, לאור השיחה הטלפונית של המשיבה עם המבקש ושותפו באוקטובר 1996, הבינה היא כי לא יחזרו הם למושכר, וביום 30.10.96, ביקשה פיצוי על הפרת ההסכם ומצג השווא.

עוד גילתה המשיבה עת הגיעה על מנת לקחת את ציודה בשלהי שנת 1996, כי ציודה נלקח מהמקום. 

9. המשיבה הגישה שתי תביעות נפרדות כנגד הנתבעים (5001/03, 5002/03) באוגוסט 2003, כלומר במניין 7 שנות ההתיישנות - טרם התיישנה באותה עת התביעה.

10. כאמור, לאחר שנמחקו תביעות המשיבה, הגישה היא ערעור וביום 3.4.06 ניתן בו פסק דין, לפיו נמחק הערעור, תוך שהמשיבה שמרה על זכותה לנקוט בהליכים חדשים ומבלי שתועלה טענת מעשה בית דין (להבדיל מטענות אחרות שרשאי המבקש ושותפו להעלות ובכלל זה טענת התיישנות כמובן). 

11. בד בבד עם האמור קובע סעיף 15 חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

12. עפ"י הסעיף הנ"ל, משך זמן הביניים שבין הגשת התביעה לבין מתן פסק הדין בערעור, אינו מחושב במניין תקופת ההתיישנות, שכן נבצר למעשה מן המבקשת להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, כל עוד התנהלו ההליכים בינה לבין הנתבעים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ