אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 25181/05

החלטה בתיק בשא 25181/05

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
בש"א, ה"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
25181-05,1349-05
20/12/2005
בפני השופט:
אלטוביה מגן

- נגד -
התובע:
אמנון יוסף ואח'
עו"ד זאב אוסלקה
עו"ד טלי ירון-אלדר
עו"ד פרי מנוביץ
הנתבע:
מדינת ישראל-רשות המיסים
עו"ד אהובה סימון
החלטה

עניינה של בקשה זו  הוא מתן צו הצהרתי זמני לפיו פרק הזמן שיחלוף ממועד הגשת הבקשה דנן ועד למתן החלטה בתיק ההמרצה נשוא בקשה זו לא יובא במניין תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 160 (א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), וזאת בכל הקשור להגשת דו"חות שהם בבחינת בקשות להחזרי מס על ידי המבקשים ביחס לשנת המס 1999. עיקרה של המרצת הפתיחה הינה בקשה כי בית המשפט יאריך את המועד הקבוע בסעיף 160(א) לפקודה כפי שיובהר להלן.

המבקשים היו ו/או הינם שכירים בחברות עתירות-ידע (חברות היי-טק) ישראליות אשר מניותיהן או מניות חברות אם שלהן נסחרות בבורסות לניירות ערך מחוץ לישראל.

המשיבה הינה רשות המיסים בישראל.

עניינה של ההמרצה, ואף בקשה זו, נעוץ בסירובה של המשיבה להיעתר לבקשת המבקשים מיום 31/8/05 להאריך את המועד להגשת דוחות להחזרי מס מטעמם ביחס לשנה האמורה לעיל.

ואלו העובדות בקצרה:

במהלך השנים שקדמו לתיקון 132 לפקודה, אשר הוחל ביום 1.1.03  והסדיר את סוגית המס שבסיס הבקשה, הוענקו למבקשים אופציות לרכישת מניות בחברות הנסחרות בחו"ל.

בתוך שנת המס 1999 מימשו המבקשים, את מקצת האופציות שהוקצו להם במניות ואף מכרו אותן. בעקבות כך שילמו המבקשים מס בשיעור מלא בדרך של ניכוי במקור. יש לציין כי המבקשים לא היו חלק מהסדרי מס פרטניים שנהגו לדבריהם באותה תקופה. כן הם מצהירים כי לא  יושמו לגביהם החלטות ועדת הפסיקה של המשיבה בקשר לתשלום מס בשיעור מופחת של 42.5% שהוא הממוצע שבין שיעור המס המלא באותה תקופה (50%) ושיעור המס בגין רווח הון ממכירת ניר ערך זר כהגדרת מונח זה בתקנות מס הכנסה שחלו בעת ההיא. 

המבקשים לא הגישו עד כה דו"ח שנתי לרשויות המס אודות פירוט הכנסתם החייבת לשנת 1999 ושבה ייכלל הריווח ממימוש האופציות, כאמור. שנה זו היא השנה נשוא בקשותיהם שאם לא יקבע אחרת עליהם להגיש דו"ח לגביה עד לתום שנת כספים זו, קרי עד ליום  31.12.2005. כך על מנת לעמוד בסד הזמנים הקבוע בסעיף 160(א) לפקודה.

לשיטתם של המבקשים יש להחיל עליהם שיעור מס מופחת בגין מימושי האופציות שביצעו או יבצעו בעתיד, כל זאת לאור החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בעמ"ה 1172/02 כץ נ' פ"ש תל-אביב , מיסים יט/2 עמ' ה-23,  עמ"ה 1265/01 לפיד נ' פ"ש תל-אביב 3 , מיסים יט/3 עמ' ה-16, ועמ"ה 1072/03 דיאמנט נ' פ"ש תל-אביב 3, מיסים יט/4 עמ' ה-22.  על פסקי דין אלו הוגשו ערעורים על ידי המשיבה לבית המשפט העליון.

שורש הבעיה נעוץ אם כן בכך שלפי הוראות סעיף 160 (א) לפקודה, נישומים אשר לא הגישו דו"ח מס הכנסה, והמבקשים כלולים בכך, זכאים לקבל החזרי מס בגין שש שנות המס שקדמו לשנה שבה הוגשה בקשה להחזר מס בדרך של הגשת דו"ח.  אי לכך מצאו המבקשים לפנות לרשות המיסים ביום 31/8/05 בבקשה כי יוחל עליהם שיעור מס מופחת בגין מימושי האופציות כאמור עד ליום 31/12/02. כמו כן נתבקש להאריך או לעצור, החל ממועד הבקשה, את תקופת ההתיישנות החלה על המבקשים בהתאם להוראות הדין החלות עליהם,  כל אחד לפי מסלול מיסויו (להלן: הבקשה).

בתגובה מיום 16/11/05 סירבה המשיבה להיעתר לבקשה. המשיבה טענה כי פניית המבקשים אינה עומדת בכל הליך הקבוע בחוק. עוד נטען כי פנייה כוללנית, בשם מאות עובדים, אשר על פניו קיימת שונות מהותית בתוך אותה קבוצה, אינה יכולה לעמוד. כמו כן הובהר כי המשיבה דבקה במדיניותה, הנוגדת את פסיקת בית המשפט לעיל, וממתינה היא להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה. 

הצדדים נתנו הסכמתם כי בקשה זו תוכרע על סמך כתבי הטענות, ללא צורך בדיון על-פה וחקירה. 

טענות הצדדים

טוענים המבקשים כי לאור גישת המשיבה בתגובתה, היה ותידחה בקשתם זו, יאלץ כל אחד מפרטי המבקשים לפנות באופן אישי אל המשיבה לצורך מיצוי הליכים על פי סעיף 160 (א) לפקודה. אופן פעולה זה יגרום לבזבוז זמן יקר ולהוצאות גבוהות ומיותרות של המבקשים, עד כדי נטרול מלא של כדאיותו הכלכלית של החזר המס לשנה שבדיון. אליבא דמבקשים אף למשיבה קיים אינטרס להיעתר לבקשה זו. זאת על מנת למנוע למעשה החזרי מס רבים, אשר יכול ומאוחר יותר, לאור החלטת בית המשפט העליון בערעור האמור לעיל, יתבררו כמיותרים. למצער הארכת המועד תחסוך למשיבה את הטיפול בבקשות העלולות להתברר כעקרות בהתאם להחלטת בית המשפט העליון. לפיכך הרי שהארכת מועד כמבוקש תתרום לנוהל ציבורי תקין ולרווחת שני הצדדים. 

לטענת המבקשים, לא רק שיהא על כל אחד מן המבקשים להגיש דו"ח ובקשה להחזר מס לפקיד השומה הרלוונטי מכוח סעיף 160 (א) אלא שלאור עמדת המשיבה כי אין להחיל שיעור מס מופחת של 35% בגין הריווחים ממימוש האופציות, יש להניח כי בקשות החזר המס ידחו, וכי אז יפנו המבקשים לסעיף 160 (ג) לפקודה, לערער על החלטה זו. כמו כן נטען כי המשיבה נוהגת להערים קשיים ומכשולים רבים על נישומים המבקשים החזרי מס, בסרבם לקלוט בקשות ודו"חות בעניין או קליטתם באופן שגוי.

לדידם של המבקשים בטרם הגשת בקשה ספציפית להחזר מס מטעם כל אחד מן המבקשים, מן הראוי להמתין להחלטת בית המשפט העליון בסוגיה, או לכל הסדר ממצה אחר בעניין.

מן הפן המשפטי נטען על יד המבקשים כי הלכה היא כי כל עוד עומדת הלכה של בית משפט מחוזי על כנה, אף אם אינה חלוטה, הרי היא מחייבת. כל שכן כאשר מדובר ברשות מנהלית, כבענייננו. מכאן כי על המשיבה לילך אחר פסיקות בית המשפט המחוזי.

לגופם של דברים נטען כי לבית המשפט סמכות טבועה להארכת המועד כמבוקש, הגם שאין כול הוראה מפורשת בפקודה הדנה בכך. בעניין זה מפנים המבקשים להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה מועד אשר קבוע בחיקוק רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שירשמו. תקנה זו לא מועטה בתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשל"ט-178. כמו כן נוקטים המבקשים בדרך ההיקש מהוראות דומות אחרות, לטענתם, דוגמת תקנה 7 לתקנות דבר מניעת היצף (סדרי הדין בערעור) התשל"ט-1979, לפיה ניתן להאריך מועד להגשת ערעור אם ניתנה סיבה מספקת. לטענתם עצם היות הסוגיה בענייננו תלויה ועומדת ועל רקע התנהלותה של המשיבה, יש בכל אילו "טעם מיוחד" להתערבות בית המשפט באופן שיוארך המועד הקבוע בסעיף 160 (א).  המבקשים מדגישים כי בקשתם מוגשת מבעוד מועד ובטרם תחלוף תקופת ההתיישנות. בנסיבות אלו, כך לטענתם, מדובר בבקשת הארכת מועד פרוצדוראלית, מבלי לחלוק על מהותה של תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 160 לפקודה. בכגון דא מאבחנים המבקשים את לע"א 3602/97, 5142,5986/97, 2738/98 נציבות מס הכנסה ומס רכוש-משרד האוצר, מדינת ישראל נ' דניאל שחר, פ"ד נו (2) 297, אשר בו נתבקש סעד רטרואקטיבית בגין שנים רבות לאחור, ואילו בענייננו טרם חלף מועד ההתיישנות. כמו גם כי בעניין דניאל שחר לא הייתה מחלוקת לגבי זכאותם של המבקשים דשם להחזר מס, ואילו בענייננו קיימת אי בהירות משפטית סביב זכאות זו.

עוד נטען כי החלטת המשיבה חורגת היא ממתחם הסבירות אליו נדרשת הרשות המנהלית. מטרתה של המשיבה בהחלטתה שלא להאריך המועד כמבוקש הינה לגרום למבקשים לחשוש מלמצות או לממש את זכויותיהם, ובכך להתחמק מביצוע החזרי מס המגיעים למבקשים על פי דין, כל זאת באמצעים ביורוקרטים.

עוד נטען כי בקשתם אינה חורגת מן התכלית במסד עיקרון ההתיישנות. לא כל שכן לאור מגמת המחוקק להימנע ככל הניתן מלחסום שערי בית המשפט בפני תובע את זכותו מחמת התיישנות בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ