אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 2331/08

החלטה בתיק בשא 2331/08

תאריך פרסום : 01/04/2009 | גרסת הדפסה
ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
2331-08,2108-05
09/04/2008
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
סולל בונה בע"מ
עו"ד הלפרין-גולד
הנתבע:
אטבליסמנט נ.ה.ל.
עו"ד וינרוט
החלטה

התובעת מבקשת לסלק על הסף את פרק ד'7 לכתב ההגנה, מפאת התיישנות, מניעות ושיהוי, ויתור והעדר עילה. 

על פי כתב התביעה, התובעת היא חברה קבלנית לביצוע עבודות הנדסה אזרחית, והנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בייזום ובהקמת בתי מלון.  בחודש פברואר שנת 2000 או בסמוך לכך הזמינה הנתבעת מהתובעת את ביצוע עבודות הקמתו ובנייתו של מלון גרנד קורט בירושלים.  לכתב התביעה צורף ההסכם שנערך בין הצדדים להקמת המלון, אליו צורפו חוזה מחודש דצמבר שנת 1992 לביצוע עבודות בניית בית מלון בים המלח, וכן חוזה משנת 1994 לביצוע עבודות בניית בית מלון בתל אביב.

התובעת טענה, כי היא החלה בביצוע עבודות הקמת בית המלון בחודש יוני שנת 2000 או בסמוך לכך, ובראשית שנת 2003 החליטה הנתבעת להפסיק את ביצוע עבודות הקמת הפרוייקט, בטרם הושלמו, ללא הודעה רשמית בדבר הפסקת העבודות. לטענתה, החל מחודש אמצע דצמבר 2002, הנתבעת לא אישרה את החשבונות החלקיים שהוגשו לה על ידי התובעת בגין העבודות שביצעה החל מחודש דצמבר 2002 ועד סוף יולי 2003, לא שילמה את סכומי התמורה בגינם ובמקביל הפסיקה את עבודת הקבלנים בפרוייקט.

בעקבות כך, הודיעה התובעת לנתבעת, בראשית חודש יוני 2003, כי אין באפשרותה להמשיך בביצוע הפרוייקט, וביקשה את הנחיות הנתבעת. בעקבות כך, ובהתאם להסכמת הצדדים, התובעת הפסיקה את פעילותה ביום 1/8/03.  התובעת טענה, כי לקראת סוף שנת 2004, פנתה הנתבעת לתובעת בבקשה לקבל הצעה להשלמת עבודות הפרוייקט, התובעת הגישה הצעת מחיר, אלא שלבסוף, הנתבעת החליטה להשלים את העבודות בעצמה, מבלי להיזקק לשירותי התובעת.  הנתבעת השלימה את ביצוע עבודות הקמת בית המלון במהלך שנת 2005.

התובעת טענה, כי ביום 24/7/03 היא ערכה חשבון סופי ומצטבר, בו נכללו מחירי העבודות שבוצעו על ידי התובעת בפרוייקט, אלא שעד למועד הגשת התביעה, הנתבעת לא השלימה את בדיקת החשבון הסופי ולא שילמה לתובעת את יתרת התשלום בגין ביצוע העבודות.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת טענות מקדמיות שונות, המצדיקות לשיטתה את סילוק התביעה על הסף.

בפרק ד' לכתב ההגנה טענה הנתבעת טענת קיזוז, בגין איחורים בביצוע עבודות מצד התובעת, זכאות הנתבעת לקבלת החזר בגין תשלום התייקרויות, אי השלמת עבודות מצד התובעת ותשלומים עודפים ששולמו לתובעת.

בפרק ד'7 לכתב ההגנה, נשוא הבקשה הנוכחית, טענה הנתבעת טענת קיזוז בגין איחור בביצוע עבודות במלון היאט בים המלח.

הנתבעת טענה, כי בשנת 1992 היא התקשרה עם התובעת בהסכם לבניית מלון היאט ים המלח, ועל פי ההסכם, עבודות הבנייה היו אמורות להסתיים בסוף אוגוסט 1995, אלא שעקב מחדלי התובעת, התעכבה הקמת בית המלון, וכתוצאה מכך, נפתח בית המלון לאורחים רק ביום 7/7/96, למעלה משישה חודשים לאחר תאריך היעד המקסימלי לפתיחתו.

לטענת הנתבעת, בעקבות העיכוב בפתיחת בית המלון, נגרמו לה נזקים כספיים, המתבטאים בעלויות העסקת עובדים, הפסד תשואה על ההשקעה ופחת על ההשקעה (שסכומם במצטבר הוא 33,045,563 ש"ח ). לחלופין, טענה הנתבעת, כי בגין העיכוב בביצוע העבודות, היא זכאית לפיצויים מוסכמים ללא צורך בהוכחת נזק, בהתאם לסעיף 74 למסמכי התנאים הכלליים, הקובע פיצוי מוסכם בסך 25,000 ש"ח בגין כל יום איחור, ובהתאם לכך, סך הפיצוי המוסכם הוא 9,686,700 ש"ח, או לחלופין, היא זכאית לפיצוי בגובה דמי שכירות ראויים בסך 28,202,573 ש"ח . 

התובעת מבקשת לסלק על הסף את סעיף ד'7 לכתב ההגנה בשל מספר טעמים-

(א)    התיישנות- התובעת טוענת, כי טענת הקיזוז של הנתבעת נסבה על נזקים שנגרמו לה בעקבות עיכוב ביצוע העבודות, במהלך התקופה שבין המועדים 1/1/96-7/7/96 , ולכן זכות הקיזוז שלה התיישנה ביום 7/7/03. התובעת טוענת, כי אין תחולה להוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, שכן אין זהות בנושאים שבבסיס התביעה העיקרית וטענת הקיזוז, והן אינן נובעות מאותן נסיבות. בתגובתה, טוענת הנתבעת, כי טענת קיזוז, כטענת הגנה, אינה מתיישנת כלל, ואין לצמצם לגביה את היקף ה"חסינות" המוענקת לה בסעיף 4 לחוק ההתיישנות.

ואכן, בפסיקה נקבע- "מעצם מהותה התיישנות דיונית היא טענת הגנה בלבד, ואין היא יכולה לשמש כעילת תביעה" (ע"א 360/72 מוריס בנין נ' אלברט בנין ואח', פ"ד כח(2) 309; רע"א (תל אביב-יפו) ל.מ. תעשיות תשתית בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2003(3) 17647).

ובנוסף- "מחוקק חוק ההתיישנות כורך יחד תביעה שכנגד וקיזוז.  ככל שהמדובר בתביעה שכנגד דבריו נהירים, שהרי זו תביעה העומדת ברשות עצמה ואלמלא הוראתו המפורשת ניתן היה לטעון ביחס אליה טענת התיישנות. לא כן באשר לטענת קיזוז. קיזוז הוא אחת מדרכי סילוקו של חוב. אין הקיזוז אלא טענת הגנה. אך כמובהר לעיל, אין טענת התיישנות בת טיעון אלא מפיו של נתבע בלבד וממילא אין תובע רשאי לטעון כי נימוק הגנה כלשהו התיישן..."  (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א' עמ' 714).

בהתאם לכך, נדחית טענת התיישנות טענת הקיזוז שבסעיף ד'7 לכתב ההגנה.

(ב)     מניעות ושיהוי- לטענת התובעת, התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים בגין מחלוקות שהתעוררו בקשר לעבודות בניית מלון היאט בים המלח, והתמורה לה זכאית התובעת בגינן, והתובעת אף הגישה תביעה כנגד הנתבעת בגין אי תשלום מלוא התמורה (ת.א. 1248/96).  התובעת טוענת, כי מכתבי הטענות עולה, שהמחלוקות בין הצדדים נסבו על עמידת התובעת בלוחות הזמנים שנקבעו לביצוע עבודות מלון היאט בים המלח ולמועד פתיחתו.  בסופו של דבר, גובש בין הצדדים הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 14/4/96, ובמסגרתו הוסדר אופן השלמת העבודות ותשלום התמורה לתובעת.  התובעת ציינה, כי על פי תוכנו, הסכם הפשרה אינו מהווה ויתור על תביעות כספיות של מי מהצדדים.  בנוסף, לטענתה, הצדדים הסכימו כי בהעדר הסכמה בין הצדדים לגבי תביעותיהם ההדדיות בתוך 60 יום- יפנו הצדדים לבית המשפט  (אציין, כי לבקשה צורף עותק מהסכם הפשרה, שאינו קריא (נספח ה'), ולכן להבנת תוכנו, כל שנותר הוא להסתמך על עיקרי ההסכם, כפי שצויינו בבקשה). לאחר מכן, סוכם בין הצדדים כי יתרת החשבון הסופי יסתכם ב-528,383 ש"ח , ובמסגרת הסכמה זו, נחתמה הצהרה הדדית בדבר חיסול תביעות, בה צויינה יתרת התשלום (נספח ט').  מכאן, טוענת התובעת, כי במשך תקופה של תשע שנים, הנתבעת יצרה מצג לפיו לא נותרו לה טענות או תביעות כנגד התובעת בגין עבודות הבנייה בפרוייקט בים המלח, ולכן היא מנועה כעת מלחזור בה ממצג זה וכן מנועה מלקזז סכום כלשהו בגין נזקים כספיים נטענים שנגרמו לה בגין עיכובים בהשלמת עבודות. לפיכך, לטענתה, טענת הקיזוז הועלתה תוך שיהוי ניכר.

(ג)      ויתור-  התובעת טוענת, כי במסגרת ההצהרה ההדדית בדבר חיסול תביעות, ויתרה הנתבעת על האפשרות לטעון כל טענה שהיא כנגד התובעת, בגין עבודות הבנייה, וטענת קיזוז בכללן. בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעת ויתרה על טענה זו, על דרך התנהגות.

בתגובתה, מתייחסת הנתבעת במאוחד לטענות בדבר מניעות, שיהוי וויתור, וטוענת, כי התובעת "סילפה" את הנתונים העובדתיים, הנוגעים להוראות הסכמי הפשרה ומסמך הויתור על תביעות. הנתבעת טוענת, כי רק התובעת חתמה על הצהרת העדר תביעות, בעוד שהיא עצמה לא חתמה על הצהרה מעין זו, ולמעשה, בהסכם הפשרה נאמר במפורש, כי לא נגרעות זכויותיה של הנתבעת על פי החוזה, ואין בהסכם משום הכרה בתביעות התובעת. 

לטענת הנתבעת, יש להותיר את בירור טענות התובעת בדבר מניעות ושיהוי לשלב מתקדם של ההליך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ