אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 2294/06

החלטה בתיק בשא 2294/06

תאריך פרסום : 29/09/2009 | גרסת הדפסה
בש"א
בית משפט השלום באר שבע
2294-06
17/10/2006
בפני השופט:
גד גדעון

- נגד -
התובע:
עיריית רהט
עו"ד א. להם
הנתבע:
עמל הנגב עבודת בנייה ועפר בע"מ
עו"ד אפרים פרומוביץ
החלטה

1.                   זוהי  החלטה בבקשת המבקשת,  לדחות על הסף את התביעה שהגישה  נגדה המשיבה,  מחמת התיישנות.  החלטתי  לקבל את הבקשה , ולהלן  נימוקי ההחלטה .

2.                   המשיבה תבעה  לחייב את המבקשת,  לשלם לה חוב בגין  עבודות שביצעה עבורה, לצורך הקמת  מבנה בישוב רהט.  ע"פ האמור בכתב התביעה, נכרת בין הצדדים  בראשית שנת  1995 חוזה, להקמת בנין ברהט.  המשיבה החלה  בביצוע העבודות,  אך המבקשת לא שילמה לה תשלומים שהיה  עליה לשלם  ע"ח התמורה  על פי חשבונות חלקיים שהגישה  לה המשיבה.  לפיכך הפסיקה  המשיבה בחודש ספטמבר  1995,  את ביצוע  העבודות.

התביעה הועמדה   על סך  1,000,000 ש"ח לצרכי  אגרה.

ברקע הדברים,  שתי תביעות קודמות  אשר הגישה  המשיבה נגד המבקשת,  ואשר נמחקו: 

א.         ביום   16.6.97, הגישה  המשיבה  נגד המבקשת ונגד נתבעת נוספת,  אף היא חברת בניה, תביעה  למתן צו מניעה קבוע, אשר בין היתר  יאסור על המבקשת, להתקשר  עם הנתבעת  הנוספת  בחוזה לביצוע עבודות  במקום המשיבה.

קדמה  להגשת התביעה  - בקשה למתן  צו מניעה זמני אשר הוגשה ביום  5.6.97.

ביום   2.7.98,  נמחקה התביעה  לבקשת הצדדים,  כאשר בפסק הדין, פסק בית המשפט  הוצאות בסך  3,000 ש"ח לחובת  המשיבה, אך קבע כי הסכום האמור  ישולם,  רק אם תגיש המשיבה  תביעה חדשה נגד מי מהנתבעות  בגין אותו ענין.

ב.        עוד טרם   מחיקת התביעה הראשונה,  הגישה המשיבה  תביעה נוספת  נגד המבקשת.  התביעה הוגשה  ביום 9.4.98, והועמדה  על סך  1,000,000 ש"ח לצרכי  אגרה.

ביום   9.11.99, נמחקה  התביעה  בהסכמת הצדדים  ללא צו להוצאות. 

התביעה שבפנינו  הוגשה ביום 11.10.05 .

3.                   בבקשתה  טענה המבקשת, כי יש לדחות את התביעה,  משום שעילת התביעה  אשר נולדה  בחודש ספטמבר  1995,  התיישנה עובר להגשת התביעה.

המבקשת  טענה בבקשתה,  כי  בנסיבות הענין,  אין לגרוע בחישוב תקופת ההתיישנות, את פרקי הזמן שבין הגשת התביעות  הקודמות ומחיקתן, על פי סעיף  15 לחוק ההתיישנות, באשר אין  מדובר בתביעות  שנדחו,  ומשום   שנמחקו  בשל מחדלי המשיבה.  עוד טענה  המבקשת,  כי עתה, בחלוף  עשר שנים  ממועד הווצרות  העילה, מרבית החומר  הנוגע לתביעה אינו מצוי עוד  ברשותה,  באשר אבד או בוער.

4.             המשיבה טענה  בתשובתה, כי יש לדחות את הבקשה, משום שלא צורף אליה  תצהיר לתמוך בטענות העובדתיות  שפורטו בה.

               המשיבה  טענה עוד כי,  ע"פ הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות,  אין להביא במנין תקופת ההתיישנות, את פרקי הזמן  שחלפו  מאז הוגשו התביעות  הקודמות  ועד שנמחקו , באשר לא נדונו לגופן.

               כן טענה,  כי במהלך  דיון בתביעות הקודמות, נוהל מו"מ  בין הצדדים תוך שהמבקשת  הודתה בקיום החוב.  בנוסף - לאחר מחיקת  התביעה השניה,   המשיכה המבקשת להאריך,  את הערבות  הבנקאית  שמסרה לה המשיבה במסגרת  החוזה, וזאת  לטענת המשיבה,

               "...מתוך מגמה   לאפשר למשיבה  להמשיך את ביצוע  העבודות  ולקבל את התמורה המגיעה לה".   המשיבה טענה, כי בכך עשתה המבקשת " מעשה שיש בו משום ביצוע  מקצת הזכות"  ולפיכך,  ע"פ  הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות,  יש לראות בו  הודאה בקיום  הזכות הנתבעת,  והוא גורם להפסקת  מירוץ ההתיישנות,  ולתחילתו  מחדש   "מיום  ההודאה".

5.             המבקשת השיבה   לתשובת  המשיבה.  בתשובתה  חזרה על טענתה,  לפיה  אין להפחית  מתקופת ההתיישנות,  את זמן ניהול התביעות הקודמות.  המבקשת טענה,  כי אין לראות  בחידוש הערבות  הבנקאית,  "מעשה שיש בו משום ביצוע  מקצת הזכות",  באשר חידוש הערבות הבנקאית,  לא בא ע"מ לאפשר תשלום  למשיבה, אלא משום   "...שהמשיבה  נמנעה  מלהמציא  ערבות לטיב העבודות  שהספיקה לבצע  ו/או ערבות  ביצוע ו/או  העתקי פוליסות  ביטוח  שברשותה,  והמשיבה עלולה  היתה  להשאר ללא ערבות  בתוקף  במקרה  של נזק לצד ג' ו/או  נזק כספי שיגרם  למבקשת עצמה בשל הצורך  בהעסקת  קבלן נוסף ובעלויות  נוספות בעקבות  ביטול  ההסכם  עם המשיבה...".

6.                   סבורני  כי יש לקבל  את הבקשה.

א.                  סבורני,  כי יש לקבל טענת  המשיבה, לפיה,  באות התביעות  הקודמות בגדר "...תובענה  שנדחתה  באופן שלא  נבצר  מן התובע  להגיש  תובענה חדשה  בשל אותה עילה ...",  כלשון סעיף 15 לחוק ההתיישנות,  לפי הוראת  הסעיף, "...לא יבוא במנין  תקופת ההתיישנות  הזמן שבין הגשת התובענה  ובין דחייתה".  אמנם,  לשון הסעיף מדברת בתובענה  שנדחתה,  אלא שהפסיקה  פרשה  דבור זה, ככולל "...את כל המקרים  שבהם מגיעה התובענה  לקיצה מכח החלטת בית המשפט,  כגון ...שהתובענה הופסקה"  (ר'  ע"א  68/89  "צור  חברה לביטוח בע"מ נ' סרסור ג'ומעה  ואח'  פד  מג (2) 624). 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ