אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 21477/06

החלטה בתיק בשא 21477/06

תאריך פרסום : 05/07/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
21477-06
29/04/2007
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
עו"ד עוז גדות בתפקידו כמנהל מיוחד לחברת ערד מפעלי חינוך בע"מ
הנתבע:
1. יורשי המנוח רונן ערד ז"ל
2. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד אלינור צ'רנמורסקי ואח'
עו"ד אלדד שגב
החלטה

מונחת בפני בקשה לדחות על הסף את ערעורו של של מר רונן ערד ז"ל (להלן: "המנוח") על החלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב שהגיש.  לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של המנהל המיוחד, יורשי המנוח, המוסד לביטוח לאומי וכונס הנכסים הרשמי, ניתנת החלטתי זו.

1.         העילה לבקשה הנוכחית הינה פטירתו של המנוח, אשר לטענת המנהל המיוחד מקימה את הוראת סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי, ואשר לפיה:

" זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה".


זאת, לצד סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי, אשר קובע כדלקמן:

" הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו... על אף הוראת סעיף 303(ג)".

2.         כבר בראשית דברי אעיר, כי בשלב זה אינני נדרשת להכרעה מהותית בערעור, קרי, בשאלה האם חבה החברה בפירוק כספים למנוח ; לעת-עתה, מן הראוי לדון אך ורק בשאלת הסילוק על הסף, אשר הועלתה בידי המנהל המיוחד, וזאת לאור פטירתו של המנוח. זאת, כאשר אין ספק כי מועד הפטירה מאוחר למועד הגשת תביעת החוב .

3.         עיקר המחלוקת בנסיבות המקרה נסבה אודות השאלה, האם במועד הקובע ניתן היה לסווג את מעמד תביעתו של המנוח כלפי המוסד לביטוח לאומי כ"חוב" או כ"זכות", ולמעשה: היכן עובר "קו פרשת המים" המבדיל בין השניים.

4.         כבר בשלב זה, ראוי לדחות את העמדה לפיה, חדלה הגמלה מלהוות זכות אך ורק מרגע התשלום בפועל. נקל לראות, כי לא זו בלבד שהדברים סותרים את לשונו של סעיף 308, המדבר במפורש על מי שנפטר בטרם גבה את המגיע לו, אלא שהם בלתי רצויים אף מבחינת המדיניות השיפוטית, שכן הם מעניקים הכרה ומעמד בכורה בדיעבד לשאלות בדבר ביצוע תשלום בפועל, אשר לא זו בלבד שהם עשויות להיות שרירותיות ולהקבע לפי גורמים ומשתנים לבר-משפטיים, אלא שפרשנות שכזו מעודדת, במידה רבה, "סחבת" בביצוע תשלומים אשר המוסד לביטוח לאומי חב בהם על-פי דין. זאת משום שאיחור בתשלום עשוי, בעיקר במקרים בהם המוטב הינו בגיל מתקדם או במצב בריאותי שאינו מן המשופרים, להפוך לכדאי ומשתלם כלכלית לגוף המשלם, באשר לכאורה ככל שיתעכב התשלום וביצועו יהפוך מסורבל ואיטי יותר, כך גובר הסיכוי שהמוסד לביטוח לאומי ימצא עצמו פטור ממנו לחלוטין.

5.         אכן, פסיקה זו מהווה את הרציונל של פסק-דינו של בית הדין לעבודה בעניין יורשי המנוחה בדיעה יוסף ז"ל ובפסקי הדין שהלכו בעקבותיה, אולם, וחרף מלוא הכבוד הראוי, יש מקום לבחון באורח מהותי את איזון האינטרסים ושיקולי המדיניות אשר הביאו לאבחנה בין "זכות" לבין "חוב", כדי לבחון, מהי פרשנותם הנכונה והצודקת.

6.         אין ספק, כי המחוקק התכוון להגן על המוסד לביטוח לאומי (ודרכו, על הקופה הציבורית) מפני דרישות וטענות ישנות המובאות מ"כלי שני", בעוד התובע עצמו אינו בין החיים, ולא ניתן לחקור או לבדוק אותו; כמו כן, אין ספק כי כוונת המחוקק היתה לעודד תובעים להגיש תביעות לאלתר, ולא לשמור אותן "לעת מצוא", וזאת בכדי להקל ולייעל את הדיונים הנערכים בענייני גמלאות (ובענייננו - בעיקר כאשר בגמלה אגב חדלות פרעון עסקינן).

7.         בלא לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי "קו ההפרדה" הראוי בין "חוב" לבין "זכות", הינו קו אשר יתן דגש הולם להתנהגות נאותה של הצדדים , ובעיקר התנהלות יעילה והעדר שיהוי , תוך מתן אפשרות לבירור הולם והוגן של התובענות.

8.         מכאן עולה לכאורה, כי המועד הקובע הנכון הינו דווקא מועד הגשת התובענה ; עד מועד זה, מצויים הדברים באחריות ובשליטת התובע ואורח התנהלותו. מכאן ואילך, הרי שעיקר הכוח עובר לגורמים אחרים, אשר לתובע אין שליטה עליהם: העומס אצל בעלי התפקיד ובתי המשפט השונים, אורח ההתנהלות וקצב ההתנהלות בביטוח הלאומי עצמו, וכיוצא באלו.

9.         בעניין זה, אוסיף ואעיר כי דין השם את הדגש על השאלה הטכנית אימתי הועברו הכספים, חוטא לעיקר ופוגע באורח קשה בחוש הצדק. זאת, שהרי המסר המועבר מכך הינו, כי לפחות לכאורה, ככל שיתארכו הדיונים ויהפכו מסורבלים ואיטיים יותר, כן יטב מצבו של הביטוח הלאומי, ויגדלו הסיכויים כי בסופו של יום ימצא "פטור טכני" בדמות סעיף 303 לחוק, וימצא פטור מתשלום בו היה מחוייב לו התנהלו הדיונים המשפטיים בקצב מהיר ובאורח יעיל יותר. מצב זה הינו מקומם, ופסול אף משיקולים של מראית פני הצדק: זאת, שהרי למצער לכאורה, עשוי הדבר לעודד הגשת התנגדויות סרק ונסיונות דיוניים לסרבל ולהאט על ההליך באמצעים דיוניים כאלו ואחרים. זאת ועוד; אלו אשר נפגעים מדין זה עשויים לבוא דווקא מהקבוצות החלשות יותר - החל מקשישים וכלה באנשים שמצבם הרפואי בכי רע.

10.        לא זאת אלא אף זאת; התוצאה אליה אני מגיעה, מתיישבת היטב עם הדין אף בניתוח משפטי אובייקיטיבי של המושגים בהם עסקינן. כאשר זכאי לכאורה לגמלה מגיש תביעה, הרי שהוא טוען, באורח חד-משמעי, כי המוסד לביטוח לאומי חב לו כספים ; התנגדות וטענה הפוכה מצד הביטוח הלאומי יכולה לכל היותר להפוך את החוב ל"חוב שנוי במחלוקת", אך לא לאיין את הטענה לחוב.

על הדגש, אם כן, להיות מושם, באורח מהותי וצודק, על הנקודה בה הופכת הדרישה מן המוסד לביטוח לאומי מ"זכות ערטילאית" ולא מחייבת - קרי, זכאות פוטנציאלית שאין תביעה מפורשת בצידה - לתביעה. מכאן ואילך, עולה טענה מפורשת ל"חוב", שעל הערכאות לדון בה ולקבוע את נכונותה. דומה, כי פרשנות זו ממצה באורח הולם, ואף מתיישב עם לשון סעיף 303 את ההבדל בין זכות לחוב, וזאת באשר לשון הסעיף שוללת באורח חד-משמעי את הפרשנות המטילה יהבה על תשלום בפועל.

פרשנות זו, אם כן, מאזנת באורח הולם בין השאיפה לצדק לבין אינטרסים ציבוריים ומשפטיים של הכוונת התנהגות; היא מתיישבת היטב עם לשון הדין ותכליתו גם יחד, והיא הראויה להתקבל.

11.        בשולי הדברים אעיר, כי התחזקות הרציונל של צדק, שיקולי מדיניות משפטית נכונה וניתוח מהותי של הדין הביאו זה לא מכבר לשינויים מהותיים במספר דינים בהם אישררה פסיקת בתי הדין לעבודה, בעבר, את "מנהגו" של הביטוח הלאומי שלא לשלם לזכאים, או לפרש את זכאותם באורח מצמצם מאד. כך למשל, בכל הנוגע לטענת הביטוח הלאומי כי החוק מקנה לו "שיקול דעת מוחלט" לדחות החלטות מפרק בתביעות חוב (פש"ר 66/98 בש"א 8087/01 איזדורפר נ' המוסד לביטוח לאומי), וכך אף בהם החליט הביטוח הלאומי שלא להכיר בדמי הודעה מוקדמת כמזכים לגימלה בעת פירוק החברה (בעניין זה, ראה החלטתו המפורטת של כב' השופט רובינשטיין בע.א. 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' מתן גוטר ואח').

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ