החלטה בתיק בשא 2136/07

מונחת בפני בקשה למתן צו להפקדת ערובה.

רקע-

1.         המשיבים בבקשה זו, תושבי שכם, הגישו תביעה כנגד מדינת ישראל, בגין נזקי רכוש בגין הריסת מבנה, שגרמה להם פעולת חיילי צה"ל  בשנת 2005. מדינת ישראל, המבקשת בבקשה זו והנתבעת בתיק העיקרי, ביקשה מבית המשפט כי המשיבים יחויבו בהפקדת עירבון להבטחת הוצאותיה, על פי הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

טענות המבקשת-

2.         לטענת המבקשת, מענם של המשיבים בבקשה זו הינו שכם. משכך, המשיבים הינם בבחינת תובעים, המתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. על פי ההלכה, תובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה.

3.         לטענת המבקשת, אין  בבעלות המשיבים נכסים בתוך ישראל. 

4.         לשיטתה, אימצה הפסיקה את ההלכות הכלליות, העוסקות בחיוב תובע, המתגורר מחוץ לתחום השיפוט,  במתן ערובה, אף גבי תושבי רצועת עזה ושטחי הרשות הפלשתינאית.

5.         עוד מוסיפה המבקשת, כי בהמשך להסכם שנחתם בין מדינת ישראל ובין אש"פ, הסכם בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, העבירה מדינת ישראל את השליטה בשטחים האמורים לשליטת הרשות הפלשתינאית. מאחר וסמכות לשכות ההוצאה לפועל  בישראל הינה טריטוריאלית, אין להן כיום סמכות לפעול במקום מגורי התובעים, אשר נמצא בשליטת הרשות/המועצה הפלשתינאית. כך יוצא, כי אין בידי המבקשת היכולת לאכוף פסקי דין  שנפסקו לזכותה,  מאחר ואין כל דרך להפעיל אכיפת הוצאה לפועל / הסדרת אכיפה כנגד החייבים  הללו. המבקשת מביעה חששה, כי כך אף עלול לקרות  במקרה דנן, במידה ותדחה תביעת המשיבים.

6.         לטענת המבקשת, בהתאם למפורט בכתב הגנתה, קימת לה הגנה טובה מאוד, הנשענת על ראיות ועדויות, ורבים ביותר הסיכויים להביא לדחיית התביעה. זאת אף נוכח חסינת המדינה, שעומדת לה  הגנת הפעולה המלחמתית לפי חוק הנזיקין האזרחיים(אחריות המדינה)התשי"ב-1952.

7.         באשר לשיעור הערובה, טוענת המבקשת, כי על בית המשפט ליתן דעתו, בדומה לפסיקות רבות אחרות, להוצאות ניהול התיק, עלויות חקירה פרטית, איתור עדים ושכר טרחת עורכי דין הנהוג בתביעה מן הסוג דנן.

8.         עוד מוסיפה המבקשת, כי בהתאם לתקנה 519 לתקנות, על בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע. לטענתה, במקרה דנן, הוציאה המבקשת עד כה רבות, והיא צפויה להמשיך ולהוציא הוצאות רבות נוספות לשם בירור התובענה וניהול חזית ההגנה בהתאם.

9.         לטענתה, קביעת ערובה בשיעור נמוך מעודדות הגשת תביעות אשר אין להן בסיס במציאות,  באשר התובעים יודעים כי אין הם מסכנים את כספם.

על כן נתבקש בית המשפט כדלקמן:

א.  להורות למשיבים, כל אחד בנפרד, להפקיד להבטחת הוצאות המבקשת ערובה הניתנת למימוש בישראל ובשיעור הריאלי , תוך פרק זמן קצוב וזאת על פי הוראות תקנה 519 לתקנות.

ב. להורות כי היה ולא תופקד ערובה  עד למועד אשר יקבע, תדחה התובענה.

ג. לחייב את המשיבים בהוצאות בקשה זו, לרבות שכר טרחת עורך דין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

טענות המשיבים-

10.        לטענת המשיבים, אין בקשת המשיבה אלא ניסיון נוסף להצבת מכשולים בפני המשיבים להוכחת תביעתם באופן ענייני ולגופו של עניין.

11.        לטענתם, למבקשת ישנו אינטרס מובהק להציב מחסום בפני תביעתם, המוגשת כנגדה, למען הכשילה וסכלה כבר בראשית דרכה.

12.        לטענת המשיבים, כבר בחן בית המשפט את יכולתם הכלכלית, בדונו בבקשתם לפטור אותם מאגרה.

13.        עוד מוסיפים המשיבים, כי טענות המבקשת הינן טענות כלליות, אשר אין בהן כדי להראות סיכויים לדחיית התובענה. ניסיון המבקשת להסביר את המצב העובדתי בשטחים, אין בו כדי להשליך על המקרה נשוא התביעה, שכן לדבריהם מעולם לא היו מעורבים בפעולה כנגד כוחות הביטחון.