החלטה בתיק בשא 20713/07

1.         בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

2.         מעשה שהיה כך היה:

            המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה ב-ת.א. 11722/03 בבימ"ש השלום בחיפה לתשלום סך של 15,504 ש"ח בגין נזקיו בשל הצפת חלקת קרקע שבבעלותו במי ביוב מהמאגר של המשיבה (להלן: "התביעה הראשונה").

משלא התגוננה המשיבה מפני התביעה הראשונה, ניתן נגדה ביום 8.12.03 פסק דין על מלוא סכום התביעה (להלן: "פסק הדין"). המבקש פתח תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין ומלוא החוב הפסוק נגבה במסגרתו. 

לטענת המשיבה, פסק הדין נגוע בתרמית הואיל והוברר כי המבקש אינו הבעלים של החלקה בגינה הוגשה התביעה הראשונה, חלקה 58 בגוש 19252, ואף לא קיימת חלקה כאמור.

המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הדין במסגרת התביעה הראשונה, אולם, בהחלטת בית המשפט מיום 1.3.07, כב' הרשם (כתוארו אז) שדה, הבקשה נדחתה. או אז, המשיבה  הגישה תביעתה בתיק זה, לפיה היא עותרת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו יקבע כי פסק הדין בתביעה הראשונה הושג במרמה ועל-כן הוא בטל וכן להחזר הכספים אשר שילמה מכוחו.

3.         לטענת המבקש בתמצית, משניתן פסק דין חלוט בתביעה הראשונה והבקשה לבטלו נדחתה, אזי נוצר מעשה בית דין והוא זכאי ליהנות מעיקרון סופיות הדיון. מכאן הבקשה לדחות את התביעה על הסף.

4.         המשיבה הגישה תגובתה לבקשה בה נטען כי עיקרון סופיות הדיון נדחה מפני טענת תרמית במתן פסק הדין וכי הגשת תביעה לביטול פסק הדין, כפי שנעשה במקרה דנן, הוא הוא ההליך הראוי והמתאים בנסיבות העניין כפי שנקבע בהלכה הפסוקה.

5.         עיינתי ושקלתי מכלול טענות הצדדים בבקשה ונחה דעתי כי מן הדין לדחות את הבקשה.

6.         בהתאם להלכה הפסוקה, אף משניתן פסק דין היוצר מעשה בית דין, רשאי בית המשפט לפתוח את הדיון מחדש באם פסק הדין הושג במרמה. לענין זה נפסק ב- ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד כג 449, כי: " כוחו של בית-משפט של יושר, אשר אינו נובע מן החוק החרות, אינו מוגבל כלל, אלא השאלה תהא, באיזו מידה יעשה בית המשפט שימוש בו".

וכן ר' המ' 445/80 חנה טוב אברהם נ' יוחאי ואח', פ"ד לה (1) 505, ע"א 4511/91 בוהדנה ואח' נ' עמרם בלום (לא פורסם), ע"א 4958/99 עין גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חב' מים בע"מ ואח', פ"ד נה (2) 11.

באשר לדרך הראויה לביטול פסק-דין סופי בעניין אזרחי, נפסק ב- ע"א 4682/92 עזבון שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואח', פ"ד נז (3) 366, כי הדבר יהיה באמצעות הליך של תקיפה ישירה על ידי בקשה לביטולו והמסגרת הדיונית הראויה לכך היא בפתיחת הליך חדש, ולא בהגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי בו ניתן פסק הדין, מה גם והדיון בבקשה כאמור כרוך בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי (שם, עמ' 372 ב', 373 ב-ג).

            מן הכלל אל הפרט.

7.         כאמור, המשיבה טוענת כי פסק הדין נגוע בתרמית הואיל והמבקש אינו הבעלים של החלקה נשוא התביעה הראשונה ואף אין בנמצא חלקה כאמור. באם יתברר כי אמת בפי המשיבה, וזאת לאחר בירור טענותיה לגופן, יש להניח כי בית המשפט יגיע לכלל מסקנה, לפיה, פסק הדין ניתן בעקבות תרמית ועל כן מן הדין לבטלו.

            אין זה המקום ואין זה ההליך הראוי לבירור טענות המשיבה לגופן, כמו גם לתגובת המבקש לאותן טענות (המבקש טען כי נפלה טעות במספר החלקה, שכן, מדובר בחלקה 58 בגוש 19250 ולא בגוש 19252 כפי שנרשם בטעות בחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב תביעתו הראשונה), אולם אעיר, ומבלי לקבוע ממצאים בנדון, כי לא ברור מנוסח הרישום אשר הגיש המבקש, באם הוא אחד מבעלי חלקה 58 בגוש 19250, אם לאו.

8.         החלטת בית המשפט, לפיה נדחתה בקשת המשיבה לביטול פסק הדין, לא דנה ולא הכריעה  בטענת התרמית אשר מעלה המשיבה לגוף העניין ומן הסתם לא היו בפני בית המשפט ראיות  ולא נשמעו עדויות בנדון. בנסיבות העניין, אותה החלטה אינה חוסמת את דרכה של המשיבה לבירור טענותיה לגופן במסגרת הדיונית המתאימה כפי שנקבעה בהלכה הפסוקה,  הגשת תביעה נפרדת, כבמקרה דנן.

9.         למעלה מהצורך יצויין, כי המשיבה הינה רשות ציבורית, ופגיעה בה, ככל שתוכח תביעתה, היא פגיעה בציבור שלם, וגם מטעם זה יש לנהוג זהירות יתר בבקשה מסוג זה.

10.        לסיכום, הבקשה נדחית.

            המשיבה תגיש כתב הגנה מפני התביעה תוך 30 יום.