החלטה בתיק בשא 207/07

1.         המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בת"א (עב (ת"א) 5307/04, כב' השופטת ל. סאמט  מיום 8.1.07).

2.         בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המבקשת כנגד המשיבה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פידיון חופשה ודמי הבראה. המבקשת טענה בכתב התביעה כי הועסקה בזנות אצל המשיבה, עד אשר ברחה והסגירה עצמה למשטרה. בית הדין קמא דחה את התביעה לאחר שמצא כי המבקשת לא היתה עובדת של המשיבה; עוד נקבע, כי גם אם המבקשת "הושכרה" למשיבה, אין בכך כדי ליצור בהכרח יחסי עובד מעביד, לא הופקו תלושי שכר, המבקשת לא עבדה באופן בלעדי עם המשיבה, לא הוכח כי הובטח למבקשת כי ישולם לה שכר קבוע; בית הדין מצא כי מאחר והמבקשת הגיעה לארץ מרצונה החופשי ומתוך רצון למצוא פרנסה ובידיעה ברורה כי תעסוק בזנות אין מקום לראות במבקשת "עובדת" לצורך החלת חוקי המגן עליה.

3.         המבקשת טענה כי פסק הדין נמסר למשרד בא כוחה ביום 22.1.07. ב"כ המבקשת פנתה ללשכה לסיוע משפטי על מנת לברר את המשך הייצוג.
ב - 15.2.07 התקבל כתב המינוי, לפיו היה על ב"כ המבקשת להגיש ערעור על פסק הדין. ב"כ המבקשת ניסתה ליצור קשר טלפוני עם המבקשת הנמצאת בחו"ל ולהסביר לה את פסק הדין והמשך ההליכים. בנוסף סברה ב"כ המבקשת כי המועד להגשת ערעור הוא בתוך 45 ימים ולא 15 ימים. עוד טוענת המבקשת כי בית הדין קמא שגה בכך שלא נתן משקל ראוי לכך שהמשיבה הורשעה בפס"ד פלילי בו נקבע כי המשיבה שכרה את המבקשת כדי להעסיקה בזנות, הפנתה לה לקוחות, כלאה אותה במשך חצי שנה, תוך שהיא חיה מרווחיה.

            עובדות אלו שהוכחו בהליך הפלילי מבססות מערכת יחסים של עובד מעביד. כמו כן בית הדין קמא התעלם מתכליתו של משפט העבודה, שהוא הבטחת זכויות מינימליות לעובד, חיים בכבוד תוך קיום שמירת החרויות הבסיסיות.

4.         המשיבה טוענת כי משחלף המועד להגשת הערעור וזאת באשמת המבקשת אין לה אלא להלין על עצמה. בעצם הרשעת המשיבה אין כדי לבסס יחסי עובד מעביד בין הצדדים. בית הדין קמא קבע מפורשות כי המבקשת הגיעה לארץ כדי לעבוד בזנות,  וביקשה מרצונה החופשי להיות שותפה עם המשיבה ברווחי מכון הליווי. על כן אין למשיבה סיכוי כלשהו בערעור.

5.         הכרעה

            תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 קובעת כי בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים שירשמו". בעבר ההלכה שנהגה היתה שטעות של בעל דין או בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אך הלכה זו רוככה עם השנים. השיקולים שנלקחים בחשבון הם עוצמת הפגיעה בציפיית הצד שכנגד לסופיות ההליכים מול חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, כאשר במסגרת זו יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור.

            (בש"א (ארצי) 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית מיום
 21.8.05).

6.         במקרה שלפנינו הצדדים מסכימים כי פסק הדין הגיע לידי ב"כ המבקשת
ב - 22.1.07; ב"כ המבקשת טוענת כי רק ב - 15.2.07 קיבלה את המינוי של יצוג המבקשת בערעור, ולאחר מכן חלף זמן במהלכו ניסתה ליצור קשר עם המבקשת ולהסביר לה את פסק הדין ועל הליך הערעור. ב"כ המבקשת אף סברה כי המועד להגשת הערעור הוא בתוך 45 יום ולכן הגישה את הערעור ב - 8.3.07. נראה לנו כי טענות אלו של ב"כ המבקשת צריכות להיבחן דרך סיכויי הערעור. ככל שיש לערעור יותר סיכויים ואין הוא מופרך על פניו, ניתן משקל פחות לסיבות שהביאו לאיחור בהגשת הערעור.

7.         השאלה שתעמוד לדיון בפני ערכאת הערעור מערבת בתוכה יסודות משפטיים ועובדתיים כאחד. בהתחשב בחומר הראיות שהיה בפני בית הדין יש לבחון האם ניתן היה להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים; בתוך דיון זה מקופלת גם השאלה של המשקל שיש לתת לפסק הדין המרשיע את המשיבה בעבירות של סחר בנשים לצורך עיסוק בזנות, כליאה שלא מרצון ועוד.

            הצגת הבעיה כמתואר לעיל, מביאה למסקנה כי הערעור אינו משולל יסוד ויש לו על מה שיסמיך. לכך יש להוסיף כי פסק הדין של בית הדין האזורי אשר הוזכר בפסק הדין של בית הדין קמא, נמצא בדיון בערעור ויתכן שיהיו לו השלכות על הערעור בתיק זה. (עב 4634/03 (ב"ש) ויקטוריה גולדובנה נ' יורי סלסרבסקי, ע"ע480/05).

8.         סוף דבר. בנסיבות הענין סיכויי הערעור מצדיקים קבלת הבקשה וזאת למרות האיחור בן 15 הימים בהגשת הערעור.

            המבקשת תדאג להגיש כתב ערעור במספר העותקים הנדרש עד ליום 26.4.07.

9.         בהתחשב בנטען בבקשה לפטור מתשלום אגרה המבקשת פטורה מתשלום אגרה.

ניתנה היום כ"ב בניסן, תשס"ז (10 באפריל 2007) בהעדר הצדדים

____________________