אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 1871/05

החלטה בתיק בשא 1871/05

תאריך פרסום : 16/09/2009 | גרסת הדפסה
בש"א
בית משפט השלום באר שבע
1871-05,1352-06
20/04/2006
בפני השופט:
יעקב שפסר

- נגד -
התובע:
שמעון אלקובי
עו"ד רמי קוגן
הנתבע:
בנק המזרחי המאוחד בע"מ
עו"ד אלישע כהן ואח'
החלטה

א. רקע

1.  בקשה זו לרבות התיק העיקרי הקשור בה, הובאו בפני, לאחר שכב' סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט אברהם יעקב, מונה לכהן בבית המשפט המחוזי, וכב' השופט גד גדעון פסל עצמו מלדון בה. מעיון בה אני למד כי טרם ניתנה בה החלטה.  בנסיבות אלה עיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולהלן החלטתי.

2. המדובר בבקשת הנתבע לדחיית התביעה שהוגשה כנגדו על ידי התובע, בנק המזרחי המאוחד בע"מ על הסף, בטענת התיישנות וחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

3. כתב התביעה המקורי הוגש כנגד הנתבע (ואחרים), עוד בשנת 1990 כערב להלוואה שלא נפרעה. בתאריך 2.2.93 ניתן פסק דין כנגדו, בהעדר בקשת רשות להגן ובמעמד צד אחד. בעקבות פסק הדין, פתח בשנת 2001 התובע בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע, שבמסגרתם נתבקש אף מינוי כונס נכסים על דירתו של הנתבע. בשלב זה נודע לנתבע על פסק הדין שניתן נגדו, הוגשה בקשת ביטולו ואכן ביום 14.12.04, הורתה כב' הרשמת איילת גרבי על ביטול פסק הדין. 

ב.טענות הצדדים

4.  טענות הנתבע בתמצית הן אלה:

א.      הימנעות התובע להמציא את כתב התביעה במשך למעלה מ - 12 שנה מחייבת דחיית התביעה מחמת התיישנות. לעניין זה מזכיר ב"כ הנתבע את הלכת המאירי (ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (2) 535) ובמיוחד את העילה לפיה ישן התובע על זכויותיו, באי המצאת התביעה ובכך ביסס את ההתיישנות.

ב.       התובע כתאגיד בנקאי חב חובת זהירות ואמון מוגברות ביחסיו עם הנתבע, ופעולתו אינה בסבירות, תום לב ודרך מקובלת, תוך שיש בה אף רשלנות רבתי.

ג.        חוסר תום לב מצד התובע באי פירוט כלל העובדות, ובכלל זה הגעתו עם שני ערבים נוספים להסדר חוב ובכך למעשה מבקש ליהנות מכפל תשלומים.

5.  תגובת התובע נתבקשה ונתקבלה. בתמצית טוען התובע כדלקמן:

א.      התובענה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות ולפיכך נעצר מירוץ ההתיישנות.

ב.       הנתבע הציע פשרה והודה למעשה בחוב ועל כן אין עוד רלוונטיות לטענת התיישנות.

ג.        התובע לא זנח תביעתו ולא ויתר על זכותו, תוך שהגיש תביעה, קיבל פסק דין ופעל מול שני ערבים נוספים.

ד.       הנתבע לא העלה טענתו להתיישנות בהזדמנות הראשונה, היינו בבקשת ביטול פסק הדין ועל כן יש לדחותה.

ה.      פס"ד המאירי אינו רלוונטי באשר נוגע הוא לנזקי גוף הנוגע לשיקולים ראייתיים הנוגעים לקושי הנתבע לשמור ראיותיו לאורך זמן. 

ג. דיון

6.   דעתי היא כי על אף חוסר הנוחות שבניהול תיק "עתיק" מסוג זה, אין מנוס אלא לקבוע שהצדק עם התובע, וכי התביעה לא התיישנה בטרם הגשתה כנגד הנתבע.

7.   קודם שאפרט נימוקי אציין, כי לא מצאתי ממש בשלוש טענות התובע המפורטות בסעיפים ב' , ד' ו- ה' לעיל, לפיהםהצעתהפשרה מטעם הנתבעיש בה למעשה הודאה בחוב ועל כן אין עוד רלוונטיות לטענת התיישנות, אי העלאת טענת הנתבע להתיישנות בהזדמנות הראשונה, היינו בבקשת ביטול פסק הדין ואי רלוונטיות פס"ד המאירי באשר נוגע הוא לנזקי גוף .

8.         אם כי יש טעם בטענת התובע, לפיה בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958(להלן: החוק),ניתן לראות במכתביו של הנתבע מיום 8.3.04 ומיום 30.3.04 משום הודאה בכתב בקיום זכות התובע, ועל כן מתחילה תקופת ההתיישנות מיום ההודאה, הרי שספק בעיני אם אכן יש לקבוע שנזקפת זו לחובתו. אין צורך לומר, כי משעומד נתבע במצב בו "מרחף" מעל ראשו פסק דין שטרם בוטל, תוך שהוא מצוי בסיכון לאיבוד רכושו, מנסה הוא להציע הצעות פשרה, כאלה או אחרות על מנת להסיר את רוע הגזירה. גם שיקולי יעילות, שקט נפשי וחסכון בהוצאות משפטיות, מהווים שיקול תדיר בעניינים מסוג זה. אין בכך כדי לקבוע קטגורית לדעתי, כי יש בכך הודאה אקטיבית בחוב, ודאי לא בהיקפו כפי שנתבע ע"י התובע, וממילא ספק אם מאויינת בכך טענת ההתיישנות.

9. כך גם לעניין מועד העלאת טענת ההתיישנות. כל עוד לא בוטל פסק הדין, ממילא אין תכלית להעלאת הטענה, ומשבוטל - נפתחת הדלת להעלאת טענות ההגנה, ובראשן טענה זו. במובן זה, העלה הנתבע את הטענה במועד הראשון שיכול היה לעשות כן, עם הגשת בקשת הרשות להגן, לאחר שבוטל פסק הדין.

10. ולבסוף נדמה לי, כי אין ממש גם בטענה לפיה קביעות פס"ד המאירי אינן רלוונטיות לענייננו. אכן, פסק דין המאירי עוסק בנזקי גוף ובחוק חוזה הביטוח, אלא שהאמור בו מהווה את הרציונל העומד בבסיס מוסד ההתיישנות, הנכון גם לתביעות רגילות. כל ארבעת הפרמטרים שנקבעו בפרשת המאירי, כוחם יפה לכל תביעה בשינויים המחוייבים, ולא רק לתביעות הנוגעות לנזקי גוף. לדעתי, אין כל שוני בין חברות ביטוח לבין כל אישיות משפטית אחרת, בנוגע לקושי לשמירת ראיות, הערכות כלכלית לסיכוני תביעות, ויתור על תביעות והאינטרס הציבורי לעיסוק בבעיות הווה, ועל כן נדמה לי כי הרציונלים העומדים בבסיס פרשת המאירי, יפיםגם לענייננו .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ