החלטה בתיק בשא 186181/05

התובעים, באמצעות בא כוחם, טוענים כי נפל משגה בפסק הדין במובן זה שביהמ"ש התייחס לתביעה הנגדית כנגד התובעים בתיק 54607/00 (להלן: "התובעים"), הגם שהנתבעת (היא התובעת שכנגד) חזרה בה מתביעה זו כנגדם.

הנתבעת מתנגדת לבקשת התיקון בנימוקים מנימוקים שונים שהרלוונטי מביניהם הוא זה המציע פרשנות מסייגת להודעת החזרה מהתביעה.

אין ספק כי התובעים צודקים בטענתם ולפיה מנוסח פסק הדין ברי הוא כי מעיניי בית המשפט נשמטה הודעת ב"כ הנתבעת על מחיקת התביעה הנגדית בחלקה המיוחס לתובעים. הודעה זו מופיעה בעמ' 11 לפרוטוקול שורה 2 בישיבת יום
4.7.05.

במצב דברים תקין ולולא נשמטה הודעה זו מזיכרוני, היה על ביהמ"ש להימנע מכל חלק הדיון בפסק הדין בעמוד 8 בקטע המתחיל במילים "כלפי פוניס" ומסתיים בעמוד 9 במילים "קביעת היקף הקיזוז בסכום של 14,000 ש"ח".

אומנם כי כן, טענת הקיזוז אינה נזכרת רק בכתב התביעה שכנגד אלא הוקדמה והועלתה עוד בכתב ההגנה של הנתבעת בסעיף 15, שם מייחסת הנתבעת לתובעים גבייה של שטר ביטחון בסכום של 112,000 ש"ח, גם אם כתב ההגנה אינו מעלה בצורה מפורשת בפרק הסעדים את סעד הקיזוז.

בכתב ההגנה של התובעים לכתב התביעה הנגדית של הנתבעת נאמר בסעיף 16 כי הנתבעים שהוגדרו כאותם תובעים כאן, קיזזו את סכום שטר הביטחון בסך של 112,000 ש"ח. בסעיף זה לא העלו התובעים "בתפקידם" כנתבעים שכנגד כל טענה כנגד עצם הקיזוז, נהפוכו, מתוך כתב הטענות נראים הם כמי שמודים בביצוע קיזוז מסוג זה.

לראשונה העלו התובעים בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמם, את הטענה ולפיה לא קיבלו כלל את שטר החוב ואין בינם לבין גבייתו כל קשר שהוא. הצהרה זו הינה בגדר של "שינוי חזית" בהשוואה לכתב ההגנה של התובעים בתביעה שכנגד.

מכאן כי:

א.        באופן מהותי נוצרה מחלוקת לגבי קיזוז שטר החוב על פי כתבי הטענות ללא קשר לתביעה הנגדית.

ב.         מבחינה מהותית הוכחה טענת הקיזוז אם מתעלמים מההצהרה הסותרת נוכח היותה בגדר שינוי חזית.

ג.         לא הוכחה טענת הקיזוז אם מתעלמים מההיבט של שינוי החזית הטבוע בהצהרה.

לאור מיכלול הנתונים המתוארים לעיל ובמיוחד זה הנוגע לכך שבכתב ההגנה של הנתבעת לא נדרש הקיזוז במפורש, הצהרת התובעים בעדותם כי לא היו קשורים בכל דרך שהיא לגביית שטר החוב לא נסתרה ולאור זאת שהמסגרת הדיונית האלטרנטיבית של התביעה הנגדית לא נתבעה (לאחר שהנתבעת חזרה בה), כי אז סביר יותר לקבוע כי הדיון בפסק הדין בשאלת הקיזוז היה שגוי ומיותר.

השאלה היא האם מדובר במישגה מסוג זה הכלול בסעיף 81 (א') לחוק בתי המשפט אם לאו. הנתבעת טוענת כי אין המדובר ב"השמטה מיקרית" כהגדרתה בחוק הנ"ל אלא במישגה שיש לתקנו, אם בכלל, בדרך של ערעור.

השאלה היא שאלה של פרשנות למינוח "השמטה מיקרית" - אם הכוונה היא למשמעות המצומצמת של  השמטה מגוף פסק הדין כי אז ודאי הוא שהתיקון המתבקש אינו כלול במסגרת זו. ואולם, אם הפרשנות היא רחבה יותר, כי אז ניתן, גם אם בדוחק, לכלול את התיקון המתבקש כמתייחס להשמטה מקרית של שורה בפרוטוקול מעיניי, ככזה הניתן לתיקון.

התחבטתי לא מעט בשאלה, בהתחשב בעקרונות הידועים והמושרשים היטב במסורת המשפטית ולפיהם מעת שביהמ"ש קם מכיסאו אין הוא רשאי עוד לערוך שינויים בפסק הדין שניתן על ידו.

ואולם, במקרה שבפניי ומאחר שנראה לי כי לולא הייתה נשמטת מעיניי השורה הרלוונטית בפרוטוקול היה פסק הדין שונה בחלק מוגדר, אריתמטי ופשוט של קיזוז 14,000 ש"ח, נכון לבצע את התיקון המבוקש ולהתייחס אליו כאילו נעשה בסמכות.