החלטה בתיק בשא 185501/04

1.         בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק") הגיש נגד מ.צ צורי שיווק בע"מ (להלן: " החברה"), אלעזר צורי (להלן: " המבקש") ורחל צורי (להלן: " המבקשת") תביעה כספית בסדר דין מקוצר, בגין חוב שהם חבים, לטענת הבנק, בחשבון החברה.

התביעה נגד המבקשים מבוססת על חתימתם על " כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום" לכל התחייבויותיה של החברה.

המבקשים הגישו בקשת רשות להגן.

בקשה זו הינה נשוא החלטתי.

            אדון בטענות הצדדים אחת לאחת.

2.          התניית שירות בשירות- הבנק כפה על המבקש רכישת קרנות נאמנות ופתיחת תוכניות חסכון.

בתצהירו, שצורף לבקשת הרשות להגן, מצהיר המבקש, כי פתח שני חשבונות בנק. האחד, ביום 3.5.93 - חשבון לניהול הפעילות הכספית של השותפות העסקית (להלן: " החשבון העסקי") והשני, ביום 5.5.93 - חשבון לניהול הפעילות הכספית הפרטית של המבקש (להלן: " החשבון הפרטי"). לגרסתו, הבנק אילץ אותו לרכוש קרן נאמנות בחשבונו הפרטי, בכספים שנועדו להיות מופקדים בחשבונו העסקי. כמו כן, הבנק לחץ עליו להעביר כספים מחשבונו העסקי לחשבונו הפרטי, כדי לממן רכישות נוספות של קרן נאמנות. לדבריו, מנהל הבנק אילץ אותו להחזיק את קרן הנאמנות כתנאי למתן אשראי ולאי העמדה לפירעון מיידי של האשראי, שהיה קיים בחשבון העסקי. מנהל הבנק אמר לו, שאם יעשה כן, הבנק יעמיד לו מימון ויאפשר לו לעבוד בחשבון חח"ד. המבקש מוסיף וטוען, כי עם פדיון קרן הנאמנות ביום 6.2.95, אילץ אותו הבנק, לפתוח תוכניות חסכון: אחת בחשבון הפרטי ואחת בחשבון העסקי, כאשר החשבון העסקי עומד ביתרת חובה גבוהה ואף בחריגה ממסגרת האשראי.

לטענת המבקש, מומחה מטעמו קבע כי נגרמו לו הנזקים הבאים:

א.         עקב רכישת קרן הנאמנות ואי הפקדת הכספים, שהיו מיועדים להפקדה בחשבון העסקי, נגרם נזק לחשבון העסקי בסך של 99,718.60 ש"ח נכון ליום 11.1.04.

ב.         עקב הפקדת הכספים לתוכניות חסכון, נגרם נזק ישיר בחשבון העסקי, המתבטא בחיובי ריבית מוגדלים. ניתן היה למנוע את הנזק, אילו הכספים היו מופקדים בחשבון העסקי והיו משמשים להקטנת יתרת החובה והחריגה. כתוצאה מפתיחת תוכנית חסכון בחשבון הפרטי נגרם נזק בסך של 56,375.63 ש"ח וכתוצאה מפתיחת תוכנית חסכון בחשבון העסקי נגרם נזק בסך של 10,540.78 ש"ח.

3.         בא כוח הבנק העלה טענת סף, לפיה יש לדחות את בקשת המבקשים למתן רשות להגן לגבי טענות הקיזוז, המתייחסות לרכישת קרן הנאמנות ולפתיחת תוכנית החסכון בחשבון הפרטי, שכן לטענתו, מדובר בטענות קיזוז שהתיישנו.

            לטענתו, יש למנות את מירוץ ההתיישנות החל ממועד פדיון קרן הנאמנות או תוכנית החסכון, ואין בהמשך השירותים, אותם העניק הבנק למבקשים, כדי להפסיק את מירוץ  ההתיישנות.

סעיף 4  לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 קובע:

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות"

לטענת בא כוח הבנק, במקרה דנן לא מדובר בטענות "שנושאן אחד", או שהן "נובעות מאותן נסיבות", שכן מדובר בשורה של "עסקאות משנה", שנהגו הצדדים לעשות ביניהם מפעם לפעם, בין היתר, עסקאות של העמדת הלוואות ספציפיות והענקת אשראי בתנאים משתנים בכל תקופה ותקופה, ויש להפריד בין העסקאות השונות. מכאן, שטענת הקיזוז של המבקשים התיישנה בשנת 2002. מנגד, טוען בא כוח המבקשים, כי התביעה וטענות הקיזוז, שהועלו בבר"ל "נושאן אחד".

לא קיבלתי את טענת בא כוח הבנק.

בסע' 7 לכתב התביעה כותב בא כוח הבנק, כי נוצרה יתרת חובה בלתי מאושרת בחשבון העו"ש, "בין השאר כתוצאה מאי תשלום ההלוואה". דעתי היא, כי צמד המילים "בין השאר" בנסיבות דנן, מתיישב עם טענת המבקשים, כי יתרת החובה בחשבון העסקי נגרמה כתוצאה מהעברת כספים מהחשבון העסקי לפרטי לצורך רכישת קרן הנאמנות ותוכנית החסכון. לפיכך, נראה לכאורה, כי התביעה וטענת הקיזוז "נושאן אחד" ו/או נובעות לפחות בחלקן "מאותן נסיבות".

יפים לעניין זה הדברים, שנאמרו מפי כב' הנשיא אגרנט בע"א 289/65 צפורה רובינשטיין נ' רענן רון ואח', פ"ד כ (1) 505, 521: