החלטה בתיק בשא 181085/06

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשים ביום 28.8.2006 בהסתמך על תצהיר מבצע מסירה שהצהיר כי מסר אישית כתב התביעה למבקש 2 ביום 5.5.2006.

זאת לציין כי ביום13/6/06  הוגשה על ידי המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. החלטת כבוד הרשם מאור מיום 18.6.2006 האריכה המועד להגשת כתב הגנה "ב-45 ימים נוספים".

כאשר הוגשו בפועל טיעוני ההגנה של המבקשים הסתבר כי התיק נסגר ומכאן הבקשה לביטול פסק דין שבפני.

2.         לעניין ביטול פסק דין מחובת הצדק

בתאריך 13/6/06 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה -  לטענתם , המזכירות לא שלחה למבקשים את ההחלטה בעניין הארכת מועד  להגשת כתב ההגנה, ובמרכז המידע השיבו כי ההחלטה נשלחה לתובע ולנתבע,.  ביום בו נודע למבקש כי ניתן פס"ד הגיש בקשה לביטול פס"ד. כל אלו מעידים כי המשיב לא התעלם ו/או זלזל בהליכי ביהמ"ש.

ניתוח נורמטיבי

3.         המבקש מעלה טיעונים מן הצדק, וטיעונים לשק"'ד ביהמ"ש .

בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למצות את יומו בביהמ"ש, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, עדיין מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ זכות זו.

המבקש אומנם הגיש בקשה להארכת מועד אך לטענתו לא ידע כי מוגבל ל-45 יום ולא קיבל הודעת המזכירות. כפי שניפסק  "מחשבות ואמונות", אינם טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה לביטול פסק דין -  (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמי 898). בנסיבות אלה וגם אם תתקבל גרסתו כי לא ידע על הארכת מועד להגשת הגנה , הרי שאין בגרסתו כדי להצביע על הליך פגום בגדרו ניתן פסק הדין נשוא הדין כאן.

אשר על כן אינני  מקבלת את טיעוניו של המבקש לביטול פס"ד מחובת הצדק. אם כי איני רואה בהתנהגותו זו כעולה עד כדי זלזול בביהמ"ש

4.        לעניין ביטול פסה"ד משיקול דעת ביהמ"ש:

הכלל הוא, כי בבואו לדון בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה, יציג לעצמו בית המשפט שתי שאלות: האחת, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו במועד; והשניה, מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע אם יבוטל פסק-הדין והוא יורשה להתגונן במשפט. "השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בע' 738).

אשר לשאלה הראשונה נפסק, בקשר עם הוראות תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי "אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה ארעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסויימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של ענין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן" (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438).

וזאת מהטעם כי הזכות לביטול פסק-דין שניתן על פי צד אחד נחשבת כיום לזכות חוקתית, הנגזרת מזכות הגישה לבית המשפט. מכוח זכות זו עשוי בית המשפט לבטל פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים, ובין מנימוקים סובייקטיביים, העשויים בראיה כוללת להצדיק את ביטול הפסק (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים, פ"ד נה(4) 198; וראה גם: רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, החלטתו של כבוד השופט ריבלין מיום 8.4.02).ו

לדעתי יש לתת לנתבע את

5.         כפי שכבר ציינתי לעיל לא שוכנעתי כי אי הופעתו של המבקש נבעה מזלזול בביהמ"ש. ובנסיבות אלה יש להיכבד ולדון בטיעוני המבקשים לעניין סיכויי הגנתם:

לעניין מבקש 2 ועילת התביעה כנגדו :מעיון בניספחי התביעה עולה כי  על ההסכם הראשון - ניספח ב  חתום המבקש 2  באופן אישי ואילו על הסכם גמר חשבון חתומה רק החברה. ב- שני ההסכמים אין בכותרת ,ציון בין מי למי נערך ההסכם כך שיש מקום לאפשר לנתבע את יומו בבית המשפט לליבון נקודה זו.

גם אם אקבל את טענתו של המשיב כי  "מעולם לא היה ספק כי מחויבותו של הנתבע כלפי התובע הייתה אישית גם בשם הנתבעת" (עמ' 2 לכתב התביעה ס' 9) עדיין יש לבחון באם  קיימים סיכויי הגנה למבקשת 1  ולמבקש 1 כפי שיפורט להלן.

6.         לצורך הדיון בסיכויי הגנת המבקשים אתייחס ראשית לתביעה העיקרית.