אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 178664/05

החלטה בתיק בשא 178664/05

תאריך פרסום : 01/01/2008 | גרסת הדפסה
בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
178664-05,178597-05
31/10/2006
בפני השופט:
תמיר מיכאל

- נגד -
התובע:
1. הדיה בע"מ
2. מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ

עו"ד יצחק לב
עו"ד שירלי פורר
הנתבע:
ריטרסקי דוד
עו"ד שלמה הנדל

החלטה זו ניתנת בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו לאחר שני דיונים שהתקיימו במעמד הצדדים, במסגרת שתי התנגדויות לביצוע שטר חוב בסך 50,000 ש"ח: התנגדות שהוגשה על-ידי המבקשת 1 במסגרת בש"א 178664/05 והתנגדות שהוגשה על-ידי המבקשת 2 במסגרת בש"א 178597/05.

מר עופר גל הגיש תצהיר מטעמה של המבקשת 1 בתמיכה לכתב ההתנגדות, בו הצהיר כי האזהרה לא נמסרה לו או למבקשת 1, וכי נודע לו על דבר קיומו של התיק מהמבקשת 2. על פי תצהירו של מר גל, השטר נשוא ההתנגדות נמסר יחד עם שני שטרות חוב נוספים, כביטחון להסכם שכירות של מבנה ברחוב הביטחון 6 פ"ת, אשר נחתם בין המשיב למבקשות. מר גל הצהיר שבעת השכרת המבנה קיבל את הסכמתו המפורשת של המשיב לפרק את כל הקירות הפנימיים השבורים במושכר וליצור open space - עבודות אשר השביחו ושיפרו את הנכס באופן ניכר לעומת מצבו הקודם. כמו-כן הוצהר כי המבקשת 1 עמדה בכל התנאים והדרישות של הסכם השכירות במלואן, בעוד המשיב הוא זה שהערים עליה קשיים, בין היתר כשדרש תשלום נוסף בסך 500$ עבור הצבת מכולת אשפה בשביל הכניסה לנכס.

מר שי קידר, אשר הצהיר כי הוא משמש כסמנכ"ל כספים במבקשת 2, הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות שהגישה המבקשת 2 והצהיר, בנוסף לאמור בתצהירו של מר גל, כדלקמן:

  1. המשיב מעולם לא פירט למבקשת 2 במפורש, בבירור ובכתב, כנדרש בהסכם השכירות, מהן הנסיבות בגינן החליט להפעיל את השטר.
  2. המבקשת 2 אמנם נקשרה בהסכם כשוכרת, אולם המבקשת 1 היא זו ששוכרת את המושכר בפועל ומשתמשת בו לבדה. משום כך חתומה המבקשת 2 רק כערבה לשטר ולא כאחת מעושי השטר.
  3. דרישתו של המשיב לקבל דמי שימוש עבור הצבת מכולת אשפה בשביל הכניסה למושכר מהווה התעמרות במבקשת 1 ושימוש לרעה בזכות הבעלות של המשיב.
  4. המשיב נהג בחוסר תום לב כאשר מיהר להגיש את השטר לפירעון, לאחר שמחלוקותיו עם המבקשת 1 יושבו בפגישה משותפת עמה, וכן כאשר התעלם מניסיונותיה של המבקשת 2 לברר את הסיבות למימוש השטר.

במסגרת הדיון בתיק בש"א 178664/05 נחקר מר גל על תצהירו והעיד כי הינו מנכ"ל המבקשת וכי היה מעורב בפרטי הפרטים הקשורים בחתימת ההסכם עם המשיב. מר גל אישר שבוצעו במושכר העבודות המפורטות במסמכים שהוגשו וסומנו מש/1 ו- מש/2, וכשנשאל האם קיבל הסכמת המשיב לביצוע העבודות הנ"ל במסגרת הסכם השכירות הפנה לסעיף 6 ג' להסכם. בהמשך הודה  כי לא קיבל את הסכמתו של המשיב בכתב להריסת הקירות, אך הדגיש שקיבל את הסכמתו
בעל-פה בנוכחותם של 8 עדים, ושכל הקירות שנהרסו היו שבורים ממילא. מר גל הכחיש את הטענות שהועלו במכתב שהוגש וסומן מש/4. כנשאל האם קיבל רישיון לצורך ניהול עסקו במושכר השיב כי המבקשת 1 נמצאת בהליכים מול הרשויות לקבלת רישיון. לאחר מכן הודה שאינו יודע האם המבקשת 1 מקבלת ומשלמת חשבונות מים עבור המושכר, אך הבהיר כי שילמה את דמי השכירות ואת כל יתר החובות שהיה עליה לשלם על-פי ההסכם.

במהלך חקירתו הנגדית העיד מר גל כי כל צוות התפעול בחברה ערך למשיב סיור במושכר והצביע על המקומות בהם הם מעוניינים לערוך את השינויים. על-פי עדותו, המשיב אישר את כל הבקשות      

ומייד למחרת התחילו בביצוע העבודות. בהמשך העיד כי בעת חתימת ההסכם ניתנו למשיב שיקים בסכומים הגבוהים מהמוסכם בין הצדדים, אך סוכם שייערך קיזוז במסגרת התשלום הראשון, וכך היה. כמו-כן העיד שככל הידוע לו אין חוב מים בגין המושכר.

מר קידר נחקר בקצרה על תצהירו במסגרת הדיון בתיק בש"א 178597/05 והעיד כי הינו חבר הנהלה במבקשת 2  וכי אינו יודע את כל העובדות המצוינות בתצהירו מידיעה אישית.

בסיכומיה בכתב טענה המבקשת 1 כי חקירתו הנגדית של מר גל חיזקה את האמור בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות. באשר לפיצוי המוסכם שדורש המשיב, נטען כי עליו להוכיח האם היה סביר בעת כריתת ההסכם, באילו מקרים קיימת זכאות לפיצוי מוסכם והאם התקיימה עילה משפטית המקנה לו את הסעד.

המבקשת 2 הגישה אף היא סיכומים בכתב, וציינה שהמשיב הגיש את השטר לביצוע בטענה שהסכם השכירות הופר, מבלי שנתן הסבר לגבי מהותה של אותה הפרה לכאורה, ובכך הקשה על המבקשת 2 להעלות גרסת הגנה מפורטת ומדויקת. בהמשך טען ב"כ המבקשת 2, בין השאר, כי חקירתו של מר גל התבססה ברובה על הפרות נטענות שאירעו לכאורה לאחר הגשת הבקשה לביצוע השטר, והוסיף שהמשיב כלל לא הוכיח את גובה הנזק שנגרם לו.

בסיכומים שהוגשו מטעם המשיב קיימת הפנייה לסעיף 24 א. להסכם השכירות, אשר עוסק בזכאותו של המשיב לפיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר, ונטען כי בוצעו שורה של הפרות יסודיות על ידי המבקשות, כאמור להלן, שכל אחת מהן מזכה את המשיב בפיצוי המוסכם הנ"ל. ראשית נטען כי הופר סעיף 16 להסכם השכירות, אשר מחייב קבלת הסכמה מראש ובכתב לביצוע שינויים במושכר, והודגש שמר גל הודה בחקירתו כי לא קיבל הסכמה כנדרש על-פי סעיף זה. בנוסף נטען כי המבקשות הפרו את התחייבויותיהן לבטח את המושכר וסביבתו ולשלם את דמי השכירות במועדם ובמלואם. במסגרת הסיכומים הפנה ב"כ המשיב לשורה של פסקי דין העוסקים בפיצויים מוסכמים, וטען כי ברור כבר בשלב זה שהייתה הפרה יסודית של ההסכם, ולכן יש לחייב את המבקשות בתשלום הפיצוי המוסכם. כמו-כן טען כי המבקשת 1 ידעה על ההפרות היסודיות של ההסכם, וכי המבקשת 2 הייתה מחויבת לעמוד בכל תנאי השכירות אף אם לא השתמשה בנכס.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דינן של ההתנגדויות להתקבל, מן הנימוקים המפורטים להלן.

אין חולק כי עסקינן בשטר ביטחון, אשר נמסר למשיב על-מנת להבטיח את התחייבויותיהן של המבקשות על-פי הסכם השכירות. המבקשת 1, אשר שכרה את הנכס בפועל, טענה שהסכם השכירות לא הופר על-ידי המבקשות כלל, ושהמשיב הוא זה שלא פעל בהגינות המתחייבת וכן הפר בעצמו את ההסכם. גרסתה זו לא נסתרה במהלך חקירתם הנגדית של המצהירים, למעט בעניין אי קבלת הסכמה מראש ובכתב לביצוע שינויים במושכר. אף אם המבקשות אכן הפרו את סעיף 16 להסכם השכירות, לגבי אי קבלת הסכמה כאמור, אין בכך כדי לחייבן באופן אוטומטי בתשלום מלוא סכום הפיצוי המוסכם, כבר במסגרת הדיון בהתנגדות.

בשלב זה של בקשת הרשות להגן, נדרשות המבקשות לבסס הגנה לכאורה נגד השטר, ולו בדוחק. ב"כ המשיב לא הצליח, כאמור, למוטט את גרסתן של המבקשות לגבי עמידתן במרבית תנאי הסכם השכירות ולגבי הפרת ההסכם על-ידי המשיב. בעניין העבודות שבוצעו במושכר, די בשלב זה בטענתו הלכאורית של מר גל לפיה קיבל את הסכמתו של המשיב לביצוע השינויים בעל-פה בנוכחותם של 8 עדים, על מנת ליתן למבקשות רשות להתגונן.

זאת ועוד, היות שמדובר בשטר ביטחון, היה על המשיב לציין מהם הנזקים שנגרמו לו בפועל. משלא עשה כן, ודרש לקבל את הפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם, רשאי בית המשפט ליתן למבקשות רשות להתגונן, ולו על-מנת לבחון האם הפיצוי המוסכם היה סביר בנסיבות שהיו ידועות בעת חתימת הסכם השכירות.

בנוסף לכך, לא נסתרה הטענה כי המשיב עצמו הפר את ההסכם, בכך שדרש דמי שכירות נוספים בניגוד למוסכם, ולכן יש לאפשר למבקשות לטעון לקיזוז את הסכומים שנגבו לכאורה ביתר, מחובן הנטען כלפי המשיב. 

באשר למבקשת 2, אף אם המצהיר מטעמה אינו יודע את כל העובדות הנוגעות לקיומן/הפרתן של תנאי ההסכם מידיעה אישית, אין למנוע ממנה להסתמך על טענות ההגנה שנטענו על-פי מיטב ידיעתו של המצהיר, ואשר נתמכות בתצהיר שהוגש על-ידי המבקשת 1. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ