זו התנגדות לביצוע שלושה שיקים על סך קרן 400 ש"ח, שזמן פירעונם בשנת 1989, והוגשו לביצוע באותה שנה, על ידי המשיבה כנגד המבקש. סכום החוב בתיק ההוצל"פ כיום הינו 15,206 ש"ח.
לפי רישומי המחשב, וצילום אישור מסירת האזהרה שצורף לבקשה, אזהרה שנשלחה למבקש בשנת 1989, חזרה כלא נדרש, במחשב ההוצל"פ הוקלד מועד מסירת אזהרה ליום 17/12/89, מועד מסירת ההודעה השניה בדבר דואר רשום למבקש, ובחלוף המועד משלא הוגשה התנגדות, ננקטו הליכים כנגד המבקש. מ-10/01, קיים למבקש בהוצל"פ תיק איחוד חייב מוגבל באמצעים, התיק שבכותרת צורף לתיק האיחוד. המבקש פנה בסמוך לצירוף התיק לתיק האיחוד, בטענה שלא קיבל אזהרה כדין בתיק. ראש ההוצל"פ, כב' הרשם מ. תמיר, כתוארו דאז, החליט בעניין:
"משצורפו תיקים פרטניים לתיק האיחוד, הקודם ואף הנוכחי, כאשר תיק זה נפתח ביום, 25/10/01, יש לראות בצירוף התיקים כהודעה מפורשת לחייב לכך שנפתחו כנגדו תיקי הוצל"פ, לאור זאת יש לראות בכך כמסירת אזהרות כדין. אין לקבל את טענת החייב שלא ידע על תיקים שצורפו לתיק האיחוד." החלטה דומה במהותה ניתנה ביום 23/4/02.
הבקשה - התנגדות ובקשה להארכת מועד, שבפני הוגשה ביום 25/10/07, לעניין מועד הגשתה, נטען שהמבקש לא קיבל אזהרה מעולם, שהאזהרה שצוינה לעיל משנת 1989 אינה חתומה על ידי המבקש, ולא נשלחה לכתובתו, ובאותה עת התגורר בכתובת אחרת.
בדיון טענה ב"כ המשיבה לדחיית הבקשה, הן מן הטעם של מסירה כדין של אזהרה בשנת 1989, כאשר "לא נדרש" לטעמה, באותה תקופה, היווה מסירה כדין של אזהרה בהוצל"פ, וכן מיקדה עיקר טענותיה לעניין קיום תיק איחוד וצירוף התיק דנן אליו, עוד בשנת 2001, תוך הגשת בקשות באותו עניין כמו כאן, שנדחו על ידי ראש ההוצל"פ, וכאשר מאז שנת 2001, המשיבה מקבלת כספים מדי חודש בתיק החלוקה, מכאן שהמבקש ידע על התיק לכל הפחות בשנת 2001, ואין שום טעם מספק להגשת הבקשה דווקא כעת.
ב"כ המבקש משיב בטענה שצירוף תיק לתיק הוצל"פ באיחוד, אין בו להוות אסמכתא למסירת אזהרה כדין לחייב באותו תיק, מדובר בצירוף אוטומטי לפי מספר זהות של חייב שנעשה באופן ממוחשב, ואין בכך ללמד על מסירת אזהרה, כאשר לחייב מגיע יומו בבית המשפט, וכאשר קיימת הגנה איתנה לגופו, בעניין זה נטען, שהעסקה בין המבקש לנפרעת, נכשלה, והמשיבה כאן נטלה ככל הנראה את השיקים המחוללים, מן הנפרעת, כך שקיימת טענת הגנה טובה נגדה, על פי הנטען.
לאחר עיון בחומר שבתיק ובמחשב ההוצל"פ בתיק נשוא הדיון, וטענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה. אין חולק, שככלל, נדרשת המצאת אזהרה כדין בהוצל"פ, ושרק בחלוף המועד ממנה להגשת התנגדות, ומשלא הוגשה, ניתן להמשיך ולנקוט בהליכי הוצל"פ. בתיק זה בוצעה מסירה ראשונה של אזהרה, בשנת 1989, שחזרה בציון "לא נדרש", באותה עת "לא נדרש" נחשב למסירת אזהרה כדין בהוצל"פ, ואין לקבל את טענת המבקש היום, לאחר כ-18 שנה, כי מדובר במסירה ומכוחה רישום בהוצל"פ, שיש לבטל.
בנוסף, אני מקבל את עמדת ב"כ המשיבה, שחרף הדרישה להמצאה פורמלית, שאין כמובן להפחית בערכה, כל הפעילות בתיק, משנת 2001, וצירופו לתיק איחוד של המבקש, מהווה ידיעה מספקת אודות התיק, שהיא אמנם חריג לכלל ההמצאה הפורמלית, אך מצאתי שמתקיים כאן, ונוכח ידיעתו הברורה של המבקש, לגבי צירוף התיק, החלטות ראש ההוצל"פ בעניין, עליהן לא הוגש ערעור, והעובדה שמשנת 2001, המבקש נהנה מן היתרונות שבהכללת תיק פרטני זה בתיק האיחוד, במובן זה שלא ניתן לנקוט הליכים פרטניים בו, וכן המשיבה נאלצת להתחלק בתשלום חודשי אחד עם נושים אחרים, מלמדת בעליל שהמבקש השלים בזמנו עם החיוב, או זנח או ויתר על הגשת התנגדות לגופו, ומנוע היום לשוב ולעורר וללא טעם אחר זולת טענה של היעדר מסירה כדין, טענות כנגד החבות, וככל שיהיו טובות, עניין שאין להיזקק לו כעת. העלאת טענה להיעדר מסירה, כאשר בעל דין פועל בהליך, באופן פוזיטיבי, ומפיק מכך יתרון, הינה טענה שלא ניתן לומר, שנטענת בתום לב, וכאשר עיקרון זה הוחל גם לעניין "כלל הידיעה" מול "המצאה פורמלית". כשם שהמבקש זכאי ליומו בבית המשפט, כך זכאית המשיבה להסתמך על אינטרס סופיות הדיון, שבנסיבות המקרה דנן, ובהצטברות מסירה כדין לפי הדין שחל ב-1989, ופעילות בתיק מצד המבקש, בשנת 2001, ממנה הפיק יתרונות, ולפיכך, אינטרס המשיבה גובר.
סוף דבר, ונוכח הגשת ההתנגדות לגופה, באיחור של שנים, וללא טעם מספק, כנדרש בדין, אני מחליט לדחות את הבקשה, ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הדיון בעניין בסך 1000 ש"ח בצירוף מע"מ. הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם, ובכפוף לכל צו אחר הקיים בתיק האיחוד, אליו מסונף תיק זה.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י"ח בכסלו, תשס"ח (28 בנובמבר 2007) בהיעדר הצדדים.