החלטה בתיק בשא 175535/07

1. לפני התנגדות לביצוע 3 המחאות ע"ס 13,000 ש"ח כל אחת. ההמחאות נמשכו מחשבונו של המבקש, נועם כהן (להלן: "המבקש"), לפקודת החייבת-2, "מיטג פאשן (2005) בע"מ" והוסבו למשיבה. מועדי פרעון ההמחאות 10 פברואר 2007, 20 פברואר 2007 ו- 10 מרץ 2007.

ביום 14 אוקטובר 2007 הוגשה ההתנגדות, בד בבד עם בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשתה.

2. ההתנגדות נתמכה בתצהירו של המבקש. המבקש, בעל חנות בגדים בקניון העמקים בעפולה, טען כי היה זכיין של המותג "מאמז" שהיה בבעלות החייבת-2 שנוהלה על ידי החייב-3. בתצהירו טען המבקש כי החייבת -2 מסרה לו סחורה עליה שילם בהתחשבנות חודשית, רק לאחר ביצוע המכירה. אספקת הסחורה הותנתה במתן המחאות כבטחון לתשלום שיבוצע, כאמור, רק לאחר המכירה.

לטענת המבקש, בסוף ינואר 2007 נמסר לו על ידי החייב-3 כי מכר את פעילות החייבת-2 לחברה אחרת ולכן עסקת הזכיון בטלה. לטענת המבקש הבטיח לו החייב-3 כי ישיב לו את ההמחאות נשוא ההליך, היות שהסחורה הועברה לבעלות החברה החדשה, אשר לה שיטת עבודה אחרת והערבויות שתידרשנה תהיינה שונות.

3. ביום 21 פברואר 2007, נחתם בין המבקש ל"מאמז פאשן בע"מ" (להלן: "החברה החדשה") הסכם - נספח ב' לתצהיר המבקש. לטענת המבקש סוכם כי החברה החדשה תדאג להשבת ההמחאות נשוא הליך זה למבקש. כן הוסכם, בסעיף 22 להסכם כי תנתן לחברה החדשה ערבות בנקאית ע"ס 86,000 ש"ח וכך היה.

4. המבקש טוען כי המשיבה, עוסקת בענף הביגוד וההלבשה, הכירה את "שיטות העבודה" של החייבת-2 ומכאן שידעה כי ההמחאות ניתנו רק להבטחת תשלומים בגין סחורה לאחר שתמכר.

המבקש טען לכשלון תמורה מלא וכן לחוסר תם ליבה של המשיבה.

5. ביום 13 נובמבר 2007 הודיעו הצדדים לביהמ"ש כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה המשיבה תוותר על חקירתו של המבקש והצדדים יגישו סיכומים בכתב בהתנגדות.

סיכומי המבקש הוגשו ביום 21 נובמבר 2007. סיכומי המשיב הוגשו ביום 2 דצמבר 2007 ותשובת המבקש הוגשה ביום 9 דצמבר 2007.

6. המבקש בסיכומיו חזר על טענתו בדבר העדר תמורה. לטענתו ההמחאות נועדו להבטחת תשלום בגין סחורה שהבעלות בה עברה מהחייבת-2 לחברה החדשה שגבתה מידי יום את התקבולים בגין הסחורה.

זאת ועוד, ניטען על ידו כי נתן ערבות אחרת להבטחת הסחורה וכי הובטח לו על ידי החייב-2 והחברה החדשה כי יושבו לו ההמחאות נשוא ההליך. לטענתו גם בעליה של המשיבה היה מודע לאופן פעולת החברות המעורבות.

המבקש בסיכומיו טען כי גרסתו העובדתית לא נסתרה, בהעדר חקירה נגדית, ולכן עתר לקבלת ההתנגדות.

7. ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי יש לדחות את ההתנגדות מנימוקים משפטיים. בין היתר טען כי הטענות בדבר כשלון תמורה והעדר תמורה הינן טענות עובדתיות חילופיות וכי מטעם זה יש לדחותן. כן טענה המשיבה כי לא הוכח חוסר תם ליבה של המשיבה האוחזת בהמחאות כשורה.

8. המבקש מסר בתצהירו גרסה מפורטת שנתמכה גם בהסכם ובנספח לו המתייחס להמחאות נשוא ההליך. לטעמי, בשלב זה די בטענות שהועלו בתצהירו של המבקש כדי ליתן לו רשות להתגונן כנגד ביצוע ההמחאות. יתרה מכך מעיון בהסכם - נספח ב' עולה כי הבעלות בסחורה לא עברה למבקש וכי התשלום עבורה הוסדר בהסכם בינו לחברה החדשה ומכאן כשלון התמורה, נוכח שינוי נסיבות עסקת הזכיינות. 

9. המשיבה מנגד, אינה יכולה לפרוס תשתית עובדתית בסיכומיה.

10. ההלכה היא שבבחינת ההתנגדות, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין. דלתות ביהמ"ש תפתחנה, אם התצהיר על פניו, בשילוב עם החקירה הנגדית (ככל שהתקיימה), מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שיש למבקש סיכוי טוב בהגנתו, ודי במסקנה שאם תתקבל גרסת המבקש כמהימנה, אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.