החלטה בתיק בשא 17504/07

בין המשיבים, הבעלים הרשומים של דירת מגורים המצויה ברח' חטיבת אלכסנדרוני 3 בחדרה, (" הדירה"), לבין המבקשים נחתם ביום 29.05.02 חוזה לפיו מכרו המשיבים למבקשים את הדירה (" החוזה"). בין השאר נקבע בחוזה כי מחיר הדירה הוא 140,000$, כי במעמד החתימה ישולם סכום של 10,000$ וכי החזקה תימסר עם וכנגד תשלום יתרת מלוא הסכום שנקבע כמחיר הדירה.

לטענת המשיבים (" המוכרים"), המבקשים (" הרוכשים") הפרו את החוזה הפרות יסודיות, כגון אי עמידה בתשלומים שסוכמו ע"פ החוזה, פלישה לדירה ומגורים בה מבלי שקיבלו רשות לכך ולכן הודיעו לרוכשים על ביטול ההסכם ודרשו את פינוי הדירה.

ביום 05.10.06 הגישו המוכרים תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב (שהועברה לדיון בבית המשפט בחדרה) כנגד הרוכשים לסילוק ידם מן הדירה. הרוכשים הגישו בקשת רשות להתגונן (בש"א 4509/06) וביום 30.05.07 ניתנה החלטה בבית המשפט קמא (כב' הרשם ר' שמעון) לפיה נדחתה בקשת הרשות להתגונן (" ההחלטה") ובהמשך לכך, ביום 29.10.07, ניתן פסק דין לפיו חוייבו הרוכשים לפנות את הדירה לאלתר וכן לשלם הוצאות  למוכרים (" פסק הדין").

ביום 11.11.07 הוגש ערעור לבית משפט זה, הן על ההחלטה והן על פסק הדין, ובגדר ערעור  זה הוגשה הבקשה הנוכחית, לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

יצויין כי הרוכשים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1252/03) תובענה נגד המוכרים לאכיפתו של החוזה (" תביעת האכיפה") התובענה הועברה לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז והיא עדיין מתבררת.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הרוכשים שילמו על חשבון המחיר רק סכום של 10,000$ בלבד אולם אלה טוענים שהם מחזיקים בדירה עפ"י רשות שניתנה להם, ע"י מי שהיה בשעתו בא כוחם של המוכרים. עוד הם טוענים כי האשם בכך שלא שילמו עד כה את מלוא מחיר הדירה הוא במוכרים שאינם ממציאים את האישורים הדרושים כדי שהרוכשים יוכלו לקבל משכנתא. טענה זו מוכחשת ע"י המוכרים אשר מכחישים גם מכל וכל את מתן הרשות למבקשים להחזיק בדירה. מחלוקת זו, יש לומר, היא אחד הנושאים העומדים להכרעה במסגרת תביעת האכיפה .

בדיון שהתקיים חזרו הרוכשים על טענתם כי הם מחזיקים בדירה מכח רשות שניתנה להם וכי אין עליהם חובה לשלם תשלומים עפ"י החוזה כל עוד לא מילאו המוכרים התחייבות, שנטען כי עפ"י החוזה  חלה עליהם, היינו להמציא מסמכים ואישורים מסויימים הנחוצים לרוכשים לפי דרישת בנק שממנו הם מבקשים ליטול הלוואה.

עיקר טענת הרוכשים, לעניין בקשת עיכוב הביצוע, היא כי כשמדובר בפינוי נוטים בתי המשפט להענות לבקשה בשל כך שהפינוי, מטבעו, יוצר מצב בלתי הפיך. זוהי אכן ההלכה (א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' תשיעית, עמ' 643 וכן זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהד' שביעית, עמ' 859). אלא שנראה לי שענייננו שונה במקצת ואני מסופק אם הרוכשים יכולים להסתמך על טענת אי ההפיכות כנימוק לעיכוב ביצוע.  זאת מפני שגם אם יזכו הרוכשים בערעור שהוגש על ידם, עדיין לא יהיה בכך כדי להקנות להם זכות כלשהי, ואפילו לא לכאורה, להוסיף ולהחזיק בדירה בלא ששילמו עבורה סכום כלשהו (למעט מקדמה שהיא פחות מעשירית מן המחיר המוסכם). לכאורה על פי החוזה אין לרוכשים זכות להחזיק בדירה והלכה למעשה והם גם אינם טוענים אחרת. טענתם היא לרשות  שניתנה בשעתו ע"י מי שהיה ב"כ המוכרים אולם ברור שהגשת תביעה הפינוי שהסתיימה בפסק הדין בבית המשפט קמא, כמוה כביטול הרשות שניתנה, אם ניתנה.

זאת ועוד, השיקול של חשש ליצירת מצב בלתי הפיך הוא שיקול רלבנטי במקום שהמערער מראה שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין קיים יסוד לחשש שתיווצר מציאות עובדתית שתסכל את מימוש זכויותיו כלפי הצד האחר. במקרה שבפנינו, זכויות הרוכשים כלפי המוכרים בכל הנוגע לדירה אינם נשוא הדיון בערעור, אלא בתביעת האכיפה שכאמור, עדיין מתבררת. נכון הדבר שאם לא יעוכב הביצוע, על פי בקשה זו של הרוכשים, יוכלו המוכרים, אולי, להתקשר בעיסקה נוגדת למכירת הדירה אולם נראה לי, כי אין זה ראוי שסעד של עיכוב ביצוע ינתן כדי למנוע אפשרות מעין זו. על מנת להשיג מטרה זו יכולים הרוכשים, אם ירצו בכך, לפנות בבקשה מתאימה לערכאה הדנה בתביעת האכיפה וזו תיתן החלטה מתאימה לאחר שתשקול את כל הנסיבות הרלבנטיות.

למותר לציין שאם ינהגו הרוכשים כמתחייב מעמדתם בתביעה האכיפה, וישלימו את תשלום יתרת המחיר שנקבע בחוזה, תיווצר להם לכאורה הזכות לטעון כי הם מחזיקים בדירה מכוח הוראות החוזה ובמקרה כזה יוכלו להסתמך על טענת אי ההפיכות כנימוק לעיכוב ביצועו של פסק הדין. אולם, במצב עניינים שבו מחזיקים המבקשים בדירה קרוב לחמש שנים מבלי לשלם תמורתה, לא מן הראוי לאפשר להם להוסיף ולעשות כן בלא לשלם למוכרים את הסכום שנקבע בחוזה. בהקשר זה אציין כי מטענות הצדדים בעת הדיון בבקשה עולה כי המוכרים אינם מוכנים להסתפק כיום בתשלום הסכום שנקבע בחוזה אולם בעניין זה יצטרך בסופו של דבר להכריע בית המשפט בשפניו מתבררת תביעת האכיפה.

לאור כל האמור נראה לי כי על מנת להעתר לבקשה ולעכב את ביצועו של פסק הדין ראוי להתנות זאת בכך שהרוכשים (המבקשים כאן) ישלמו למוכרים (המשיבים כאן) את יתרת המחיר שנקבע בחוזה וזאת, כמובן, מבלי שתשלום כזה יגרע מכל טענה או זכות שיש למי מן הצדדים בכל הנוגע לתביעת האכיפה.

בהתאם לכך, ביצוע פסק הדין יעוכב אם הרוכשים ישלמו למוכרים, באמצעות בא כוחם, את הסכום בש"ח השווה ל-130,000$ (בהתאם להוראת ההצמדה בסעיף 10ב' לחוזה) וזאת עד יום 15.2.08. אם לא ישולם סכום זה במלואו עד לאותו מועד לא יעוכב ביצועו של פסק הדין.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .

ניתנה היום כ"ט בטבת, תשס"ח (7 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

קלדנית: מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: