החלטה בתיק בשא 17444/04

בפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שניתן בבש"א 11816/04 ביום 15.06.04 (להלן: "היתר ההמצאה"), ולחילופין לעיכוב ההליכים המשפטיים בישראל והפניה להליך בוררות בהתאם לתניית שיפוט יחודית הקבועה בהסכם שבין הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין:

המבקשות הינן חברות זרות העוסקות, בין היתר, ביצור ומכירת ציוד לניטור וטיהור מים.

המשיבה 1 הינה חברה ישראלית העוסקת, בין היתר, בתכנון, ייצור ושיווק של מערכות לטיפול במים ושפכים.

המשיבה 2 הינה חברה ישראלית אשר התחרתה בעבר במשיבה 1, ואשר בעקבות הארועים נשוא תיק זה הפכה למפיצה הבלעדית של מרבית ממוצרי המבקשות.

המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), שימשה כמפיצה של מוצרי המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") בארץ, על בסיס התקשרות חוזית בין הצדדים, אשר חודשה מדי שנה, כאשר האחרונה שבהן חודשה בהסכם מחודש מאי 1999 (להלן: "ההסכם").

בחודש מרץ 2004, הודיעה המבקשת למשיבה כי החליטה להפסיק את ההתקשרות עימה, ולהעביר למשיבה 2 את זכויות ההפצה במוצריה, עקב שינויים ארגוניים במערך השיווק שלה.

אשר על כן, הגישה המשיבה את המרצת הפתיחה שבנדון (להלן: "המרצת הפתיחה") כנגד המבקשות והמשיבה 2, לפיה נתבקש בית המשפט להצהיר כי המשיבה הינה המפיצה הבלעדית של מוצרי המבקשת בארץ, וכי מעמדה זה יכול ויופסק רק כנגד הודעה מוקדמת. כמו כן התבקש בית המשפט ליתן כנגד המבקשות צו עשה המורה להן להמשיך ולמכור מוצריהן למשיבה לתקופה מוגדרת, וכן צו מניעה קבוע האוסר לעשות כל פעולה שיש בה כדי לפגוע בזכויות המשיבה.

בד בבד, הגישה המשיבה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום של המרצת הפתיחה למבקשות, וביום 14.05.04, ניתנה החלטה המתירה את ביצוע ההמצאה מחוץ לתחום, ומכאן הבקשה שבפני.

יצויין, כי בשל חלוף הזמן, ביקשה המשיבה לתקן את המרצת הפתיחה ולהגיש במקומה כתב תביעה, שכן הסעדים שנתבקשו בהמרצת הפתיחה אינם רלבנטיים עוד.

בין הצדדים הושגה הסכמה לפיה המשיבה תגיש כתב תביעה מתוקן שעל יסודו יתקיים הדיון בבקשה דנא, מבלי שיש בכך הסכמה של המבקשות לתיקון כתב התביעה, ובאם ימצא בית המשפט כי אין לבטל את היתר ההמצאה, תגיש המשיבה בקשה פורמלית לתיקון כתב התביעה.

טענות המבקשות:

1.                   מאחר והצדדים להסכם המשיכו לפעול לפיו גם לאחר תום תקופתו מאז מאי 2000, הרי שתוקפו הוארך, ויתר תנאיו נותרו ללא שינוי, לרבות תניית השיפוט הזר (סעיף 18 להסכם), שהינה תניית שיפוט יחודית.

2.                   על בית המשפט לסרב לדון בתובענה שהוגשה תוך הפרה של תניית שיפוט יחודית, אלא אם הצד המפר את ההסכם הצביע על נסיבות מיוחדות שיצדיקו אי אכיפת תניית השיפוט, דבר אשר לא נעשה על ידי המשיבה.

3.                   המשיבה לא עמדה בדרישות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), בכך שלא שיכנעה את בית המשפט כי ישראל היא הפורום הנאות להכריע במחלקות שבין הצדדים, ואף לא עמדה בדרישות תקנה 501(א) לתקנות, שכן הן הבקשה דנא והן התצהיר שצורף לה אינם מגלים עילה לסעדים המבוקשים במסגרת כתבי בית הדין של המשיבה.

4.                   בהשלמת טיעון מטעם המבקשת, נטען כי על בית המשפט לעכב את ההליכים ולהפנות הצדדים לבוררות כאמור בתניית השיפוט שבהסכם, וזאת לאור אמנת ניו-יורק (בוררות חוץ) (להלן: "האמנה") החלה במקרה דנא, וכן לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כמו כן נטען כי ישראל איננה הפורום הנאות להכריע במחלוקת שבין הצדדים.

טענות המשיבה:

1.                   תניית השיפוט מצויה בהסכם שפקע כבר לפני 4 שנים, מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי תוכנו.

2.                   קיימים צדדים נוספים לתובענה, אשר הינם צדדים נחוצים לבירורה, ואשר אינם צדדים להסכם הבוררות. עובדה זו מהווה טעם מיוחד לאי אכיפת תניית בוררות.