החלטה בתיק בשא 174116/06

1.         המשיב (התובע בה"פ) מנהל עסק של בית קפה, הממוקם בקומת הקרקע של בנין המצוי בכיכר דיזנגוף, מאז חודש ספטמבר 2002.

            המשיב שכר את המקום מבעליו הקודמים של הבנין. המבקשים (המשיבים בה"פ) רכשו את הבנין בחודש ספטמבר 2004 והם בעליו הנוכחיים.

            תקופת השכירות עומדת להסתיים במחצית ספטמבר 2007.

            המשיב תבע את המבקשים ועתר למתן צו מניעה, שימנע מהמבקשים לבצע עבודות בניה ושיפוצים בבנין, כיון שיש בכך הפרת הסכם השכירות שנעשה עמו.

            התביעה התקבלה וניתן צו מניעה קבוע כמבוקש (פסק דין, מיום 30.8.06, להלן - פסק הדין).

בבקשה זו, עותרים המבקשים למתן צו עיכוב ביצוע חלקי, המתיר להם לבצע עבודות שונות בבנין.

            המשיב מתנגד לבקשה.

2.         תחילה, עלי לדחות טענה מקדמית שהעלה ב"כ המשיב בתגובתו לבקשה, ולפיה, כיוון שפסק הדין לא קבע דבר שיש לבצעו, הרי שאין מה לעכב.

            פסק הדין מונע מהמבקשים לבצע את העבודות הנדונות.

            ביצוע פסק הדין, משמעו: המנעות מביצוע העבודות.

            עיכוב ביצוע פסק הדין, משמעו: התרת ביצוען של מקצת העבודות.

            משכך, צדק ב"כ המבקשים, כאשר הגיש בקשה זו כבקשה לעיכוב ביצוע (חלקי) של פסק הדין.

3.         הכלל הוא, כי אין לעכב את ביצועו של פסק הדין, רק משום שהוגש ערעור עליו.

            בבקשה לעיכוב ביצוע, שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים:

            הראשון - סיכוייו של הערעור להתקבל.

            השני - החשש ליצירתו של מצב בלתי הפיך, אם פסק הדין יבוצע והערעור יתקבל.

            כן יש לשקול את מאזן הנוחות שבין הצדדים.

            כיון, שכאמור, תקופת השכירות של המושכר הנדון עומדת להסתיים בעוד כעשרה חודשים, הרי שמבחינה מעשית, ההחלטה בבקשה זו תכריע את המחלוקת שבין הצדדים, וגם זה שיקול שיש להביאו בחשבון.

            סיכויי הערעור