החלטה בתיק בשא 1738/04

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בתיקים עב 1965/04; דמ 6723/04; דמ 6724/04).

2.      בפסק הדין נשוא הבקשה ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן - חברת  מודיקה). על פי הסכם הפשרה, על חברת מודיקה לשלם למבקשת פיצויי פיטורים, פיצוי לפי סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 וסך של 1,550 ש"ח בגין הפרשי זכויות נלוות. משיבה 2 (להלן - חברת סופר אופיס) לא היתה צד להליך בבית הדין האזורי. פסק הדין ניתן ביום 31.10.2004, במעמד הצדדים. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 27.12.2004.

3.       מעיון בבקשה והודעת הערעור שביקשה להגיש המבקשת עולה כי נימוקי המבקשת הם:

3.1.   הסכם הפשרה לא בוצע.

3.2.   פסק הדין אינו ניתן לביצוע, כי חברת מודיקה כבר לא קיימת. העובדים ורכוש חברת מודיקה הועברו לחברת סופר אופיס. (מצב דברים זה היה קיים כבר עת המבקשת עבדה בחברת מודיקה, ורק תלושי השכר היו של חברת מודיקה). לכן, "הנתבעים הריאליים" הם חברת סופר אופיס והבעלים, מרדכי בן אור.

3.3.   בא כוחה של המבקשת בבית הדין האזורי לא טיפל ואינו מטפל כראוי בעניינה, והמבקשת עתרה אף לביטול הסכם שכר טרחה בינה לבין בא כוחה.

4.       חברת מודיקה התנגדה לבקשה מנימוקים אלה:

4.1.   הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

4.2.    לא הועלו בבקשה  טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשת ערעור.

4.3.   טענות המבקשת הן כנגד ביצוע פסק הדין ולא כנגד פסק הדין.

4.4.   ככל שיש למבקשת טענות כנגד הפשרה, עליה להלין על עצמה ועל עצמה בלבד, שכן היתה מודעת לכל פרטי ההסדר, והיתה מיוצגת על ידי עורך דין.

5.      חברת סופר אופיס התנגדה לבקשה, הן מנימוקי חברת מודיקה והן בנימוק שלא היתה צד להליך כלשהו בבית הדין האזורי,   ולכן אינה יכולה להיות צד בערעור.

6.      לאחר בחינת החומר שבתיק, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד, כיון שהליך הערעור אינו ההליך הנכון לבחינת טענות המבקשת.

7.      כאמור, פסק הדין נשוא הבקשה נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקשת לבין חברת מודיקה.  בהתאם לפסיקה

... פסק הדין שאושר בהסכמה בין בעלי הדין נושא עמו אופי של הסכם ואופי של פסק-דין. הוא מורכב כאילו משני מרכיבים, והם ההסכם בין הצדדים וכן האישור שניתן לו על-ידי השופט. אם צד טוען, שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין או בפסק הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק הדין ניתן רק בלחצו של בית המשפט), יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר. מאידך גיסא, כאמור כבר, אם ההליך השיפוטי היה תקין, אולם נפל פגם בהסכם, אין מקום לערעור, אלא יש להגיש תביעה חדשה, שהרי בדרך כלל יש גם צורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים שבחוזה.

ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פד"י לט(2), 729, בע' 732.

8.      עיון בבקשה ובהודעת הערעור מעלה כי טענות המבקשת הן טענות המכוונות כנגד הסכם הפשרה, ולפיכך הליך הערעור אינו ההליך הנכון להעלאת טענות אלה, ועל המבקשת להגיש תביעה חדשה בבית הדין האזורי. כמו כן, חלק מטענות המערערת כלל אינן בסמכותו העניינית של בית דין זה. ואבהיר:     

8.1.  ככל שהמבקשת טוענת כי נפל פגם בכריתת הסכם הפשרה, כגון שהסכם הפשרה נחתם עקב טעות או הטעייה, ההליך הנכון הוא הגשת תביעה לביטול הסכם הפשרה בבית הדין האזורי.

8.2.  ככל שהמבקשת טוענת כי הסכם הפשרה הופר,  והיא מבקשת סעדים בגין ההפרה (אכיפה/ביטול של הסכם הפשרה וכן פיצויים) ההליך הנכון הוא הגשת תביעה לבית הדין האזורי בעילה של הפרת הסכם הפשרה.