החלטה בתיק בשא 173683/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         זו התנגדות לביצוע 21 שיקים שהוגשו לביצוע בהוצל"פ ע"י המשיבה, משוכים מחשבון המבקשת לפקודת נפרע בשם מיטב בע"מ (להלן: " מיטב " ) שהעבירם למשיבה. סכום קרן השיקים 229,763 ש"ח.

2.         המבקשת טוענת בסעיף 7 כי השיקים נמסרו על ידה למר שביט מנהל מיטב, לא בגין הזמנת סחורה שוטפת אלא עבור הזמנת סחורה עתידית, וזאת עקב דרישת מנהל הסניף המשיב ורק, כלשון תצהיר ההתנגדות, שיהיה לאותו מנהל " כיסוי תחת " בגין האשראי שהוא נתן למיטב ללא בטחונות ושאם (המבקשת) סמקו, לא תזמין את הסחורה, מנהל הסניף (המשיב) לא יתבע ויחזיר את השיקים - זוהי לב ההתנגדות, וממנה נובעות גם שאר הטענות כמו אי קבלת תמורה ע"י המבקשת, אחיזה שלא כדין, ו/או בחוסר תום לב והשולל אחיזה כשורה של המשיב בשיקים.

3.         המשיב עפ"י הדיון וסיכומיו טוען כי, לפי החקירה וחשבוניות שהוצגו בה, בקשר לסחורה שמיטב סיפקה למבקשת בזמנים הרלבנטיים לשיקים, ע"ס כ-46,000 ש"ח, אין בסיס להפרדה בין תשלומים שוטפים שכובדו עפ"י הנטען, מול השיקים כאן, שתכליתן הזמנות עתידיות וטרם בוצעו, נטען לחוסר פירוט בעניין, ולכל היותר לכישלון חלקי בלתי קצוב. מעבר לכך נטען כי עפ"י תצהיר ההתנגדות בהעדר עסקה אמיתית ביחס לשיקים נשוא הדיון המבקשת היא מיטיב, שמסר שיקים טובה כשמשמעם בסעיף 27(א) לפקודה וחייב בתשלומם כלפי המשיבה שהנה אוחז בעד ערך כאמור בסעיף 27(ב) לפקודה.

            הדברים המיוחסים למנהל סניף המשיבה הוכחשו, וכן נטען שהמיוחס לו אינו רלבנטי לאור סעיף 27(ב) לפקודה, שכן לפיו אין נפקא מינא אם האוחז (המשיבה) ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד (המבקשת) מיטיב ואם לאו. כן נטען שהמתנגד לא הצהיר מדוע מאמין לדברי מר שביט בעניין אמירות המנהל, ושעה שנראות מופרכות על פניהן.

ב)         דיון והכרעה

4.         בדיון נחקר מנהל המתנגדת על תצהירו והצדדים סיכמו הטענות וכאמור לעיל, אני סבור ולאור השלב הדיוני הנוכחי, שקיימת הגנה לכאורית, יחד עם זאת מדובר בהגנה קלושה ודחוקה ביותר ולפיכך מתן הרשות יותנה בהפקדת עירבון.

            המבקשת שהנה חברה בע"מ לא צירפה כרטסת של מיטב אצלה, ואשר לפיה סולקו כל החיובים השוטפים ובגין סחורה שמיטב סיפקה לה, כך מחד, ומאידך עלה בחקירה שמיטב הוציאה למבקשת לפחות 8 חשבוניות בגין אספקת סחורות שונות בחודשים 11 ו-12/03, שמועד תשלומן לפי תנאי התשלום ה 3 ו-4/04, שהוא מועד הפירעון של חלק מן השיקים כאן.

            המבקשת גם לא פירטה מילולית בתצהיר עד מתי קיבלה סחורה שוטפת ממיטב, וכיצד ומתי שילמה עבורה.

            מהתדפיס לעניין מועד הפקדת השיקים במשיבה, שהמצהיר לא ראה בו בעיה בתאריך ההפקדה כרשום בבנק, מול מה שנטען בתצהיר, אם כי ציין שאינו עוסק בהנה"ח, עולה לכאורה כי השיקים הופקדו בבנק ב 9/03 ועד 12/03, וחלקם העיקרי בסך כ 140,000 ש"ח בחודשים 10 ו-11/03, הדבר די תואם לאמור בסעיף 8א. לתצהיר ההתנגדות.

            הפקדת השיקים עפ"י תצהיר ההתנגדות עצמו, נועדה להוות בטחונות לאשראי שניתן כבר למיטב, מאוחר יותר, שוב לפי התצהיר, קרסה מיטב עקב משבר כלכלי, הליכי כינוס והפסקת כבוד התחייבויותיה - סעיף 9 לתצהיר, משמע מן התצהיר עצמו עולה שניתנה לכל הפחות ע"י המשיב תמורה בעין, ומעבר לחזקת התמורה העומדת לזכותו כאוחז ועפ"י פקודת השטרות, והיא אשראי בעבר, שלפי סעיף 26(א) לפקודה מהווה אף הוא תמורה : " תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא ... חוב קודם או חבות קודמת . "

            נראה כבר בשלב דיוני, זה כי השיקים סוחרו לבנק חודשים לפני מועד פרעונם, וכי אפילו והמבקשת לא קיבלה תמורה בגינם, שכן אפילו לא הגיעה לגרסתה לשלב ביצוע ההזמנה עקב קריסת הנפרעת, כישלון התמורה בינה לבין מיטב חל בכל מקרה לאחר מועד סחורם של השיקים לבנק המשיב, במצב זה ובהתעלם מטענת שטר טובה, תצטרך המבקשת לשכנע במשפט עצמו שאינה חבה השיקים עפ"י הלכת גויסקי ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר ואח' פד"י ט"ו, 595, לפיה משנכשלה התמורה לאחר מועד הסיחור, די באחיזה גרידא ע"י צד ג', ואין צורך בהוכחת אחיזה כשורה, עניין שאכן (אחיזה כשורה) לא מתברר בשלב דיוני זה.

            יתר על כן, מן התצהיר עולה גם לכאורה תמונה של מסירת השיקים כשיקים טובה ולא בקשר לעסקה מסחרית אמיתית, ובמקרה כזה אין רלבנטיות לטענות כלפי הצד הקרוב הנפרע בשיקים. ראה לעניין זה השופט זוסמן בספר דיני שטרות, מהדורה שישית, סעיף 211 בעמ' 264, קטע שלישי : -

" אכן, מכלל דיוננו יש להוציא אותם המקרים בהם היתה אמנם לנתבע טענת- הגנה לו תבע אותו צד קודם, אבל מן המוסכמות הוא שטענתו תתבטל אם הגיע השטר לידי אדם אחר. לדוגמה : ראובן כתב לשמעון שטר טובה, בהתאם לסעיף 27 לפקודה. שמעון עצמו אינו רשאי לאכוף את השטר על ראובן, אך רשאי הוא, בהתאם למוסכם, להעבירו לפלוני כדי לקבל ממנו ערך בעדו. הרי זו המטרה שלמענה כתב ראובן את השטר. פלוני שנטל את השטר משמעון בעד ערך, זכאי להיפרע גם מראובן, אפילו אינו אוחז כשורה. די לו לנתבע שנתן ערך בעד השטר, ומכוח סעיף 26 (2) נעשה אוחז בעד ערך כלפי כל מי שהיה אותה שעה חתום על השטר. תקפה של ההגנה פג, כאשר סוחר השטר על ידי שמעון לנתבע, הואיל וראובן ושמעון כך הסכימו עת הוצא השטר. כיוצא בזה, שטר שניתן בתור מתנה. "

            נכון שאם יוכח במשפט עצמו, שמה שאמר מנהל מיטב, שביט, למצהיר לגבי שיחתו עם מנהל הבנק אמת, הדבר יכול להקים הגנה למבקשת, בעניין זה יצוין, שהגם שבשלב דיוני זה ניתן לקבל אמירות של המצהיר, וכפי שנאמר לו ע"י אחר, עדיין על פניו האמירה נראית דחוקה הן במישור הדיוני והן במישור המהותי. במישור הדיוני ראה לעניין זה ע"א נצרת 120/99 אורלי עמרוסי נ' עילית תעשיות בע"מ : -

" תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כי - "תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא. אלא שבבקשות ביניים רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך".

הליך ההתנגדות לביצוע שטר הוא הליך ביניים והמערערת היתה רשאית למסור בו עובדות שמקורן אינו אך מידיעה אישית. יחד עם זאת, היה עליה לציין לגבי פרטי עיסקת היסוד, מה מקור המידע ואם מדובר בדברים שמסר לה בעלה, גם לציין מדוע היא מאמינה בנכונותם. לכן, משלא נעשו צעדים אלה, התצהיר אינו בעל משקל רב. "

            ובמישור המהותי בעלי עסקים רציניים, שהיו בקשר עסקי 15 שנה יודעים כי יחסי בנק ולקוחו מתנהלים בדר"כ על בסיס חוזה ניהול חשבון מפורט ביותר, שמתייחס גם להפקדת שיקים, סיכום כאמור בין שביט למנהל הסניף, נראה על פניו מופרך ומנוגד למהלך העניינים הרגיל והסביר, וכחיפוש הצדקה, בדיעבד, להימנעות מפירעון השיקים שבתיק.

5.         מול כל האמור, יש לזכור שמדובר בשלב דיוני בו די בהגנה אפשרית של המושך ביחס לצד הקרוב לו, כאשר ככלל יתר הטענות, לרבות עדויות צד ג' - הבנק לעניין מועד הסיחור ומהות אחיזתו והתמורה שנתן, אינם נשמעים בשלב זה, וכאשר עצם השאלה אם מדובר בעסקה אמיתית שנכשלה או במסירת שיקים טובה מצדיקה לכשעצמה בירור במשפט.