החלטה בתיק בשא 173219/06

בפני בקשת המבקש מיום 30/4/07 "להמשיך בהליכים להגשת המסמכים ולהפניית התיק למחוזי" וכן למעשה תלונה "במועצת השופטים אשר תחליט על המשך שירותיו למדינת ישראל כשופט בבית משפט השלום ת"א יפו".

מעבר לכך לא ציין המבקש בקשה אחרת.

כותרת הבקשה או המכתב - "הסיבה לבקשה: ביסוס על תחושות ולא על עובדות".

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה הנ"ל ובו הצהיר כי "כל דבריי אמת" וכי "הגשת תצהיר זה כערעור והוגש לבית המשפט המחוזי "ת"א" אכן אמת לאמיתה." כמו כן הוצהר כי "למיטב ידיעתי העובדות המפורטות בכתב הערעור המוגש בצמוד לתצהיר זה הוא הכן ערעור אמין".

המבקש מציין בבקשה מבלי לציין זאת בתצהיר כי "המבקש יטען לכאורה שאינו קיבל מבית המשפט התראה המורה לו להגיע לדיון האמור להתבצע לתאריך 8/2/07 מטעם בית המשפט לאחר שהגיש בקשה לדחיית הדיון מהסיבה בעיה רפואית".

ב"כתב ערעור" שצורף ככל הנראה כנספח בלבד לבקשה שבפני קיימת הפניה לבקשת דחייה שצורפה לבקשה הנ"ל. המבקש הוסיף וטען כי מדובר בפסק דין משפיל אשר ניתן "ללא ראיית ההוכחות". המבקש הביע בנוסף תמיהה כיצד ניתן לתת החלטה מבלי שהתיק מצוי בפניו בפועל וכן ציין כי אף צוין בפרוטוקול כי הדיון התנהל ללא התיק. לבסוף המבקש ביקש לחייב את הנתבעת "בסכום של 2 מיליון ש"ח על עוגמת נפש".

ב"כ המשיבה הגיש תגובה ובה נטען בין השאר, כי המבקש לא צירף לבקשה תצהיר כנדרש בתקנות, מנסה לערער על פסק הדין באמצעות הבקשה במקום לבית המשפט המחוזי הנכבד  וכן התייחס לכך שבית המשפט דחה בקשת הדחייה של המבקש ועל כן היה על המבקש להתייצב לדיון במועד שנקבע.  בנוסף לכך נטען כי המבקש הגיש את בקשתו הנ"ל באיחור וללא בקשה להארכת מועד כנדרש.

בנוסף לכך ב"כ המשיבה התייחס לגופו של עניין וטען כי המבקש אכן מכיר בחובו בגין שני שיקים נותרים ע"ס 2,916.79 ש"ח כאשר בוצעה הקטנת קרן בהתייחס לתשלומים אשר שולמו על ידי המבקש בפועל . לבסוף ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות.

דיון

אין בפני בית המשפט בקשה אשר ערוכה כדין ואין גם תצהיר אשר ערוך כדין שכן הוא מפנה לאמור בבקשות חיצוניות לו.

היה על המבקש לציין בנוסף, מה הוא מבקש מבית משפט זה בפועל. אין בפני בית המשפט בקשה לעיכוב הליכים מסודרת, לא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדו ואין מקום להגיש ערעור על החלטה כנספח לבקשה לבית משפט זה ולבקש ממזכירות בית המשפט השלום להעביר את הערעור לבית משפט המחוזי הנכבד.

הדיון בתיק נקבע בפני בית משפט זה ליום 8/2/07.

יום לפני הדיון הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון על ידי המבקש ובעקבות זאת ניתנה החלטה עוד באותו יום כי האישור הרפואי אינו מציין כי המבקש אינו יכול להתייצב לדיון ועל כן הבקשה נדחית בזאת. 

משהוגשה בקשה לדחיית המועד בסמוך למועד הדיון שנקבע היה על המבקש לעקוב ולברר מה הוחלט בפועל. אולם במקרה דנן המבקש עשה דין לעצמו ולא טרח לבדוק מה הוחלט בבקשו בפועל.

עיון באישור הרפואי מעלה כי הרופא תיאר את מטרת הפניה של המבקש: "המטופל לא מוכר לי. רופאת המשפחה עובדת אחרי הצהריים. פנה לבקש אישור רפואי עקב כאבי בטן, כאבים בעין שמאל על רקע קאוטיטוס. נמצא במעקב אצל רופא עיניים".

המבקש לא קיבל ימי מחלה ולא נקבע כי המבקש אינו מסוגל להתייצב לדיון בבית המשפט. הרופא בסך הכל ציין כי המבקש אינו מוכר לו וכי פנה אליו לקבל אישור רפואי כאשר הוא נמצא בטיפול אצל רופא אחר.

תיק בית המשפט אמנם לא אותר לקראת הדיון אולם, כאמור לעיל, ניתנה החלטה אשר דוחה את בקשת הדחייה קודם לכן כאשר עלה מנתוני מחשב בית המשפט כי המבקש אכן הוזמן לדיון במועד שנקבע. בפתח הדיון נרשם בפרוטוקול בצורה מפורשת כי "התיק כרגע לא אותר. יחד עם זאת ניתנה בו החלטה שלא דחתה את מועד הדיון, תוך התייחסות לאישור הרפואי שאינו מגביל התייצבות המבקשת לדיון אשר נקבע להיום בפועל".

לאור כל האמור לעיל דין בקשת המבקש להדחות אף לגופו של עניין והנני דוחה את בקשת המבקש,  ומחייבו לשלם למשיבה סך של 1,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק מההחלטה לצדדים.