החלטה בתיק בשא 17311/07

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14.10.07, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 22.2.07.

לטענת החייב פסק הדין הדוחה את בקשתו להכריזו פושט רגל ניתן בהעדר תגובה מטעמו, וכי זו לא הוגשה, על אף שהוכנה זה מכבר, בשל תקופת החגים ועומסי עבודה אחרים.

לגופו של עניין טוען החייב, כי יצר חובותיו בתום לב, חובו למע"מ נוצר עקב הפרשים בשומות המס והשגת הסכם עם מס הכנסה, נסיעותיו לחו"ל היו לתקופות קצרות בלבד, ולכן אין בסיס לטענה כי החובות נוצרו בחוסר תום לב.

לגופו של ענין, החייב טוען כי הגיש לכנ"ר דו"חות חודשיים, שילם חלק מהתשלומים החודשיים, ולא התנהל בחוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל.

2.         הכנ"ר מתנגד נחרצות לבקשה, הן בטענה דיונית והן לגופו של עניין. הוא מדגיש כי פסק הדין ניתן ביו 14.10.07, לאחר שבדיון שהתקיים בעניינו של החייב, אשר נערך כאמור ביום 22.2.07, ניתנה לחייב ארכה להגשת חוות הדעת בתוך 45 יום. לבקשות החוזרות והנשנות של החייב הוארך המועד עד 5.9.07, אך החייב לא ראה לנכון להמציא תגובתו לבית המשפט.

לטענתו, אין כל פגם בהחלטה שניתנה ואין כל הסבר לאי ההגשה של התגובה במועד. גם לגופו של עניין, אין במפורט בבקשה כדי לשנות מעמדתו של הכנ"ר או מקביעותיו של בית המשפט.

החייב לא העלה בתגובתו טענות או עובדות חדשות  אשר לא  נטענו על ידו קודם לכן, ואף לא צירף לבקשתו מסמכים או אסמכתאות כלשהם לתמיכה בטענותיו. במיוחד אין בבקשת החייב משום מענה מספק הן ביחס לסוגית המלאי שנעלם מעיסקו והן ביחס ליציאותיו התכופות מן הארץ.

החייב אשר חסה תחת הגנת הפקודה מיום 26.3.06, לא מצא לנכון עובר למתן פסק הדין, להסדיר חובותיו בדין קדימה ו/או לעמוד בתשלומים החודשיים כסידרם.

לכן, הכנ"ר מתנגד לבקשה.

            דיון

3.         פסק הדין בעניינו של החייב ניתן לאחר שקיבל את חוות דעתו של הכנ"ר, לאחר קיום דיון, ולאחר שהחייב ביקש במפורש לא להגיב בעל פה על התנגדות הכנ"ר והנושה להכרזתו פוש"ר, אלא להגיש תגובה בכתב. על אף שניתנו לו ארכות מפורשות ומשתמעות, והוא נהנה מהגנת הפקודה עוד כעשרה חודשים, מבלי לשלוח תגובה על האמור בחוות הדעת ומבלי להתייחס להתנגדות הנושה, חרף העובדה שבית המשפט התרה בו כי בהעדר תגובה ינתן פסק דין על יסוד חוות דעתו של הכנ"ר, עד אשר ניתן פסק דין כאמור.

לא למותר לציין כי מדובר בתופעה שאינה מיוחדת לחייב, אשר האריך באופן זה את התקופה בה עוכבו הליכי ההוצאה לפועל נגדו. לענין ההשפעה של התנהלות בעל דין על זכות הגישה שלו לערכאות נקבע:

"זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. זכות זו מקרינה על דרך הפעלת סדרי הדין, ובתוך כך על ההתייחסות המתבקשת להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין. יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין". (רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל, תק-על 2005(2) 3004 (2005)).

משהיה לו לחייב יומו בבית המשפט והוא בחר שלא לנצלו, אין הוא זכאי לביטול ההליך מחובת הצדק.

"לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של ביהמ"ש. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה:

"ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?

שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע - המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?.

                        השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית.

אין ביהמ"ש רוצה לעשות מלאכת סרק. אמנם יטה הוא לבטל פסק דין אשר ניתן "שלא בפני בעלי דין", כדי לתת לאותו בעל דין שעת כושר להשמיע את דברו, אפילו גרם הוא באשמתו למתן פסק דין שלא בפניו, אך בטרם יאות לבקשת ביטול ירצה להשתכנע, כי אמנם יש טעם לביטול". (זוסמן, " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ'  738).

4.         לאחר שבחנתי את תצהיר החייב שהוגש בתמיכה לבקשתו לבטל את פסק הדין, איני רואה לקבל את הבקשה גם לגוף העניין.