עסקינן בערעור על החלטת הנאמן על נכסי החייב, שחר זמורה (להלן: "החייב"), שלא לאשר למערער, ד"ר דורון אבניאלי, את מלוא הוכחת החוב שתבע.
1. המבקש הוא רופא שיניים במקצועו, אשר החל לטפל בחייב החל מחודש אפריל 1998 וכלה בחודש פברואר 2000.
ביום 28.2.99 ניתן צו כינוס על נכסי החייב. מקריאת הבקשה עולה כי החייב
הסתיר לכאורה מהמבקש את עובדת היותו נתון תחת צו כינוס. לטענת המבקש, רק ביום 3.4.00 הודיע לו החייב כי הוכרז פושט רגל וכי הוא מנוע מלפרוע את יתרת החוב.
המבקש הגיש במהלך חודש ספטמבר 2000 תביעת חוב ע"ס 12,217 ש"ח, בגין יתרת החוב נומינלית בתקופת הטיפולים. הנאמן הסכים לקבל את תביעת החוב על אף האיחור בהגשתה, זאת לטענתו בעקבות החלטה שנתקבלה באסיפת הנושים מיום 23.1.05 בה הוחלט על הליך של שחזור תביעות החוב. מתוך כלל הכספים אשר נתבעו ע"י המערער בסך של 12,217 ש"ח, אישר הנאמן למבקש סך של 3,372 ש"ח, וזאת בהתאם לגובה החוב אשר הוכח ע"י המבקש נכון ליום מתן צו הכינוס, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. הנאמן דחה את תביעת החוב ככל שזו התייחסה לטיפולי השיניים אשר ניתנו לאחר מועד צו הכינוס, עת הסתיר החייב מהמבקש לכאורה את עובדת היותו תחת צו כינוס. מכאן הערעור;
2. טענתו העיקרית של המבקש היא כי טיפולי השיניים אשר ערך לחייב לאחר מתן צו הכינוס הינם חוב עתידי ו/או מותנה, כאמור במשמעו ב
סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל, זאתבהתאם לתוכנית טיפולים שנערכה בחודש אפריל 1998, לפיה היה אמור החייב, לטענתו, לבצע תכנית טיפולים בהיקף כולל של 28,980 ש"ח. המבקש טוען כי הנאמן צריך היה להכיר באותם טיפולים שביצע לאחר צו הכינוס במלואם.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורה אני כי דין טענת המבקש בעניין זה להידחות;
ראשית, גם אני סבורה, כפי שסבורים הנאמן והכנ"ר, כי אין לראות בתכנית הטיפולים אשר ביצע המבקש לחייב מקשה אחת ו/או טיפול רפואי מתמשך אשר אין אפשרות להפריד בין שלביו וחיוביו השונים. סבורה אני, כי ביצוע טיפול שורש או ניקוי אבנית בטרם מתן צו הכינוס, לא מגבש חוב מותנה ו/או עתידי של החייב לבצע ולשלם בגין טיפול ניקוי אבנית והתקנת כתר חרסינה שנערכו לאחר צו הכינוס. ברי כי כל הטיפולים נועדים להבראת חלל הפה, אולם, כל טיפול שכזה יכול לעמוד בפני עצמו.
שנית,גם אם מוכנה הייתי לקבל את הטענה כי יש לראות בכל הטיפולים מקשה אחת שאין להפריד בינם, הרי שלטענת הנאמן, המבקש לא הוכיח בטרם מתן צו הכינוס כי החייב התחייב לערוך תוכנית טיפולים. תכנית הטיפולים שצורפה כנספח 1 לבקשה אשר הופקה בחודש אפריל 1998 ואשר נושאת את הכותרת
טיוטה, הופקה כטיוטה לתכנית הטיפולים שצורפה כנספח 5 לבקשה שהופקה בתאריך 4.4.00, לאחר ממועד צו הכינוס כאמור. זאת ועוד; התדפיס האישי שצורף כנספח 3, נושא תאריך 29.7.05. בעניין זה ידועה ההלכה שנקבעה ב
פש"ר 2347/99 בעניין
מוריאנו, לפיה;
"אין כל חיוב המוטל על הנאמן בדין, "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו".
זאת ועוד;
"הנאמן אינו בית משפט במלוא מובן המילה, אולם, בשל היותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, שחלק מתפקידו הינו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, הרי שעל בית המשפט של ערעור לא להקל ראש בקביעות עובדתיות שקבע. יוצא מכך, כי גם אם מידת ההתערבות של בית המשפט של פשיטת רגל בקביעותיו העובדתיות של הנאמן עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, הרי שעדיין, יש לנקוט זהירות בכל הנוגע להתערבות בקביעות אלו, ולא להופכן כלאחר-יד".
4. בענייננו, ולאור אותם דברים שנאמרו בפש"ר 2347/99, משלא הצליח המבקש להוכיח כי היתה הסכמה של החייב טרם מתן צו הכינוס לערוך תכנית טיפולים, לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של הנאמן.
5. אם לסכם עד כה; הרי שבהתאם להוראות סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל, אין לראות בטיפולים שניתנו לחייב לאחר מועד צו הכינוס כחובות ברי תביעה בפשיטת רגל. המועד הקובע לקיומו של חוב בר תביעה הוא מועד צו הכינוס, ואין לראות באותם טיפולים שניתנו לאחר צו הכינוס כחוב עתידי ו/או חוב מותנה.
6. לטענת המבקש, מעשיו של החייב עולים כדי מעשה
הטעייה פוזיטיבי ממנו יכול היה הנושה להסיק באורח סביר כי החייב עודנו סולבנטי, המהווה "טעם מיוחד" להגשת תביעת חוב באיחור. יכול להיות כי מעשיו של החייב אכן עלו כדי מעשה הטעייה פוזיטיבית, אולם, יחד עם זאת, לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש, מדוע עשה שימוש באותה הלכה שנקבעה בפש"ר 1021/98. אין עסקינן במקרה בו הנאמן לא התיר למבקש להגיש את תביעת החוב באיחור. ההיפך הוא הנכון. על אף האיחור בהגשתה, התיר הנאמן למבקש להגיש את תביעת חובו, זאת מטעמים אחרים לגמרי. זאת, לטענת הנאמן, בעקבות החלטה שהתקבלה באסיפת הנושים לשחזר את תביעות החוב. מה לו אם כן למבקש לטעון טענות בדבר הטעייה פוזיטיבית המצדיקה הגשת תביעת חוב באיחור?! שהרי,
תביעת החוב שהוגשה באיחור התקבלה ונבדקה על ידי הנאמן
. ברי שאין בהטעיה הפוזיטיבית כדי לשנות מהוראות הדין הקובעות כי המועד הקובע לקיומו של חוב בר תביעה הוא מועד צו הכינוס.
7. אשר לחובות החייב בגין אותם טיפולים שנערכו לאחר צו הכינוס;
הלכה ידועה היא כי הכרזת חייב פושט רגל, אינה הופכת אותו לפסול דין, וכי בכפיפות להוראות ספציפיות שבדין, הפוסלות את פושט הרגל או מגבילות את פעולותיו, אין הכרזתו פוגעת בכושרו להיכנס בחובות נוספים. ראייה חותכת לכושרו של פושט רגל לחוב משמשים הסעיפים הקבועים בפרק ג' סימן ג' לפקודת פשיטת הרגל, הדן בפשיטת רגל נוספת. הכרזה נוספת זו לא תוכל לבוא אלא עקב חוב בו נתחייב פושט הרגל לאחר צו הכינוס הקודם.
זאת ועוד; אם אכן עסקינן במקרה בו החייב הטעה את המבקש, הרי שיש במעשים אלה תשתית לכאורה לנקיטת פעולות כנגד החייב כאמור בסעיפים 218 ו 219 לפקודת פשיטת הרגל.
בספרם, "פשיטת רגל", מתייחסים המחברים, השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס, לסוגיה זו. בעמוד 186 לספרם, שם נאמר כי;
"...הכרזתו של חייב פושט רגל אינה הופכת אותו פסול דין ואינה מונעת בעדו מליטול על עצמו חבות. טול, למשל, את סעיף 218 לפקודה, המגדיר כעבירה נטילת אשראי על ידי פושט הרגל שלא הופטר, מבלי שהודיע לנותנו על הדבר; אות הוא שכשיר החייב ליטול על עצמו חבות, אף שלא הופטר, בין אם גילה עובדה זו למתקשר האחר ובין אם לאו, אלא שבמקרה השני הוא מתחייב בעבירה".