החלטה בתיק בשא 1729/05

1.         הוגשה תביעה למתן פסק דין הצהרתי. התובעים הם יורשי המנוחה לאה סנטו ז"ל (להלן - " המנוחה") שהיתה בחייה חברה בקיבוץ גבת, הנתבע.  התובעים עותרים למתן פסק דין הצהרתי לפיו מגיעות לעזבון המנוחה זכויות שונות הנובעות מחברותה של המנוחה בקיבוץ. 

2.         בדיון שהתקיים ביום 19.6.05 נרשמה מפי ב"כ התובעים ההודעה הנ"ל:

"בהתאם להערת בית המשפט מבקש להעמיד את התביעה על סעד הצהרתי שיתייחס לשאלה האם העזבון של חבר קיבוץ זכאי לקבל דמי עזיבה ושווי המטלטלין בהתאם לתקנון."

בתשובה הודיע ב"כ הנתבעים "אין מחלוקת שהעזבון זכאי למטלטלין. היורשים רשאים לקבל את הריהוט והמטלטלין הפיזים שבדירת המנוחה."

3.         כפי שעולה מהאמור לעיל, צומצם היקף הסעד ההצהרתי המבוקש כעת והמחלוקת היחידה שעומדת לדיון הינה "האם העזבון של חבר קיבוץ זכאי לקבל דמי עזיבה בהתאם לתקנון."   מדובר למעשה בשאלה פרשנית המתייחסת לסעיפים מסוימים בתקנון. 

4.         הבקשה שלפני כעת היא בקשת הנתבעים לסלק את התביעה על הסף.  הנתבעים טוענים שהתביעה במהותה הינה תביעה כספית גרידא המוסווית בלבוש של תביעה לסעד הצהרתי כדי להתחמק מתשלום האגרה.  לחלופין מבקשים הנתבעים להורות לתובעים לכמת את תביעתם ובמידה ושווי התביעה נמוך מכדי להביאה לפתחו של בית המשפט המחוזי - להורות על העברת התיק לבית המשפט המוסמך. 

5.         התובעים השיבו לבקשה והם מתנגדים לה.  התובעים טוענים שאין מחלוקת לגבי ה"כמה" אלא רק לגבי עצם קיומן של הזכויות הנטענות.  אם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש, קרוב לודאי שבכך יסתיים הענין שכן חישוב דמי העזיבה כשלעצמו אינו ענין השנוי במחלוקת בין הצדדים אלא מדובר בחישוב הנעשה לפי כללים ידועים. 

6.                              התנאים לסעד הצהרתי: "תובע עשוי לזכות בפסק-דין הצהרתי, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או נתקיים 'מצב' שעליו מבקש הוא להצהיר; והאחר, בהוכיחו 'כי מן הראוי ל'שריין' אותה זכות". י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית,1995), 556 (להלן: " זוסמן"); א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003) 386 (להלן: " גורן"); וכן ע"א 2447/93 מעיוף נ' ג'מיל, פ"ד מח(5)206, 210.

שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט בתיתו סעד זה הינו ש"אין לבוא לבית המשפט בבקשה למתן סעד זה לשם קבלת תשובות על שאלות אקדמיות", אלא "נחוץ שלתובע יהיה עניין משפטי בקבלת הסעד". וכדי שהשופט יוכל לשקול את הנסיבות, הוא זכאי לדעת, לשם מה נתבקש ליתן את ההצהרה, שלא יתן אותה "סתם באוויר", או כאשר יש במתן ההצהרה שימוש לרעה בהליכי משפט. (ראה זוסמן עמ' 562). "תובע היכול לבצע את זכותו בדרך אחרת, לא יזכה על נקלה בסעד הצהרתי". זוסמן עמ' 563. ועוד נאמר בע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנד, פ"ד ל"ב(1)85, 90 כדלקמן:

"...שומה על בית המשפט לקבוע נקודת איזון בין שני אינטרסים מנוגדים: אינטרס של הנתבע שלא יוטרד פעמיים בשל אותו ענין, בנסיבות שבהן פיצול הסכסוך לתובענות שונות עשוי להוות שימוש לרעה בהליכי בית-משפט מחד, והאינטרס של התובע...לקבל הצהרה בלבד באותו שלב. העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי, שאותו הוא יכול לתבוע מהווה שיקול רב-ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע עשוי להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר..."

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי ניתן במקרה דנן לאפשר לתובעים להמשיך בתביעה כפי שהוגשה היינו תביעה לסעד הצהרתי בלבד.  ענין זה מסור לשיקול דעת בית המשפט וישנם שיקולים לכאן ולכאן.  בסופו של יום נראה לי כי אכן לא שוררת בשלב זה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכמות אלא בנוגע לעצם קיומה של הזכות הנטענת.  יתכן שבהמשך ואם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש, תתגלע בין הצדדים מחלוקת לגבי אופן החישוב אולם על פני הדברים אין מקום להניח כבר עתה שכך יקרה שכן, כפי שציינו התובעים, חישוב דמי העזיבה כשלעצמו נעשה על פי כללים ידועים. 

8.          משניתנת לתובעים האפשרות לעתור לסעד הצהרתי בלבד, ממילא נותר עלום שווי הענין לצורך קביעת הסמכות הענינית.  במצב כזה ולאחר שהתובעים בחרו בערכאה שבה בחרו, מניחים ששווי הענין מתאים לסמכות הערכאה שנבחרה על ידי התובעים. תקנות בתי משפט (אגרות), תשמ"ח-1987, קובעות שיעורי אגרה שונים לתביעות המוגשות לערכאות השונות. ואם בחר העותר לשלם את הסכום הגבוה, מניחים-בהעדר ראיה אחרת-שהענין נופל בסמכות הערכאה שאליה הוגש ההליך.

9.         אמנם, משצומצם היקף המחלוקת לשאלה האם מגיעים דמי עזיבה ותו לא, כפי שפורט לעיל, סביר להניח, בהסתמך על נסיון החיים, ששווי הענין, היינו דמי העזיבה שעשויים להשתלם לתובעים אם בכלל, נמוך  מסמכות בית המשפט המחוזי.  עם זאת, מכיון שלא הובאו ראיות בענין זה ומשכבר נמצאת התביעה בבית משפט זה ומעוררת לכאורה שאלה עקרונית בעלת השלכות החורגות מהסכום שעשויים התובעים לזכות בו, ניתן להותיר את התביעה בערכאה כאן.

10.        הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.

12.        נקבע לק.מ. נוסף ליום 11.9.05 שעה 9:00.

ניתנה היום י"ג באב, תשס"ה (18 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

001729/05בשא054 אירית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: