1. בפני בקשה לביטול פסק דין עתיק יומין, אשר ניתן ביום 22.2.92 [או שמא 22.2.93], במסגרת תביעה שהגיש המנוח נאסר אליאס פרעוני ז"ל, כנגד מר סובחי מנסור עזאם. באותה תביעה, תבע מר נאסר אליאס פרעוני מהנתבע את הזכויות בנכס הידוע כחלקה 73 בגוש 12209 בעיבלין [להלן - "הנכס"]. פסק הדין ניתן בהעדר הגנה, כאשר, ככל הנראה הסכים הנתבע כי דינה של התביעה להתקבל.
2. הבקשה לביטול פסק דין, לא הוגשה על ידי הנתבע, אלא על ידי בתו של המנוח מר נאסר אליאס פרעוני, כיורשתה של אימה המנוחה למיה יעקב ז"ל.
על מנת להבהיר את הדברים, אציין כי המנוח נאסר אליאס פרעוני ז"ל, היה בעלה של המנוחה למיה יעקב ז"ל. שני בני הזוג התגרשו בשנת 1999. לבני הזוג היו מספר ילדים, וביניהם מר חליל נאסר אליאס פרעוני, אשר הינו יורשו של המנוח נאסר אליאס פרעוני ז"ל והמבקשת, הגב' נעמה עבדאללה, [להלן - "נעמה"] שהינה יורשתה של אימה, הגב' למיה יעקב ז"ל.
בקשה זו הוגשה מלכתחילה על ידי הבת נעמה עבדאללה כנגד אביה, נאסר אליאס פרעוני ז"ל, אולם אגב ההליכים, נפטר האב, כך שבנו חליל נאסר אליאס פרעוני, [להלן - "חליל"], שהינו יורשו, נכנס בנעליו.
3. כפי שהבהרתי לעיל, נעמה, או אימה המנוחה למיה יעקב ז"ל, לא היו צד להליך הקודם בתיק זה. מנגד, שתי אלה הגישו תביעה נגד יורשי המנוח עזאם ז"ל, בו תבעה הגב' למיה יעקב ז"ל את הזכויות באותו נכס גופו. תביעה זו הוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה. בעוד ההליכים בבקשה הזו שלפני מתנהלים, ניתן פסק דין, ולפיו זכאית היתה המנוחה למיה יעקב ז"ל, לזכויות בנכס. אף כאן, נראה כי הנתבעים לא התנגדו לקבלת התביעה. נראה כי אלה, מודים בכך כי אביהם המנוח מכר את הנכס למי מבני הזוג פרעוני המנוחים, אשר הצדדים שלפני הינם יורשיהם. אף נראה, כי לבני משפחת עזאם, אין עניין בשאלה, מי מבין בני הזוג רכש את הנכס, וכי הם היו מוכנים, בכל מקרה, להעביר את הזכויות בו אליהם.
4. יוצא איפא, כי למעשה, המחלוקת האמיתית, התלויה ועומדת בבתי המשפט, אינה בין הבעלים הרשומים לבין בני משפחת פרעוני, אלא מחלוקת בתוך התא המשפחתי. הוריהם המנוחים של בעלי הדין, טענו בשעתו, כל אחד לחוד, כי הוא אשר רכש את הזכויות בנכס מכספו בשנת 1958 - מועד בו היו השניים נשואים ומטופלים בילדים רכים בשנים.
5. למעשה, קיימים כיום שני פסקי דין סותרים, האחד ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, והשני הינו נשוא בקשה זו שבפניי, אשר הוראותיהם סותרות. בעוד שעל פי פסק הדין הנוכחי, נרכשו הזכויות בנכס על ידי הבעל, ואמורות להירשם על שמו, הרי על פי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, רכשה האישה את הזכויות, והיא אשר אמורה להירשם כבעליהן היחיד. ברי, כי שני פסקי דין אלה, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. עוד ברי, כי ההכרעה במערכת היחסים שבין בני הזוג, אינה עניין לשני תיקים אלה וכי מקומה אמור היה להיות מבורר במסגרת הליך הולם, אשר מקומו, ככל הנראה, בבית המשפט לענייני משפחה.
6. לבעלי הדין טענות רבות ומגוונות באשר לביטולו או אי ביטולו של פסק הדין. סבורני כי אין צורך לטרוח ולפרט את מלוא טענותיהם של בעלי הדין. שכן, ב"כ המשיב טען, כטענת סף, כי אין ההליך אשר ננקט בפניי הינו ההליך הראוי בנסיבות שלפנינו. שכן, המנוחה לא היתה צד לתביעה. על כן, אין לומר כי לפנינו פסק דין אשר ניתן בהעדר, ואשר ביטולו ייעשה בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.
7. בקשה זו שלפני עניינה ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד. הצדדים לדיון היו בשעתו המנוח נאסר אליאס פרעוני וכן יורשו של המנוח עזאם [המוכר]. ומכאן, שהמבקשת, או אימה המנוחה לא היו צד לדיון הקודם.
וכך מוצאים אנו בספרו של זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 בעמוד 734:
"
אולם החלטה הפוגעת באדם שכלל לא היה בעל דין, אינה החלטה על פי צד אחד, ואינה ניתנת לביטול בתוקף תקנה 201, אך ניתן להשיג עליה בדרך אחרת".
וכן:
"
תרופתו של אדם אשר נפגע על ידי פסק דין שניתן במשפט בין שני בעלי דין אחרים היא הגשת תובענה לביטול פסק הדין, במידה שהוא פוגע בו".
דברים דומים מצאנו בע.א. 604/72
יורמן נ' הסנה חב' לביטוח פ"ד כח [1] 141:
" ...
שם כבר הזדמן לי להפנות את שימת הלב לכך שסדרי הדין שלנו, לעניין ביטול פסק דין מחוסר הגנה, שונים הם מסדרי הדין האנגליים. ההוראה הנוהגת אצלנו היא תקנה 227, אשר לפיה ביטולו של פסק דין מחוסר הגנה מותנה בכך שבעל הדין שכנגדו ניתן פסק הדין, הוא ולא אחר, יבקש לבטל את פסק הדין". [תקנה 227 הוחלפה על ידי תקנה 201 הנוכחית].
ואילו בהמרצה [ירושלים] 812/74 ת.א. 4/74 פסקים ל"ז [1] 18 קבעה כב' השופטת [כתוארה אז] בן פורת כי למרות העדרה של תקנה מפורשת המקנה זכות לבקש ביטול פסק דין על ידי מי שלא השתתף בהליך שבמהלכו ניתן פסק הדין, אין ספק כי קיימת זכות כזו, ואדם יכול לדרוש את ביטול פסק הדין הפוגע בו,
בדרך של תובענה, גם אם לא היה בעל דין בדיון שקדם לו.
אין ספק, כי לכאורה, בפי המבקשת טענה הראויה להישמע כנגד פסק הדין. לו אכן אימה המנוחה של המבקשת היא אשר רכשה את הזכויות, הרי יש בפסק הדין כדי לפגוע בה. עם זאת, המבקשת לא היתה צד להליך הקודם. על כן, גם אם יבוטל פסק הדין, תישאר התביעה תלויה ועומדת במסגרת היחסים שבין המוכר לבין המנוח פרעוני. מנגד, גם קיים לנו פסק הדין שניתן בחיפה, אשר גם ממנו אין להתעלם.
על כן, אין ההליך הנוכחי, של בקשה לביטול פסק דין, מהווה את ההליך הראוי וההולם בנסיבות שלפנינו לפתרון המחלוקת בין בעלי הדין.
המבקשת לא היתה צד לתביעה, ועל כן אינה יכולה לפנות בבקשה, ערוכה על פי תקנה 201, לביטול פסק הדין. תרופתה של המבקשת הינה על דרך של קיום הליך משפטי נפרד, על דרך של הגשת תובענה, במסגרתה תבוררנה זכויות בעלי הדין, כאשר בית המשפט יהא רשאי אף לבטל את פסק הדין נשוא ת.א. 200/92. באותה מסגרת, אף ניתן יהיה לברר את גורלו של פסק הדין, אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.