החלטה בתיק בשא 17267/07

1.בקשה להורות לעו"ד עופר אטיאס, במסגרת תפקידו כנאמן התיאטרון העירוני בחיפה (להלן: "הנאמן") על תשלום הכספים, אשר מגיעים למבקשים מכוח החלטתו, מיום: 03.08.2006. המחלוקת היא בשאלה הבאה: בהנחה, שאכן ישנו חוב של המבקשים כלפי התיאטרון העירוני בחיפה (להלן: "התיאטרון"), האם רשאי הנאמן לקזז חוב זה מחובותיו (הלא מוכחשים) של התיאטרון, ובדרך זו להיפרע מהמבקשים את חובם כלפיו? זכות הקיזוז של חובות שחב חייב הנמצא בהליכי פשיטת רגל מחובות שחבים לו, מוסדרת בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980. סעיף זה, חל על-פירוק חברות מכוח סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

רקע עובדתי

2.ביום 08.03.2006 ניתן כנגד התיאטרון צו הקפאת הליכים ע"י בית משפט זה.

3.ביום 23.07.2006 זומנו המבקשים למשרדו של הנאמן על מנת לדון בתביעות החוב אשר הוגשו על ידיהם. בבדיקת תביעות החוב, הנאמן אישר ביום 03.08.2006 את תביעת החוב של המבקשים וקבע, כי על התיאטרון לשלם למבקש 1 סך של 66,843 ש"ח ולמבקשת 2 סך של 72,767 ש"ח.

4.ביום 01.07.2007 (לאחר כשנה מיום בדיקת הנאמן) נשלח מכתב על-ידי ב"כ המבקשים, בו נתבקש הנאמן להשיב מתי צפויים להתקבל הכספים.

5.ביום 08.07.2007, הנאמן הגיב למכתבו של ב"כ המבקשים, וטען כי למרשתו עומדת זכות ההשבה בהתאם להחלטת הממונה על השכר והסכמי עבודה של משרד האוצר, מיום 20.02.2006. בהחלטתה נקבע, כי המבקש 1 חייב סך של 86,430 ש"ח והמבקשת 2 חייבת סך של 77,182 ש"ח בגין כספים ששולמו להם כפדיון ימי מחלה שלא עפ"י הוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. הממונה על השכר, לכן, הורה לנאמן לתבוע (לא נאמר האם באמצעות קיזוז אם לאו) מהמבקשים כל סכום שנתקבל על-ידיהם בניגוד לחוק (ראו סעיף 3 למכתביו, מיום 20.02.2006).

טענות הצדדים

6.לטענת הנאמן, המבקשים השתהו בבקשתם זו למעלה מ-4 חודשים שכן כבר בתחילת יולי 2007 קיבלו תשובות מלאות וענייניות ממשרדו של הנאמן לגבי מכלול הטענות המועלות בבקשה (ראו סעיף 1 לתגובה מטעם הנאמן, מיום: 16.12.2007). המבקשים טוענים בתגובתם, כי לא היה כל שיהוי בהגשת הבקשה שכן התנהלו במהלך התקופה חילופי דברים ואף היה ניסיון לפגישה עם הממונה על השכר (ראו סעיף 2 לתגובה מטעם המבקשים, מיום: 26.12.2007).

7.לטענת הנאמן (שנכנס בנעלי התיאטרון בתקופת הקפאת ההליכים), זכות קיזוז עומדת לו מכוח הוראת סעיף 74 לפקודת פשה"ר (ראו סעיפים 3, 8-9 לתגובתו, מיום: 16.12.2007). המבקשים חולקים על טענה זו וטוענים כי אין כל חוב הדדי ביניהם (ראו סעיף 4 לתגובתם, מיום: 26.12.2007).

סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל-פיה הוכרז פושט רגל.

(ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס".

דיון

8.האם חל במקרה דנן סעיף 74 לפקודת פשה"ר? לצורך כך עלינו להידרש לבחינת הדין משני היבטים:

(א) כאשר הנאמן הינו יוזם הקיזוז.

(ב) כאשר הקיזוז הינו במהלך הקפאת הליכים.

א. הנאמן הינו יוזם הקיזוז

9.הוראת הקיזוז שבסעיף 74 נועדה להגשים שלוש תכליות מרכזיות: מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה שעה שהתחייבות כלפיו שהופרה אינה מקוימת או מקוימת בחלקה (בדרך של חלוקת דיבידנד לנושים); הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; חסכון בהליכים משפטיים מיותרים (ראו ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים באמריקה, פ"ד מט(1) 177, 203-204).

10. תכלית נוספת שזכות הקיזוז באה להגשים היא הקטנת הסיכון למפולת של גופים נוספים בעקבות פירוק החברה החייבת (ראו ציפורה כהן, "פירוק חברות" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס-2000), 679). השיקול המרכזי המצדיק את זכות הקיזוז, הוא השיקול הראשון הנזכר לעיל: מניעת אי הצדק, העלול להיגרם לחייב של החברה שהוא גם נושה שלה, אשר יהיה חייב לשלם למפרק את מלוא חובו לחברה, בעוד הוא עצמו יקבל רק חלק קטן, אם בכלל, מהחוב שחבה לו החברה בצורת דיבידנד שיחולק בין כלל הנושים בגין החובות שיוכרו על-ידי המפרק (ראו ע"א 41/68 קופלמן נ' הנאמן בפשיטת רגל של מאיר גרבר, פ"ד כב(2) 19, 22; ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא - אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מט(2) 133, 143-144].