החלטה בתיק בשא 172136/08

בפניי בקשה שהוגשה מטעם המבקשים - הם הנתבעים בתיק העיקרי , לפיה עותרים המבקשים לעיכוב הליכים בתביעה שהגיש נגדם המשיב - התובע בתיק זה, וזאת עד להכרעה סופית בתביעת פינוי שהגיש המשיב בבית משפט זה בת.א. 28676/08, כנגד חברת אי.אם.פי.אם בע"מ (להלן: " החברה").

עיקרי טענות הצדדים

1.         טענות המבקשים

א.         ביום 12.5.08, הגיש המשיב התביעה בתיק זה כנגד המבקשים לתשלום סך של 138,500 ש"ח, זאת כפי טענתו , בהתאם להתחייבותם של המבקשים מיום 7.1.07.

ב.         ביום 19.5.08, הגיש המשיב בבית משפט זה תביעת פינוי כנגד החברה בת.א. 28676/08, בעילות שונות שעניינן הפרת הסכם השכירות על ידי החברה.

ג.          לטענת המבקשים, המחלוקות העובדות והמשפטיות שבבסיסן של שתי התביעות, כרוכות זו בזו באופן שלא ניתן להכריע בתביעה האחת, טרם הכרעה סופית בתביעה האחרת.

ד.         לטענת המבקשים, על פי לשון כתב התחייבותם מיום 7.1.07, זכאי התובע, כפי טענתו, לסעד כספי , היה ועד לסיום תקופת השכירות לא יבוטל צו ההריסה. והרי, ששאלות הפרת הסכם השכירות על ידי החברה ומועד סיום תקופת השכירות הינן לב ליבה של התביעה שהוגשה על ידי המשיב כנגד החברה. משכך, לטענת המבקשים, ראוי כי יוכרעו ראשית השאלות הנ"ל  במסגרת התביעה כנגד החברה, שאלמלא כן, ניהול ההליך במקביל עלול להביא להכרעות סותרות בשאלות זהות.

ה.         המבקשים מוסיפים לציין כי התביעה כנגד החברה מצויה בשלבים מתקדמים יותר, שם הוגשה מטעמם בקשת רשות להגן, נערך דיון בבקשה לצו מניעה שהגיש המבקש וכן דיון בתביעה נקבע עוד ליום 5.10.08.   

2.         טענות המשיב  

א.         במסגרת תגובתו העלה  המשיב התנגדותו לבקשה.

ב.         לדידו של המשיב, כתב ההתחייבות שנחתם על ידי המבקשים ביום 7.1.07, הינו התחייבות אישית, עצמאית, של כל אחד מן המבקשים, לביטול צו ההריסה נשוא ההתחייבות. המשיב מוסיף ומציין כי כתב ההתחייבות אינו קשור כלל להסכם השכירות, וזה ניתן כבטוחה עצמאית ונפרדת. 

ג.          לטענת המשיב, משאישרו המבקשים בתצהירים שהוגשו מטעמם במסגרת ההליך בתביעה כנגד החברה, כי ניתן צו הריסה שיפוטי שהינו חלוט, וכן כי החברה קיימה את צו ההריסה וביצעה את הריסתו של הקיר הצפוני - אין עוד כל נפקות לשאלת מועד סיום תקופת השכירות, ועל המבקשים לממש התחייבותם לתשלום על פי כתב ההתחייבות. 

3.         דיון והכרעה

א.         לאחר עיון בטענות הצדדים הנני קובע כי דינה של הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל.

ב.         הנני סבור , שלא כפי טענת המשיב, כי הכרעה בשאלת מועד סיום תקופת השכירות, הינה צריכה לענייננו.

ג.          ראשית - אין להתעלם מן העובדה שבמסגרת כתב ההתחייבות עצמו הסכימו הצדדים וקבעו כי מועד סיום תקופת השכירות הינו המועד האחרון לביטול צו ההריסה. שנית - המשיב בעצמו קושר בכתב תביעתו את הסכם השכירות ובכלל זה את מועד סיום השכירות, כתנאי לתשלום על פי כתב ההתחייבות. (ראה סעיפים 13-14 לכתב התביעה).             

ד.         המשיב אינו חולק על העובדה כי על פי הסכם השכירות, מועד סיום תקופת השכירות הינו 24.12.2017.

ה.         להווי ידוע כי עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד נתון לשיקול דעת בית המשפט.

ו.          לעניין עיכוב הליכים בשל הליך אחר התלוי ועומד נאמר ברע"א 2570/08 מצדה חברה להנדסה בע"מ (בפירוק) נ' רהיטי צרעה בע"מ, (אתר נבו) (סעיף 24 לפסה"ד):

"סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת, בגדרה שוקל בית המשפט שיקולים של יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב".

ז.          בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3)        497, 518, נאמר: