החלטה בתיק בשא 171076/06

1.                   לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 26.7.06. לחילופין, לעיכוב חלקי של פסק הדין, ולחילופי חילופין, להפקדת הסכום בו זכה התובע בנאמנות אצל ב"כ.

2.                   עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע באירוע תאונה, עת עבד אצל המבקשת 1.

3.                   המבקשות חולקות על מסקנות ביהמ"ש. לשיטתם, " טעה בית המשפט הנכבד בקביעותיו הן בעניין שאלת האחריות, הן בעניין אי יחוסו של אשם תורם למשיב והן בעניין גובה הנזק".

בהמשך טוענות המבקשות כי " ... קיים חשש ממשי ביותר כי אם ישולם הסכום שנפסק, והמבקשת תזכה בערעור ולו אף בחלקו, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב המצב לקדמותו ".

4.                   לטענת המשיב " אין בבקשה, ולו נימוק אחד העשוי לרמוז על כך שאם ערעור הנתבעות יתקבל - לא תהיה לתובע אפשרות להשיב את המצב לקדמותו".

5.                   עוד מציין המשיב כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

דיון

6.                   מכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות") הכלל הוא כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. יחד עם זאת, מכוח תקנה 467 לתקנות רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין לצוות על עיכוב הביצוע (ראה: י. זוסמן " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 895).

ההלכה כפי שנקבעה הינה, איפוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (ראה: בש"א 3158/91, פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן , פ"ד מה(5) 499, 503).

סטייה כאמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים:

א.      כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור.

ב.      אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

ראה גם: בש"א 216/89, אברהמי ובניו נ' חב' לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174 (להלן: " עניין אברהמי"),בש"א 8240/96, חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403.

7.                   בע"א 9296/03, אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, קבע כב' השופט טירקל כי " יודגש, כי כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין...".

עוד נקבע שם כי השיקולים בדבר סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה,  ומושפעים זה מזה.

מחד, במידה ובית המשפט סבור כי שיקולי הערעור קלושים פוחת משקלו של השיקול השני, מאידך, במידה ולא ניתן להעריך את סיכויי הערעור, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני.

על פי התשובה לתגובה " המבקשת סבורה כי סיכויי הערעור במקרה דנן טובים...". מלבד שלוש דוגמאות קצרות אשר הובאו בתשובה לתגובה, לא ברור האם הוגש הערעור על פסק הדין, ממילא לא צורף לבקשה עותק שכזה ואף לא טיוטה, ועל כן, לא ניתן לעמוד על נימוקי הערעור, על טענות המבקשות ועל איכות ומשקל הטענות.

המבקשות לא הניחו תשתית כדבעי להראות כי טובים סיכוייהם לביטול הקביעות העובדתיות שבפסה"ד וכן לא קביעות משפטיות ושיעורי הנזק.

8.                   בשאלת החזרת המצב לקדמותו, כבר נפסק כי כאשר עסקינן בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור (ראה: עניין אברהמי לעיל).

המבקשות הסתפקו בהצהרה כללית לפיה, " ... בנסיבות אלה יתקשה התובע להחזיר את הכספים ששולמו, שהרי ברגיל אין אדם מן היישוב מחזיק בסכומי כסף כה גדולים, וכשהם מצויים כבר בכיסו נטייתו לבזבזם ולהוציאם, כאילו היו שלו - גבוהה" ולא טרחו לצרף לבקשתן תצהיר אשר יניח תשתית עובדתית לטענותיהן, הן בדבר מצבו הכלכלי או חוסר נכונותו של המשיב להשיב את אשר זכה בו, במידה ויתקבל ערעורן, והן לגבי הנזקים שייגרמו להן כתוצאה מדחיית הבקשה ועל כן אני לא מוצא בסיס לטענתן.