החלטה בתיק בשא 17022/04

לפני בקשה לסילוק על הסף, מפאת העדר עילה, התיישנות, שיהוי, חוסר סמכות וסעד כספי מוסווה (או יותר נכון, תשלום חסר של אגרה). למעט העובדה שמדובר בבקשה לסילוק על הסף, קשה קצת להבין מהו הסעד המבוקש בה, או יותר נכון, כלפי מי מהמשיבות היא מופנית. כותרת הבקשה הינה- "בקשה לסילוק על הסף של תביעת המשיבה 2", אך בסופה נאמר כי מבוקש לסלק על הסף את תביעת המשיבה מס' 1. לעומת זאת, בתשובת המבקשת לתגובת המשיבות ובהשלמת הטיעון מטעמה, נטען כי יש לסלק על הסף את התביעה (בכללותה) מפאת חוסר סמכות. עמדה זו מצטרפת לבקשה המקורית והישנה יותר, (בש"א 15342/03), בה עתרה המבקשת להורות על סילוק חלקי של התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות (אציין, כי בין לבין, במהלך הדיון מיום 20/6/05, הופנו הצדדים למסגרת הליך גישור, שמסתבר כי לא העלה תוצאות אופרטיביות). 

עמימות זו היתה עשויה להקשות במצב רגיל על דיון ענייני בבקשה, אך במקרה הנדון אין לכך נפקות מעשית שכן כך או אחרת, אני סבור כי מן ראוי לדחות את טענות המבקשת. מסיבה זו גם אין טעם לדון בבקשת המשיבות ל"הוצאה מהתיק" של תשובת המבקשת לתגובתן.

בכתב התביעה מיום 24/4/03 נטען כי המשיבה מס' 2 הינה המיסדת והמתכננת של שיכון תל ברוך ושכונות עבר הירקון, וכן היא בעלת הזכויות לפתח ולשווק כ-1200 דונם בסמוך לגבול תל אביב-רמת השרון, באזור המכונה "שכונת פרברים".

המשיבה מס' 1 הינה חברת שירותים של המשיבה מס' 2, שהוקמה לצורך ביצוע עבודות פיתוח ובינוי של שכונת פרברים. בכתב התביעה נטען, כי הבעלות בשתי החברות-המשיבות הינה זהה.

לאחר קום המדינה, הוחלט על צירופה של שכונת פרברים לתחומה המוניציפלי של עיריית תל אביב. ביום 26/6/50 נערך בין הצדדים הסכם במסגרתו ויתרה המשיבה מס' 2 על זכויותיה בתשתיות הציבוריות בשכונת פרברים תמורת התחייבויות מסויימות מצד המבקשת, המפורטות בסעיפים 5.1 ו-5.2 לכתב התביעה, ובכללן סלילת כבישים ללא גביית תמורה וחיבור תשתיות מים ללא תמורה (נספח ב'1 לכתב התביעה).

בנוסף, ביום 21/2/52 נערך בין הצדדים זיכרון דברים, במסגרתו נקבע כי המשיבה מס' 2 תהא זכאית לפטור מדמי חיבור מים ואגרת חיבור צינורות ל-503 יחידות דיור במגרשים מסויימים (נספח ב'2 לכתב התביעה).

נספחים ב'1 ו-ב'2 יחד, כונו בכתב התביעה "הסכם רוקח". 

לטענת המשיבות, המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה נוצרה, כאשר המבקשת גבתה מהתושבים כספים בגין סלילת כבישים וחיבור מים, אך בניגוד להסכם, סירבה להעביר אותם למשיבה מס' 2.

בנוסף, טענו המשיבות בכתב התביעה, כי בראשית שנות ה-2000, המשיבה מס' 2, באמצעות המשיבה מס' 1, פעלה לפיתוח שטחים נוספים שברשותה, המצויים בקירבת "צומת הפיל" (גבול תל אביב-רמת השרון), במטרה להקים שני בנייני מגורים באזור. במסגרת ההליך לקבלת היתר בנייה, חוייבה המשיבה מס' 1 בתשלום היטלי סלילת כביש, היטלי סלילת מדרכה, אגרות הנחת צינורות והיטלי ביוב. 

המשיבות טענו, כי חיובים אלה נגבו שלא כדין, והתבססו בעמדה זו על שני נימוקים עיקריים-

(א)     כל התשתיות שבגינן נגבו החיובים, נוסדו לפני שנים רבות, שלא על ידי המבקשת ושלא במימונה. לפיכך, לטענתן, הנחת התשתיות אינה נכללת במסגרת פקודת העיריות וחוקי העזר הרלבנטיים.

(ב)      לחילופין, טענו המשיבות, כי גם אם עצם החיוב באגרת הנחת הצינורות ובהיטל סלילת הכביש היה כדין, הרי שהאמור בהסכם רוקח פוטר אותן מהתשלום.

כמו כן נטען בכתב התביעה, כי חברת גויל בית חרושת ישראלי לנייר בע"מ חוייבה על ידי המבקשת בתשלום אגרות מים ואגרות ביוב, בגין בית חרושת שהיה קיים בעבר על מתחם מסויים שהיה בבעלות החברה, וגם זאת בהתעלם מהאמור בהסכם רוקח (לא ברור מה הקשר בין חברה זו לבין המשיבות).

המשיבות עתרו להשבת סכום של 3,548,880 ש"ח, שנגבה על ידי המבקשת (שלא כדין או בניגוד למוסכם) עבור היטלי סלילת כביש, סלילת מדרכות, אגרת צינורות, אגרת חיבור מים, היטל ביוב (קרקע) ואגרת תיעול (קרקע).   

בנוסף, עתרו המשיבות למספר סעדים הצהרתיים לפיהם המשיבה מס' 2 זכאית לסלילת כבישים בשטחים מסויימים ולקבלת פטור מהיטלי סלילה וכן לפטור מאגרת צינורות ואגרת חיבור מים. כמו כן, נתבע סעד הצהרתי נוסף לפיו המשיבה מס' 2 זכאית לקבל מהמבקשת את מלוא שווים של היטלי המים ו-50% מהיטלי הביוב שנגבו בגין שטחי בית החרושת גויל לשעבר. 

פירוט המסכת העובדתית והסעדים הנתבעים הינו חשוב לאור ההנמקה שביסוד הבקשה הנוכחית.

המבקשת טענה, לכל אורך הדרך, כי כתב התביעה מתייחס לשתי מסגרות עובדתיות שונות ונפרדות שאין קשר ביניהן.

לטענתה, הסכם רוקח מתייחס לזכויותיה של המשיבה מס' 2 בגין השטחים הנכללים במסגרת הפרוייקט שבפיתוחה, בהתאם לתכנית בניין ערים R/144.

לעומת זאת, המשיבה מס' 1 הקימה בנייני מגורים בפרוייקט תל ברוך צפון (מגרשים 20 ו-21 ברחוב יוכבד בת מרים בתל אביב), ובגין כך נתבע החזר כספי בגין אגרות והיטלי פיתוח בהם היא חוייבה כתנאי למתן היתרי בנייה. מגרשים אלו לא נכללו במסגרת תכנית בניין ערים R/144, והם אף מרוחקים גיאוגרפית מהמקרקעין עליהם נסב פרוייקט פרברים. לאור זאת, הסכם רוקח אינו חל על פרוייקט תל ברוך צפון, ובהתאם לכך, לא חלות עליו גם אותן הטבות שהוענקו במסגרת ההסכם, ויש להורות על מחיקת סעיפים 55-64 לכתב התביעה.