החלטה בתיק בשא 16933/05

בפני בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ של המשיב.

ביום 27.9.05 הגיש המבקש תובענה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המשיב ע"ס 2,193,616 ש"ח. באותו יום הגיש המבקש בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. במועד זה ניתן צו עיכוב יציאה במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. המבקש טוען לחוב הנ"ל והמשיב מטיל לפתחו של המבקש את האחריות לחוב זה. מחלוקת הצדדים לגבי גובהו של החוב קיומו ומהותו אינם תכלית בקשה זו, ויידונו בהליך נפרד.

בדיון בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ ישנם מספר גורמים מצטברים שיש להוכיח:

ראיות מהימנות לעילת תביעה

המשיב הינו בעליה של חברת אינטרלוק הנתבעת מס' 1 בתביעה זו .

החברה נקלעה לקשיים פיננסיים ובעקבותיה אף בעליה הנתבע בתיק זה.

אין חולק כי המשיב ערב לסכום של 600,000 ש"ח לטובת חשבון הנתבעת אצל המבקש.

כמו כן אין חולק כי ברשות המבקש נכסים כספיים של המשיב בשיעור של כ-250,000 ש"ח. המבקש לא ציין זאת בבקשתו למתן צו עיכוב יציאה. המבקש טען בבקשה כי המשיב ערב לחובות החברה בערבות בלתי מוגבלת בסכום אך צירף כתב ערבות מוגבל בסכום ל-600,000 ש"ח, ולא תיקן העניין לפני הדיון ועד היום. על כן אתייחס רק לערבות המוגבלת בה הודה המבקש.

המשיב פירט בתגובתו ובחקירה כיצד שינה המבקש את תנאי ניהול החשבון באופן חד צדדי ומיידי, הקטין את ההסתמכות על בטחונות וגרם להחזרת שיקים וכשלון עסק המשיב.

ייסוד ההכבדה

הבסיס לטענת ההכבדה מתבסס על דו"ח פיננסי שהינו הצהרתי בעיקרו ואינו מהווה ראיה לקיומו של רכוש או כסף כלשהו. תוכן המסמך והחתימה עליו מוכחשים על ידי המשיב מכל וכל.

תקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, הדנה בצו עיכוב יציאה מהארץ קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין".

ההלכה הפסוקה כפי שהתפתחה בסוגיה זו היא כי כדי לעכב את יציאתו של בעל הדין מן הארץ, נדרש חשש ממשי המבוסס על ראיות מהימנות לכאורה, לפיו בעל הדין עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות וכי יציאתו מן הארץ תכביד על ניהול ההליך המשפטי ועל ביצוע פסק הדין.

עוד נקבע כי די בראיות נסיבתיות בעניין יציאתו של המשיב מן הארץ לתקופה ממושכת, כדי לעמוד בנטל הראייתי הנדרש (לעניין זה ראה רע"א 26/89 סוהיל משרקי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 548).

אולם, אין די בקיומו של החיוב הכספי בלבד בלי שיש בצידו ראיות לכאורה המצביעות על חשש לסיכול או להכבדה ( ע"א 244/82 ינאי נ' ינאי, פ"ד לט (1)529).

חיי המשיב מתנהלים בישראל והוא טוען כי משפחתו החדשה והמורחבת וכן לימודיו והתמחותו ומרכז חייו הינם בישראל.ביום מתן צו העיכוב שהה המשיב בחו"ל וחרף ידיעתו על מתן הצו  חזר ארצה. במידה ורצה בכך, הרי שיכל המשיב להישאר בחו"ל ובכך לסכל את מטרת הצו.

 טענות אלו לא נסתרו ע"י המבקש ואושרו ע"י נציג המבקש, מנהלו של סניף הבנק בו מתנהל החשבון נשוא תביעה זו.

המבקש הודה שנקלע למצב כספי קשה (מסובך בחובות, רדוף על ידי נושים המאיימים גם על חייו) . לאור עובדות אלו ולאור הערבות עליה חתום הנתבע אצל המבקש, הרי שחששו של המבקש לעמוד מול שוקת שבורה הינו חשש כן ואמיתי  ולבטח לגבי אפשרות מימושה של הערבות זו.

עם זאת נפסק כי המדינה אינה בית סוהר והסכמה לתביעה אינה צריכה להיות  מפתח לשיחרור משבי" ( בג"צ 3914/92 לב  נ' בית הדין הרבני, פ"ד מח/2 491). גם אם אין בידי המשיב נכסים בארץ או בחו"ל כדי לפרוע את חובו, אם ייפסק, אין די בכך כדי להוות עילה הכבדה.

איזון האינטרסים

אף אם הוכחו שני התנאים דלעיל ראיות מהימנות לתביעה וחשש להכבדה, רשאי בית המשפט שלא ליתן את הצו על בית המשפט לערוך בנוסף את האיזון הראוי בין חשיבותה של הזכות לתנועה חופשית כפי שבאה לידי ביטוי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לבין זכויות הנושה להבטחת קנינו ולקיום הליך משפטי תקין.