החלטה בתיק בשא 168961/06

1.   מונחות בפניי שתי בקשות: האחת- בקשה להטלת צו עיקול זמני, (להלן: " הצו"). הצו ניתן נגד המשיב מס' 1 ביום 13.6.06, במעמד צד אחד. והשניה- בקשה לביטול צו זה, אשר הוגשה ע"י המשיבים. ביום 10.9.06 התקיים דיון במעמד שני הצדדים.

2. המבקשת הינה אישה ערירית, בסוף שנות ה-50 לחייה, ובמועדים הרלבנטיים היא התגוררה בשכנות למשיב מס' 1, שהינו גרוש בתחילת שנות ה-50 לחייו. משיב מס' 2 הוא בנו של משיב מס' 1, והיה שותף לעסקיו, מנהל ובעל מניות אצל המשיבות 3 ו-4, שהינן חברות שהוקמו ע"י המשיבים 1 ו-2. המבקשת אף היא, הינה בעלת מניות אצל המשיבה 3. 

טענות המבקשת :

1. המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה כספית בסדר דין רגיל על סך של  1,070,180 ש"ח. לטענתה, המשיב 1 ניצל לרעה את מערכת היחסים הרומנטית שנבנתה ביניהם, כמו גם את תמימותה, כל זאת במטרה לרוקן את כספי המבקשת, ולייעדם לצרכיו האישיים ללא מתן תמורה בעדם.
2. בשלב הראשוני גרם המשיב 1 להוצאת סך של 80,000 דולר מידי המבקשת בכסות של השקעה כדאית ורווחית במשיבה 3, זאת בתמורה להקצאת מניות. הסכמי רכישת המניות צורפו כנספחים לבקשת העיקול.
3. לגישת המבקשת, לאחר שזו נתנה את אמונה במשיב 1 הועבר לידי האחרון בנוסף סך של 537,815 ש"ח באמצעות הסכמי ההלוואה השונים שנערכו בין הצדדים. בהמשך, פעל המשיב 1 לדעיכת הפעילות העסקית של המשיבה 3 והעבירה אל משיבה 4, מבלי ליידע ו/או לקבל את הסכמת המבקשת להליך מעין זה, חרף היותה בעלת מניות בה.
4. כמו כן, טוענת המבקשת בבקשתה, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פס"ד אם וכאשר יינתן. המבקשת סומכת ידה בדבר חשש ההכבדה, בנימוק העיקרי לפיו המשיבים נמצאים בקשיים כלכליים.
5. לאור האמור, עמדת המבקשת היא, כי בהתאם לתקנה362(א) וכן תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), זכאית היא למתן צו עיקול זמני.

טענות המשיב :

6. בבקשה לביטול צו העיקול טוען המשיב 1, כי מסכת העניינים המתוארת בבקשת העיקול הינה מגמתית, חסרת בסיס ואינה עולה בקנה אחד עם נספחיה. ועוד נטען, כי הצגת המבקשת כ"שה תמים אשר נפל קורבן לשועל הערמומי" לא תצלח.
7. לטענת המשיב 1, המבקשת היא זו אשר יזמה את הליך רכישת המניות, זאת לאחר שהתרשמה מהתנהלות הפעילות העסקית של המשיבה 3 ונועצה בעורכי דינה. לעניין אחרון זה, מבהיר המשיב 1, כי בכל הסכמי ההלוואה החתומים בולטת ההסכמה, לפיה החזר החוב יהא כאשר יהיו רווחים.  
8. לא זו אף זו, המשיב טוען, כי מעולם לא היה קשר זוגי בינו לבין המבקשת. ההפך הוא הנכון, המבקשת היא זו שחיזרה אחריו ללא לאות, חרף הפצרותיו, כי בכוונתו להישאר "אדם חופשי".
9. באשר לחשש ההכבדה על ביצוע פסק הדין- טוען המשיב, כי טענות המבקשת לקשיים כלכליים הינן טענות בעלמא, אשר לא מגובות די בראיות מהימנות לכאורה. לפיכך, מבקש המשיב את ביטולו של צו העיקול.

המסגרת הנורמטיבית :

10. נקודת המוצא בענייננו הינה, כי  צו עיקול זמני אינו ניתן על דרך השגרה. עם חקיקת חוק ^-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, גברה ההכרה, לפיה בתיהמשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתיהמשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק ^-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה. בעניין זה ראה: רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, (להלן: "עניין מרגליות") , וכן רע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ, פ"ד נב(1) 193.
11. מלאכת איזון האינטרסים השונים כאמור נדרשת ביתר שאת ובזהירות, תוך שקלול הנסיבות ובחינת המקרה לגופו של עניין, שהרי כידוע אל מול זכות הקניין החוקתית של הנתבע ניצבת זכותו של התובע להגשמת הדין המהותי.
12. בבקשה לצו עיקול על המבקשת לעבור שתי משוכות :
13. המשוכה הראשונה הינה קיומה של עילת תובענה, בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות על המבקשת לשכנע את בית המשפט " על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה..."  
14. המשוכה השניה קבועה בתקנה 374(ב) לתקנות, ולפיה על המבקשת לשכנע את בית המשפט " על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".