החלטה בתיק בשא 16745/06

1.         בפני בקשה להפקדת ערובה להוצאות משפט, עפ"י סעיף 353 א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.         המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה כספית ע"ס 4,000,000 ש"ח בגין יתרת כספים המגיעים לה לטענתה, בגין ביצוע עבודות שביצעה עבור המבקשת.

3.         המבקשת טוענת כי מדובר בתביעה קנטרנית, שנועדה להעשיר את קופת הכינוס על חשבונה. לגופה של התביעה, היא טוענת כי האירוע נשוא התביעה אירע לפני למעלה משבע שנים ועל כן התביעה התיישנה.

            לעניין הפקדת הערובה, טוענת המבקשת כי המשיבה היא חברה בפירוק והדבר מעיד על היותה חדלת פרעון. לטענתה, יוצר מצבה המשפטי של המשיבה חשש ממשי שאם תדחה תביעתה, לא תוכל המבקשת להיפרע ממנה את הוצאותיה במשפט, אם ייפסקו לטובתה.

            הבקשה היא על כן לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום המשקף את סכום התביעה הגבוה ואת השיהוי במועד הגשת התביעה.

4.         המשיבה טוענת כי הבקשה קנטרנית ונועדה לסכל את תשלום החוב. לטענתה, לא הסתירה את עובדת הפירוק, הליכי הפירוק מתנהלים כסדרם ואין מניעה שמפרק המשיבה יגיש תביעה, אם הוא בדעה כי מגיעים לה כספים כנושה.

            המשיבה טוענת עוד כי לא קיימת התיישנות והמבקשת אף לא הגישה בקשה לעניין זה; סיכויי התביעה טובים ועל המבקשת יהיה לשלם למשיבה את הסכומים שנתבעו.

            המשיבה מבקשת כי אם יוחלט על הפקדת ערובה, יסתפק בית המשפט בהתחייבות המפרק כי סכום הערובה יובטח על ידו בהשארתו בקופת הפירוק עד לסיום ההליכים בתיק.

5.         המבקשת הגישה תשובה לתגובה וטוענת כי המשיבה לא צירפה לכתב התביעה את החשבונות החלקיים עליהם מבוססת תביעתה. לטענתה, אין לה מידע בקשר להליך הפירוק ותקינותו וכי המשיבה לא הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאותיה במידה והתביעה תידחה.

            עוד טוענת המבקשת כי המשיבה לא הציגה אישור בית משפט שלפירוק, להגשת התביעה דנן.

            המבקשת מתנגדת להצעת המשיבה להסתפק בהתחייבות המפרק, מהטעם שהליכי בירור התביעה יכולים להימשך זמן רב ואין ערובה לכך שיוותרו כספים בקופת הפירוק לתשלום הוצאותיה. עוד היא טוענת, כי ממילא אם מדובר בייחוד כספים בקופת הפירוק, הרי שאין הבדל אם כספים אלה מוחזקים בקופת הפירוק או בקופת בית המשפט.

דיון ומסקנות

6.         ההחלטה בבקשה זו עוכבה עד להמצאת אישור להגשת התובענה מבית משפט שלפירוק ע"י המשיבה. ביום 11/4/07 הומצא אישור זה ובכך נסללה דרכה של המשיבה להגיש את התביעה הנדונה.

7.         הבקשה הינה על פי סעיף 353א לחוק החברות, הקובע לאמור:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

            המשיבה טוענת אמנם כי הליכי הפירוק מתנהלים באופן מסודר ותקין, אולם לא צרפה כל ראיה לכך. אף אם אניח כי אכן זה המצב, אין בכך כדי להבטיח כי יהיה בידה לשאת בהוצאות המבקשת אם תידחה תביעתה, שכן ניהול תקין של הפירוק אינו מבטיח יכולת פרעון חובות עתידיים בגין תביעה שנדחתה.

8.         אציין, כי סעיף 353א לחוק החברות עיגן מחדש את הוראת סעיף 232 לפקודת החברות.

            לכאורה על פי הדין, הנטיה היא להטיל ערובה על חברה, כפי שציין חברי השופט עמית ב-ת"א (מחוזי - חי') 645/05, אחים טופז יהלומים ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', תק-מח 2006(1), 4927, עמ' 4929, "(ו)חזרה ההלכה למקומה, כך שבמקרה של תובע שהוא תאגיד, קיימת נטיה חזקה יותר להטיל ערובה להבטחת הוצאות - ע"א (י-ם) 4207/98 בנק לאומי לישראל נ. ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק), תק-מח 98(2), 632)".

9.         החלטה בדבר הפקדת ערובה, באה לאזן בין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכים משפטיים מבלי שתובטח זכותו לפרעון הוצאות המשפט, אם ייפסקו לטובתו, בפרט כשהתובעת היא חברה המצויה כבר במצב של חדלות פירעון, לבין זכות החברה למצות את זכויותיה בפנייה לערכאות, שיש הרואים בה אף זכות "על חוקית". אינטרס נוסף להקל עם החברה נובע מכך ש- 

"דווקא כשמדובר בחברה בפירוק יש לשקול דרישת ערובה להוצאות בזהירות רבה, שכן בדרך כלל אין חברה נכנסת לפירוק אלא אם כן היא חבה כספים לנושים שונים, ודווקא מטעם זה ראוי שתתבע כספים מכל החייבים לה, על מנת לשלם חובותיה לנושיה."