החלטה בתיק בשא 167089/06

מונחת לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 3/10/05 לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 2,033 ש"ח בצירוף ריבית לפי תקנות בזק (ריבית פיגורים והוצאות גבייה), התשכ"ז-1987.

בכתב התביעה נטען כי המבקש היה הבעלים, משתמש או המחזיק של קו טלפון, אך לא שילם את חשבונות הטלפון.

משלא הוגש כתב הגנה ניתן כנגד המבקש פסק דין ביום 3/10/05.

ביום 15/11/05 קיבל המבקש לידיו את האזהרה בדבר פתיחת תיק הוצל"פ.

המבקש אינו חולק על כך שחתם על האזהרה.

ביום 26/6/06 הוגשה בקשה לביטול פסק דין.

המבקש מבקש לבטל את פסק הדין מהעילות הבאות:

1. המבקש היה נרקומן עד לחודש מרץ 2006 לערך, וכמכור לסמים הוא לא היה מסוגל לפעול בענייניו.
2. סיכויי הצלחתו אינם נמוכים. בזמנים הרלוונטים לתביעה התגורר המבקש בדירה שכורה כאשר קו הטלפון היה על שם בעלת הדירה ולא על שמו.

לטענתו, הוא שילם לבתה של בעלת הדירה את כל התשלומים בגין חשבון הטלפון.

בנוסף, המשיבה הייתה צריכה לדרוש את התשלום מבעלת הקו ולא ממנו.

דיון:

הארכת מועד:

לטענת המבקש, הוא נמנע מלהתגונן כנגד התביעה בשל היותו נרקומן ונוכח היותו עד לאחרונה בטיפול גמילה.

לטענתו, בעת שקיבל את כתב התביעה היה נרקומן ולא היה מסוגל להתייחס ולהבין כי מדובר בכתב תביעה, לאחר מכן היה בטיפול גמילה עד לאחרונה.

המבקש לא נחקר בחקירה נגדית ביחס לטענתו זו, וכשלעצמו נוטה אני להאמין למבקש.

סבורה אני כי ניתן להתחשב במצבו של המבקש אשר היה בטיפול גמילה.

כידוע, הכלל הוא כי מחלה של בעל דין עשויה להיות טעם מיוחד אם המחלה מנעה ממנו לתת דעתו לענייניו המשפטיים.

גם המבקש טוען כי בעת היותו בטיפול גמילה לא יכול היה ליתן את דעתו לענייניו המשפטיים, וסבורה אני כי ניתן לראות בכך משום טעם להארכת מועד, גם אם אין טעם זה עולה כשלעצמו כדי "טעם מיוחד".