החלטה בתיק בשא 165094/06

1.         בפניי בקשה להתיר למבקש להפנות למומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") שאלות הבהרה על חוות דעתו, או לחילופין, להורות למומחה להשלים את חוות דעתו, במספר נקודות שפורטו בבקשה זו (להלן: "הבקשה").

2.         לאחר קריאת הבקשה, התגובה לבקשה ותשובת המבקש לתגובה לבקשה, אני קובע, כי אין מקום להיעתר לבקשה.

3.         ראשית, בשל עיתוי הגשת הבקשה, במועד בו כבר הוחלט על הגשת סיכומים ע"י הצדדים, לאמור, לאחר שכבר הוגשו תצהירי הנתבעת (היא המשיבה בבקשה), מומחה בית המשפט נחקר בחקירה נגדית, פרשת ההגנה נסתיימה ולאחר שהסתיים שלב ההוכחות בתיק.

            קבלת הבקשה, לאחר שהמשיבה הסתמכה על חוות דעת המומחה, עת שקלה צעדיה בפרשת הגנתה, תקפח את המשיבה ותגרום לעיוות דין.

            המשיבה כלכלה צעדיה וקיבלה החלטותיה, בדבר דרך ההגנה, לאחר שידעה, כי הוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, כי לא נשלחו למומחה שאלות הבהרה, כי לא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם המבקש (הוא התובע) במסגרת ראיותיו, וכי המומחה עומד להיחקר בחקירה נגדית;

            מתן אפשרות, כיום, למבקש, לשנות בדיעבד את כללי הדיון המשפטי ולקבל חוות דעת מומחה נוספת מהמומחה, תפגע בזכות ההגנה.

4.         בקשה מאוחרת זו, מהווה בעצם, ניסיון של המבקש, לנקוט בגישה שונה מזו שנקט בה עד לשלב זה במשפט, דא עקא, משהוחלט על כתיבת סיכומים ע"י הצדדים והגשתם לבית המשפט, נכנסנו לפרק זמן, בו הצדדים יכולים לשבת ולסכם ענייניהם ותו לא, וזאת לאחר פרק הזמן הקודם, בו יכלו הצדדים לנקוט בכל גישה משפטית אשר תקדם עניינם, וכזו כבר נבחרה ואף בוצעה על-ידי הצדדים, כל אחד על-פי טעמו וראות עיניו (ואולי בשלב זה של ההליך השיפוטי, יכול היה המשיב להעלות בקשה כגון דא) ולפני השלב בו עובר התיק להכרעתו של בית המשפט ולמתן פסק-דין;

            במה דברים אמורים?

ובכן, חוות דעת המומחה ניתנה עוד ביום 21.03.05, והמבקש בחר שלא לשלוח למומחה שאלות הבהרה; זאת, גם לאחר שבית המשפט (כבוד השופטת גרוסמן), עוד בקדם משפט מיום 13.04.05, הסב תשומת ליבו לעובדה, כי מסקנות חוות הדעת ברורות.

ביום 6.12.05, הגיש המבקש את ראיותיו (תצהירי עדות ראשית מטעמו), זאת תוך שהוא בוחר שלא להגיש חוות דעת מטעמו ולא לבקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה.

לאור הראיות שהוגשו לבית המשפט, הגישה המשיבה ביום 22.01.06 את ראיותיה.

בדיון קדם משפט מיום 19.02.06, ביקש ב"כ המבקש, לחקור את המומחה; גם בדיון זה, לא ביקש המבקש לשלוח שאלות הבהרה כלשהן למומחה.

בתום דיון ההוכחות ולאחר שהמומחה נחקר ארוכות ע"י ב"כ המבקש, הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים בכתב.

בשלב זה של ההליך, לא ניתן להגיש עוד בקשות אשר יש בהן "לפתוח" מחדש, פרק שכבר נסגר, כאמור, הוא פרק הזמן שבו התבררה התביעה וההגנה בפני בית המשפט;

סדרי הדין הנוהגים בעניין מומחים, אינם מאפשרים לבצע השלמות כלשהן לחוות דעת מומחה, לאחר שחוות הדעת עמדה למבחן של חקירה נגדית; סדר הדברים הוא הפוך, תחילה שאלות הבהרה ורק אח"כ חקירה נגדית (ראה תא (ת"א) 1418/99 פרידמן-וולף שירותי ביצוע לעבודות הנדסיות בע"מ נ' דורון לאה (מתוך נבו הוצאה לאור בע"מ).

5.         שנית, אינני מקבל את טענת המבקש, כי חוות דעתו של המומחה לוקה בחסר ועל כן, לא ניתן לקבל ממנה תמונה מלאה על גדר המחלוקת בין הצדדים, עד כי היא גורמת "לעיוות דין ולחוסר צדק לשני הצדדים", וזאת לאור החלטת בית המשפט בישיבת קד"מ, מיום 13.05.05, שניתנה ע"י כבוד השופטת נועה גרוסמן, ואשר מקובלת עליי, ולפיה:

"חוות דעת השמאי מדברת בעד עצמה. יש להפנים את מסקנותיה ולקיים הידברות לאורן. אני קובעת לתזכורת פנימית בעוד 60 יום. במידה ולא יושג הסדר, אציע לצדדים לשקול מתן פסק דין על יסוד סעיף 79א'"

כמו כבוד השופטת גרוסמן, כך גם אני סבור, כי חוות דעתו של המומחה וכל שאר החומר הראייתי שהיה המצוי בתיק זה, עוד בשלב המוקדם של ההליך השיפוטי (דהיינו לפני הגשת התצהירים והחקירות שבאו בעקבותיהם), היוו נתונים מספיקים על-מנת שיהא סיפק בידי בית המשפט לפסוק בדין, ומכאן שקל וחומר שכיום, עם תום שלב ההוכחות,  אותם נתונים, ביחד עם אלה שהתווספו אליהם, בוודאי שמספיקים, לצורך הכרעה בתיק דנן.