החלטה בתיק בשא 164926/05

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התקיים היום במסגרת כתב ההתנגדות לביצוע שני שיקים אשר הוגש על ידי המבקשת כנגד המשיבה, בגין שיק מס' 1674612 ע"ס 30,000 ש"ח מיום 7/7/04 ושיק מס' 1674614 ע"ס 154,831 ש"ח מיום 15/7/04.

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות לביצוע השטר ובו תיארה כי ביום 28/6/04 פנתה למשיבה לצורך התעניינות ברכישת דירה עבור בתה מיטל קלארק ובן זוגה אודי ביטון אשר מתגוררים באנגליה. דובר במחיר התחלתי בפרויקט בסך 299,000$, ונאמר לה כי נותרה דירה אחרונה במחיר של 330,000$ וכי כל עוד בתה ובן זוגה לא יחתמו על ההסכם אין להסכם כל תוקף משפטי כאשר באפשרות המבקשת לחזור מההסכם.

המבקשת מתארת בתצהירה כי הופעל עליה לחץ כדי לחתום על ההסכם, וכאשר ישבו נציגים שונים עם כל אחד וכי כל מספר דקות נכנסו לחדר והודיעו כי מכרו דירה. עוד נטען כי לנוכח התחייבות נציגי המכירות כי החתימה איננה מחייבת אלא לאחר שיהיה ייפוי כוח בידי הרוכשים ותעודת זכאות וכי ניתן להכין הסכם אחר לאחר התייעצות עם עו"ד.

בתצהירה של המבקשת הצהרה נוספת לפיה צוין בפניה בצורה מפורשת כי מס רכישה יהא בגובה 1% מסכום המכר, אולם בפועל הסתבר כי מדובר בשיעור גבוה מזה, ועל כן ביקשה להפחית את מחיר הדירה בהתאם ליכולת הכלכלית של בני הזוג.

המבקשת הוסיפה והצהירה כי גילתה כי היו דירות נוספות בבניין וכי לא דובר בדירה האחרונה.

בהסכם התייחסות נוספת לנספח להסכם המכר ובו סעיף אשר התייחס לאפשרות לנכות סכום אשר לא צוין בפועל מתוך סך המקדמה ששולם.

בתצהירה של המבקשת טענה נוספת לפיה חתמה ללא הרשאה מטעם בני הזוג ועל כן החתימה איננה מחייבת.

המבקשת נחקרה ארוכות במסגרת חקירה נגדית על תצהירה ובמהלכה העידה, בין השאר, כי היה לחץ פסיכולוגי כבד לחתום על ההסכם וכן חתמה על ההסכם בתנאי שתקבל ייפוי כוח ותונפק תעודת זכאות וכי כך הבינה ממיכאל נציג המכירות. נספח להסכם אודות התחייבות המבקשת לכך שהיא רשאית לחייב את בתה ובן זוגה בהסכם הוצג בפניה, והמבקשת העידה כי הופעל עליה לחץ רב ואילצו אותה לחתום על ההסכם הנ"ל.

ב"כ המבקשת חזר בסיכומיו בתום החקירה על טענות המבקשת בבקשה ובתצהירה והוסיף כי היא לא קיבלה הרשאה לחתום על ההסכם. עוד נטען כי אין לייחס להסכם תוקף מחייב מאחר והוחתמה ללא עו"ד בפגישה הראשונה.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי מדובר בהסכם מפורש אשר קובע פיצוי מוסכם במקרה של הפרה. עוד נטען כי נספח ד' אודות יפויי הכוח נועד כדי לאפשר לאדם בארץ להתחייב בשם רוכש אחר אשר מתגורר בחו"ל והמבקשת חתמה על גבי אותו מסמך.

עוד נטען כי רק לאחר חודש וחצי מיום החתימה הגיע מכתב ביטול כאשר הדירה נשמרה עבור ביתה עד אותו מועד. לעניין זה נטען בנוסף כי בסופו של דבר הדירה נמכרה לאחר, אולם אין בכך רלוונטיות לעניין הפיצוי המוסכם כאשר אין בפני בית המשפט טענה בדבר חוסר סבירות בגובה הפיצוי המוסכם.

דיון

אין חולק כי המבקשת חתמה על הסכם המכר. יחד עם זאת, למבקשת טענות מספיקות בנוגע ללחץ שהופעל עליה והאילוץ לחתום באותו מעמד על ההסכם ללא התייעצות עם עו"ד. בנוסף לכך, גרסת המבקשת לפיה נציג מטעם המשיבה אמר לה כי החתימה איננה מחייבת ללא תעודת זכאות וייפוי הכוח מטעם בני הזוג לא נסתרה, כאשר בהליך ביניים ניתן לקבל טענה בעלה פה כנגד מסמך בכתב.

בסעיף 18.13 בהסכם אכן קיימת התייחסות לפיצוי מוסכם בגובה 30,000$ בהעדר תיקון הפרה של ההסכם תוך 10 ימים מיום קבלת ההתראה, אולם כאמור קיימת טענה בעל פה בשלב זה אשר די בה לצורך מתן רשות להתגונן.

בהסכם מסמך נוסף אשר נחתם על ידי המבקשת, אותו נספח ד', והוא הנספח אשר מתייחס למצב שבו אדם חותם על ההסכם בשם אחר. באותו הסכם התייחסות לאפשרות לחלט חלק מהסכום אשר שולם ע"ח מקדמה לרכישת הדירה, אולם הסכום לא מולא בפועל. אותו מסמך מכנה את הנציג בתור "מיופה הכוח" או "המבקש" ולא צוין מה הוא סכום המקדמה או מה הוא הסכום שרשאית המשיבה לחלט כלל.

בהסכם המכר מופיע שמות הרוכשים "מיטל קלארק" בלבד בתור הקונה.

סעיף 18.3 מציין כי המשיבה זכאית לפיצוי מוסכם במצב שבו "הפר הקונה", ועל כן ספק אם ניתן כלל מכוח ההסכם לחייב את המבקשת לשלם פיצויים מוסכמים מכוח אותו הסכם.

בנוסף לאמור לעיל, מדובר בשני שיקים אשר סכומם גבוה בהרבה מסכום הפיצוי המוסכם אשר מופיע בסעיף 18.3 הנ"ל ועל כן ברור הוא כי אין למשיבה עילה לתבוע את מלוא הסכום שנתבע בפועל.

לאור כל האמור לעיל, הנני נותן למבקשת רשות להתגונן.

נושא ההוצאות ידון בתום הדיון בתובענה.