החלטה בתיק בשא 16276/07

1.         המבקש, נושה מובטח של החייבת [הנושה], עותר בבקשה זו לקבל לידיו את כספי התמורה שהתקבלו ממימוש הבטוחה שהיתה לו, שנמכרה ע"י הנאמן.

עובדות רקע

2.         הנושה העמיד לחייבת הלוואה ע"ס 350,000 ש"ח, בגינה נרשמה לטובתו ביום 1.9.04 משכנתא מדרגה ראשונה על זכויות החייבת בחנות ברח' הרצל 7 בחיפה, הידועה כגוש 10856 חלקה 37/4 [הנכס]. קודם לרישום המשכנתא, נרשמה ב-25.8.04 הערת אזהרה לטובת הנושה על זכויות החייבת בנכס, ללא הגבלה בסכום.

3.         ביום 22.3.05 ניתן, לבקשת נושה אחר, צו כינוס לנכסי החייבת. ביום 8.11.05 הוכרזה החייבת פושטת רגל ועו"ד נשר מונה נאמן על נכסיה [הנאמן].

הנושה הצטרף להליך הפש"ר והגיש במועד תביעת חוב על מלוא סכום החוב. הואיל והנאמן מייצג את הנושה בהליכים אחרים, הועברה תביעת החוב של הנושה לבדיקת עו"ד שרגיל  וזה האחרון אישר, ביום 4.3.07, את תביעת החוב במלואה ע"ס 350,000 ש"ח.

כאן המקום לציין, כי עם הגשת תביעת החוב הודיע הנושה כי עומדת לרשותו בטוחה - הנכס הנ"ל, אך לא העריך מה שווייה.            

לאחר שהנכס נמכר ע"י הנאמן, הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה ביקש הנושה "להעביר את הסך 350,000 ש"ח, הסכום שאושר ע"י המנהל המיוחד עו"ד שרגיל בהוכחת חוב ואשר מהווה חוב בדין קדימה" (ההדגשה במקור-ח.ה.). 

4.         ביום 5.6.08 הגיש הנושה הודעה בדבר שומה מתוקנת בעניין הבטוחה שבידו, עפ"י תקנה 89 (1) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 [התקנות]. הנושה ציין כי לאחר שהנאמן מימש את הנכס תמורת 400,000 ש"ח (ברוטו), שהם כ-300,000 ש"ח (נטו) - "סכום הנטו" שהתקבל, סך 300,000 ש"ח,  דינו "כדין שומה מתוקנת" של הבטוחה.

טענות הצדדים

5.         הנאמן הודיע כי הוא מנוע מלהביע עמדתו, מאותו נימוק לפיו בדיקת תביעת החוב של הנושה הועברה לבעל תפקיד, עו"ד שרגיל.

6.         עו"ד שרגיל  טען שהנושה לא הציג בפניו את מסמכי השעבוד, אף שנדרש לעשות כן.

תנאי להכרה במבקש כנושה מובטח הוא קיומה של משכנתא. מנסח הרישום שצורף, עולה כי מדובר בהערת אזהרה ולא במשכנתא. בכל מקרה, על הנושה להציג את המסמכים נשוא שטר מס' 27504/2004, שמכוחו נרשמה לטובת הנושה הערת אזהרה.

            עוד טען כי כיוון שהמשיב הגיש תביעת חוב על מלוא סכום החוב ולא הודיע מה בכוונתו לעשות ביחס לבטוחה, על אף שהודיע על קיומה, יש לראותו כמי שוויתר על הבטוחה. לטענתו התנהגות הנושה, שהמתין עד אשר הנושים בדין רגיל יממשו את הנכס ורק לאחר מכן טען לקיומה של בטוחה, הנה התנהגות בחוסר תום לב.

7.         הנושה טען בתגובה כי רישום המשכנתא אצל רשם המשכונות נעשה זמן רב לפני כינוס הנכסים. משכך, ברי, כי מעמדו הוא של נושה מובטח ואין מקום לעורר נושא זה מחדש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה במלואה; עניין רישום המשכנתא ידוע היטב לעו"ד שרגיל; החייבת אישרה שקיבלה ממנו הלוואה; ושיקים של החייבת הוצגו על ידו לפירעון.

            עוד לטענתו, כאשר הגיש את תביעת החוב היו רשומים על הנכס שני עיקולים קודמים בלשכת רישום מקרקעין, כך שלא ניתן היה להעריך מה שוויו של הנכס. בתוך כך, מסקנת עו"ד שרגיל, לפיה מאחר ולא הודיע מה בכוונתו לעשות עם הבטוחה שבידו, יש לראותו כמי שוויתר עליה, חסרת שחר. הנושה מעולם לא וויתר על בטוחתו, אלא "כאמור, בנסיבות, לא ניתן היה לצפות את העתיד ולדעת מה יעלה בגורל העיקולים הקודמים לרישום המשכון ולשום את שוויה של הבטוחה, אם בכלל".

            כיום, לאחר שהעיקולים שקדמו למשכון בוטלו, אין מניעה לממש את הנכס ולפרוע את החוב לנושה. בפרט, שאף המיסים על הנכס שולמו כדין, לנוכח הודעת הנאמן מיום 3.2.08.

8.         בתגובה שהוגשה לאחרונה, טענה ב"כ הכונ"ר כי מבין ארבע החלופות העומדות בפני נושה מובטח, נראה שבמקרה זה בחר הנושה לוותר על הערובה שבידו ולהגיש תביעת חוב על מלוא הסכום. אומנם במועד הגשת תביעת החוב "ציין הנושה כי בידו שעבוד והערת אזהרה על מקרקעין אולם לא העריך את שווי בטוחתו ולא הפחית שוויה מגובה החוב לו טען. נראה כי, משלא הסתמך הנושה המובטח על בטוחתו באותה העת בה הגיש את תביעת החוב, אין הוא זכאי לבוא כיום, לאחר שהוסרו העיקולים על הבטוחה ולאחר שמומשה ע"י הנאמן בהליך הפש"ר, ולטעון בפה מלא כי הוא זכאי למלוא שוויה כנושה מובטח".

דיון ומסקנות

9.         לפי סעיף ההגדרות בפקודת פשיטת הרגל, נושה מובטח הוא "מי שבידו שעבוד או עיכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב".