החלטה בתיק בשא 16250/06

1.         בקשה המוגשת ע"י החייב לביטול ההחלטה שניתנה בבש"א 7538/06 ב-7.11.06 ע"י כב' השופטת סלע, לפיה הוגדל התשלום החודשי ל-5,000 ש"ח החל מראשית שנת 2006 (רטרואקטיבית) וזאת, בהעדר תגובה מטעמו של החייב.

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ב-11.12.06 הוסכם, כי הבקשה תידון מחדש וכי החייב יגיש תגובה לבש"א 7538/06. 

רקע כללי

2.         ביום 1.5.06 התקבלה, חלקית, בקשת הנאמן להגדיל את התשלום החודשי (בש"א 4875/06). בבקשתו עתר הנאמן לכך שהתשלום העיתי יוגדל לכדי 5,000 ש"ח בחודש החל מ-1/06.  נפסק, כי החייב ישלם לקופת הפש"ר 3,000 ש"ח מדי חודש, החל מיום 1.4.06. 

3.         ביום 25.5.06 הגיש הנאמן בקשה לעיון חוזר (בש"א 7538/06), במסגרתה שב וביקש להגדיל את התשלום החודשי שנפסק ל-5,000 ש"ח, החל מ-01/06. הכנ"ר הצטרף לעמדה זו.

ביהמ"ש איפשר לחייב להגיב לבקשה, אך משלא הוגשה כל תגובה משך פרק זמן של כחצי שנה, ולאחר שהנאמן הגיש 3 בקשות שונות ליתן החלטה, נעתר ביהמ"ש לבקשה (כב' השופטת סלע), בהעדר תגובת החייב, והעמיד את הסכום החודשי ע"ס 5,000 ש"ח, החל מ-01/06.

טענות הצדדים

4.         הנאמן טען בבש"א 7538/06, כי טענות החייב לפיהן הוא מתגורר אצל דודו, משלם החזרי משכנתא בסך 4,000 ש"ח לחודש, בין היתר מאחר וגרושתו היא המשמורן של ילדיו הקטינים, וכי הוא משלם לה 1,000 ש"ח דמי מזונות מכוח הסדר גירושין, בנוסף על 250 ש"ח לחודש שהוא משלם לבנו החייל - התבררו כבלתי נכונות או בלתי ראויות. לא בכדי החייב לא תמך טענות אלו בתצהיר. בנו הקטין כביכול, היה כבן 17 במועד הגירושין וכיום הוא כבן 22. הבן השני כאמור, הינו חייל. ברור אפוא, כי החייב איננו חייב בתשלום  מזונות ילדים, כטענתו. גם הטענה בדבר הוצאות בסך 2,500 ש"ח לחודש בגין ביגוד וכלכלה אינן נכונות, שכן בדו"חות החודשיים האחרונים הצהיר החייב על הוצאות של כ-1,500 ש"ח ברכיב זה. דו"ח החקירה מיום 13.3.06 המחיש, כי הטענה בדבר שכירת חדר אצל דודו גם היא חסרת בסיס. נמצא שהחייב מתגורר עם גרושתו ומנהל עימה משק בית משותף.

5.         הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן בבש"א 7538/06. לטענת הכנ"ר, עפ"י סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, הוצאות החייב לא אמורות לעבור את הסך של 3,906 ש"ח. לפי חישוב של הכנסה מוצהרת בסך כ-9,000 ש"ח, אין כל מניעה שהתשלום החודשי יגודל לכדי 5,000 ש"ח.

6.         בבקשה דנן טען החייב, כי מאז ניתנה ההחלטה בבש"א 7538/06 השתנו נסיבות חייו. כיום, מפאת מצבו הכלכלי שב להתגורר בבית גרושתו, בחדרים נפרדים. הוא ממשיך לתמוך בה ובילדיו בהתאם להסכם גירושין, וכי החזרה לבית גרושתו נועדה אך לצורכי חסכון בהוצאות. כמו כן, מבדיקה שערך ב"כ החייב במשרדו עולה כי כבר ב-3.4.06 הוגשה תגובתו לבש"א 7538/06 לביהמ"ש וב-4.5.06 הוגשה גם למשרדי הכנ"ר (צורף העתק התגובה ועליה חותמות "נתקבל").

            בתגובתו לבש"א 7538/06 שצורפה, נטען בין השאר כי "המבקש חי חייו בצניעות ובדוחק על גבול העוני", וכי הוצאותיו גברו על הכנסותיו גם בתקופה ששילם סך של 500 ש"ח לחודש לקופת הפש"ר.

7.         אליבא הנאמן, חל גידול ניכר במשכורתו של החייב במהלך החודשים האחרונים. כיום הוא משתכר כ-13,200 ש"ח (ברוטו) בחודש, כולל הטבות שונות - רכב, טלפון, ביטוחים וקרנות. קרי, כ-9,830 ש"ח נטו.

8.         הכנ"ר סבור כי "דו"ח החוקר הפרטי הפריך גרסת החייב בדבר אמיתות גירושיו ואילצו למסור גרסה מאולתרת" ובהמשך: "ברור למדי כי החייב הוא זה שנושא בנטל ההוצאות המופרזות של התא המשפחתי (ביטוח מקיף 5,783 ש"ח וכדומה)".לדעת הכנ"ר "הותרת הסך החודשי 5,000 ש"ח בעינו תותיר בידי התא המשפחתי יתרה, מעבר למקובל בהליכי פש"ר".

דיון ומסקנות

9.         בהחלטתי מיום 11.12.06 הוריתי לחייב "להמציא ביחד עם תגובתו לבית המשפט העתק דוחות הכנסות והוצאות חודשיים ל-3 חודשים אחרונים וכן אסמכתאות הן לגביו והן לגבי גרושתו". החייב המציא תלושי שכר שלו ושל גרושתו לחודשים 11/06-10; חשבון טלפון, ארנונה ומים, חשמל, פלאפון, פוליסות ביטוח רכב ודירה וכדומה.

10.        מהאסמכתאות שצורפו עולה כי לחייב ולגרושתו, החולקים משק בית משותף, הוצאות רבות שאינן הכרחיות, דוגמת: חשבון פלאפון בסך 200-150 ש"ח לחודש, כבלים - 244 ש"ח לחודש, ביטוח מקיף לרכב - 480 ש"ח לחודש (5,783 ש"ח לשנה), תמיכה בסך 500 ש"ח לחודש בבנם המשרת בצבא ועוד כהנה וכהנה.

כיוון שמלכתחילה המשיך החייב לשאת בתשלומי המשכנתא והחשבונות השוטפים כחלק מהסדר הגירושין, יש לתת את הדעת לכל אותן הוצאות שדווחו אפילו אם הן נחלקות בין כל בני הבית. בפרט, שמשכורתה של האשה נמוכה בהרבה מזו של החייב ואינה מספקת אף לכיסוי הוצאותיה. דהיינו, החייב הוא זה הנושא, הלכה למעשה, בעול פרנסת הבית.

            בחקירה התברר כאמור, כי החייב מתגורר בבית גרושתו ומנהל עימה משק בית משותף. כמו כן התברר כי החייב, גרושתו ובנם עושים שימוש בלא פחות מאשר 3 רכבים: סיטרואן חדשה, מאזדה ופיאט פונטו.

11.        בנוסף, ההוצאות שהודגמו בתגובת החייב חורגות במידה ניכרת מהוצאות סבירות של מי שהוכרז פושט רגל ומצופה הימנו שינהל אורח חיים צנוע. מותרות כגון טלוויזיה בכבלים,  ביטוח רכב מקיף ו"דמי כיס" לבן המשרת בצבא בגובה 500 ש"ח לחודש אינן עולות בקנה אחד עם  מצבו של חייב פושט רגל החב חובות כבדים לנושים.

12.        בבקשתו הנוכחית נראה גם כי החייב טרח לשפץ ולעדן את גרסתו. אם בבקשתו המקורית נטען כי הסכם הגירושין בין בני הזוג "התחשב בעובדה כי החייב היה המפרנס בביתו וגרושתו קיבלה חזקתה את ילדיהם הקטינים"; על כך השיב הנאמן כי במועד הגירושין רק אחד הילדים היה קטין, כבן 17. הלא בבקשה הנוכחית נטען, כי "למרות היות ילדי החייב וגרושתו בגירים לפי החוק, הרי הם עדיין לא עצמאיים לחלוטין וזקוקים לתמיכה כלכלית מהוריהם".

הוא הדין לעניין המגורים. בבקשה המקורית טען החייב כי הוא מתגורר בחדר שהקציב לו דודו ולפיכך "נושא בהוצאות היחסיות בשיעור של 1,000 ש"ח". עם זאת, לאחר שדו"ח החוקר חשף את העובדה שהחייב מתגורר בצוותא עם גרושתו, שונתה לפתע הגרסה ונטען כי "לאחרונה, עת הבינה גרושתו של החייב כי לאור התחיבויותיו המרובות ומצבו הכלכלי הדחוק, הרי אם החייב ישכור דירה וישלם דמי שכירות, הוא לא יוכל עוד ליתן תמיכה כלכלית בילדיהם המשותפים, לכן הסכימה כי ישוב להתגורר בדירת המגורים שבבעלותה". גרסה זו דומה כי נטענה מהפה לחוץ. החייב גם לא טורח לפרט כמה חודשים, אם בכלל, התגורר בבית דודו ופועל יוצא, כמה כסף אמנם הועבר לדוד, על חשבון אותן "הוצאות יחסיות".  

13.        הכנ"ר גורס כי עסקינן בגירושים פיקטיביים. החייב טען שהמגורים בצוותא נועדו להביא לצמצום ההוצאות, וכי הוא וגרושתו דרים בחדרים נפרדים. כפי שציינתי, העובדה שטענה זו לא נטענה ע"י החייב בשלב הראשון, אלא באה בתגובה לחשיפת העניין בחקירה, משליכה על אמינותה ומוסיפה לחשד המתעורר ממילא באשר לקיום  הגירושין.