החלטה בתיק בשא 16183/07

זו בקשה למתן צו מניעה זמני המונע מהמשיבים 1 ו- 2 לבצע פעולות רישום או דיספוזיציה מכל סוג שהוא בחלקה 133 בגוש 13532 (להלן: החלקה המסחרית) עד למתן פסק דין בתביעה שהמבקשים הגישו כנגד המשיב 1. מן התביעה עולה שהיא כפופה לתביעה שהגישו המבקשים כנגד המשיבים 3-6 בת"א 820/07, והיא נועדה להבטיח את זכויותיהם של המבקשים כלפי המשיבים 3-6 בת"א 820/07. לכן, החלטתי לצרף לבקשה ולתביעה את המשיבים 3-6.

ביום 22.11.07 נתתי החלטה בבקשה לצו עיקול זמני בת"א 820/07 וצמצמתי את העיקול להבטחת ההלוואה לבנק לאומי ע"ס 1.2 מיליון ש"ח, מתוך הכרעה שלגבי היתרה לא הוכיחו המבקשים זכות לכאורה. לכן, פניתי לצדדים ושאלתי האם הם עומדים על הכרעה בבקשה זו, הנספחת למעשה לזכות לכאורה המוכחת  בת"א 820/07. המבקשים ביקשו החלטה בתיק זה, ולכן ניתנת ההחלטה.

על פי הסכם מיום 9.11.05, התחייבו המשיבים 3-6 לרשום על החלקה המסחרית משכנתא ללא הגבלה בסכום לטובת המבקשים. ביום 13.11.05 רשם אילן לוי לא משכנתא אלא הערת אזהרה לרישום משכנתא. המשכנתא הזו נמחקה ביום 21.6.07 על ידי אילן לוי, תוך שימוש במסמכים שנמסרו לו לצורך אחר, ובמקומה נרשמה ביום 24.6.07 התחייבות לרישום משכנתא לטובת המשיב 1.  המבקשים טוענים שהמשיב 1 ידע על זכויותיהם לפני שנרשמה הערת אזהרה לטובתו ולפני שנתן הלוואות, ועל כן הם מבקשים להחזיר את המצב לקדמותו, בתביעה העיקרית, ועד להכרעה בתביעה העיקרית, הם מבקשים להקפיא את המצב הקיים כדי שלא יעשו עיסקאות העברה לצדדים אחרים.

המשיב 1 טוען כי אם יוחזר המצב לקדמותו כטענת המבקשים, הרי ביום 21.6.07, היתה הערת האזהרה שרשומה לטובת המבקשים נדחית מפני משכנתא רשומה ללא הגבלה בסכום לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מפני צו עיקול ומפני הערה על צו ניהול בידי כונס נכסים. לטענתו, לא שיתף פעולה עם המשיבים 3-6 במירמה כלפי המבקשים ולא עצם עיניו לכך. עסקו של המשיב 1 הוא מתן הלוואות, והוא נתן הלוואה ולא ידע על זכויות קודמות של  המבקשים לרישום משכנתא. הוא נתן כסף בנאמנות כדי שיועבר רק בתנאי שיוסרו כל הערות האזהרה והמשכנתאות שהיו רשומות ותירשם משכנתא לטובתו.

בחקירתו הנגדית, חזר המשיב 1 על עמדתו, שאם מוחזר לו הכסף שהופקד בנאמנות עד לרישום משכנתא, אין לו טענות כלשהן. אין ספק שלא נרשמה משכנתא, ולכן הוא זכאי להחזר הכספים שהיו בנאמנות, ועוד פיצוי על אורכה שנתן. לדבריו בחקירה הנגדית, הוא עומד לקבל את הכסף שהיה מופקד בידי עו"ד ברנט, והתוצאה היא שהמשיב 1 נסוג מהעיסקה ויש לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובתו. ואולם, בחקירה חוזרת הוברר שדבריו של המשיב 1 על כך שהוא עומד לקבל את הכספים המופקדים אצל עו"ד ברנט אינם אלא תקוה, שכן הכספים לא נמצאים כבר בידיו של עו"ד ברנט.

אני דוחה את טענת המבקשים שהמשיב 1 ידע על עניניה הכספיים של משפחת לוי כשנה לפני רישום הערת האזהרה על שמו. כל מה שידע המשיב 1, כעולה מההסכם שהוצג בין חברה של המשיב 1 לבין חברה אחרת, הוא שמשפחת לוי מסובכת בחובות. זאת ידע המשיב , וידעו המבקשים וכנראה יודעים הרבה מאד אנשים. זה כנראה המצב הקבוע של משפחת לוי מזה כמה שנים והוא ידוע לכל. אין בכך כדי ללמד על ידיעה מה בדיוק ממושכן, ולטובת מי, ולמי התחייבו למשכן יותר ממה שמושכן.

אין ספק שהמשיב 1 ידע על הערת האזהרה שהיתה רשומה לטובת המבקשים כאשר הסכים בהסכם על מתן כספים כנגד רישום משכנתא ותחילה הערת אזהרה לרישום משכנתא. המשיב 1 אישר שלא פנה לאיש מהרשומים כדי לברר את זכויותיהם. הוא הסתפק בכך שנתן כסף נוסף בנאמנות כנגד התחייבות לרשום משכנתא לטובתו לאחר מחיקת כל הרישומים האחרים. המבקשים רואים בכך שותפות במירמה. אני רואה בכך פעולה סבירה. המשיב 1 לא צריך להתרוצץ ולברר בין הנושים של משפחת לוי. הוא יכול להתנות העברת הכסף ברישום משכנתא לטובתו, ולסמוך על כך שמחיקת הרישום הקודמים לו, המונעים רישום משכנתא לטובתו, תעשה כדין. נאמר במפורש בהסכם ההלוואה שהיא מיועדת להסרת חיובים המוטלים על המקרקעין בחלקה המסחרית, ולכן הדרך הראויה לתת הלוואה זו היא אכן להעביר כספים בנאמנות על מנת שישולמו כנגד מחיקת הזכויות הקודמות ורישום המשכנתא. אני קובע איפוא שעל פי הראיות שבפני בשלב זה, לא הוכחה שותפות של המשיב 1 במירמה כלפי המבקשים.  

לפי ההשקפה שיש להחזיר את הגלגל לקדמותו, הרי זכותם של המבקשים נדחית מפני המשכנתא לטובת בנק דיסקונט וצו העיקול. צו העיקול הוסר. לטענת המבקשים, היה על המשיב 1 לברר מה החוב לבנק דיסקונט. נניח שבירר, ואז התוצאה היתה שכנגד תשלום של כמיליון ש"ח תוסר המשכנתא. אין זה משנה שהמשכנתא היתה ללא הגבלה בסכום. "ללא הגבלה בסכום" אין משמעה שצריך לשלם את כל הכספים שבעולם, אלא שצריך לשלם את מלוא גובה החוב, כפי שיהיה מעת לעת. זה התשלום ששולם על ידי המשיב 1 ובו השתמשו כדי להסיר את המשכנתא. אין קשר לעובדה שמשפחת לוי התחייבה להסיר את המשכנתא. ברור שלא התחייבה לעשות קסם כדי להסיר את המשכנתא, אלא לשלמה ממקור כלשהוא, והמשיב 1 היה המקור. החזרת  המצב לקדמותו משמעה שלאבוטבול זכות קדימה בגובה מיליון ש"ח, שאותם יקבל בחזרה והמשכנתא תוחזר לרישום לפני זכויות המבקשים. דע עקא, שהערת האזהרה לרישום משכנתא נרשמה בשל סכומים נוספים, גבוהים יותר, שניתנו קודם לכן. בנסיבות אלה, מן הראוי, מההיבט של החזרת המצב לקדמותו, להטיל צו מניעה זמני על מנת שהעיסקאות יוקפאו עד לבירור האם למשיב 1 עדיפות לגבי מיליון ש"ח בלבד, או לגבי סכום גבוה מסכום זה.

המבקשים מסתמכים על התחייבות לרשום לטובתם משכנתא לפי הסכם מיום 9.11.05. לעומת זאת, בת"א 820/07 הם טוענים שההסכם הזה נחתם מתוך לחץ, וכך גם כל ההסכמים המאוחרים יותר. אם ההסכם נחתם מתוך לחץ ולכן הוא בטל, פשיטא שאין הוא נותן למבקשים זכויות כלשהן. יש סתירה בין הטענה שיש לאכוף את ההסכם מיום 9.11.05 ולפיו לקבל משכנתא לבין הטענה שההסכם בטל ולכן אין לו תוקף. סתירה זו בטענות תתקל בהשתק שיפוטי  (רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים פ"ד נט (6) 625). בפסק הדין הושארה בצריך עיון השאלה אם יש לקבוע השתק שיפוטי במקום שבו הטענה הקודמת נדחתה. במקרה שלפני הטענה הקודמת לא נדחתה. עוד לא ניתן פסק דין בת"א 820/07. ניתנה החלטה שלפיה אין ליתן עיקול משום שבשלב זה לא שוכנעתי שההסכם בטל, אבל אין לדעת מה יקרה בשמיעת התיק העיקרי. על כן, הטענה תלויה ועומדת, ולא ניתן לטעון טענה סותרת בהליך אחר. 

המבקש נשאל על כך  וענה שאכן ההסכם נחתם בלחץ. כשנשאל אם ההסכם תקף לגירסתו ענה שעכשיו, אחרי התביעה הוא דורש שההסכם לא יהיה תקף, אחרי שתתברר התביעה כנגד אילן. כאשר המשיך וענה שגם הההסכמים המאוחרים יותר תקפים עד שיוכיח את טענתו, נשאל:

ש.    (לבית המשפט): אני לא מבין את תשובתך. צו המניעה נדרש על מנת להגן על זכויותיך למעשה בתביעה כנגד לוי שבה אתה טוען שההסכמים נחתמו בלחץ. זאת אומרת שהבסיס לבקשתך הוא האפשרות שתתקבל טענתך שההסכמים נחתמו בלחץ. אם ההסכמים נחתמו בלחץ, אתה טוען שההסכמים לא תקפים. אם לא תתקבל תביעתך כנגד לוי, ויקבע שההסכמים לא נחתמו בלחץ ממילא אין טעם בצו המניעה, משום שהתוצאה תהיה שקיבלת את כל זכויותיך. לכן אתה לא יכול לומר שההסכם תקף עד שתוכיח את טענתך שההסכם בטל. הבקשה לסעד זמני מבוססת על ההנחה שתוכיח את טענתך שההסכם בטל. אז עכשיו אני שואל אותך שוב האם לטענתך לצורך התביעה הזו אתה טוען שההסכם הזה תקף או לא תקף.

ת.    באותו זמן הוא היה תקף.

ש.    (לבית המשפט): האם אתה טוען שההסכם הזה כאשר נחתם ועד שלא נחתם הסכם אחר שמשנה אותו היה תקף.

ת.    היה תקף.

ש.    אני רק רוצה לחדד ולהבין, אין לך טענות כנגד ההסכם הזה.

ת.    יש לי טענות. מי אמר שאין טענות.

ש.    אז בוא תסביר לי איזה טענות יש לך נגד ההסכם.

ת.    באותו זמן הייתי נתון ללחץ וקשיים רבים וגם עו"ד ברנט ציין בפרוטוקול שהייתי יושב אצלו שעות על גבי שעות, יושב 6 שעות אצלו, וכל המטרה של ההסכמים בהתחלה לפני, זה היה לבנות דירות, היה מיזם משותף, ועסקים, ובתי מסחר, וככל שחלף הזמן ועו"ד ברנט ביחד עם אילן. ההסכם לא תקף בגלל הלחץ.

עינינו הרואות, יש סתירה לא רק בין הטענות בת"א 820/07 לבין הטענות בתיק זה, אלא גם בין שלבים שונים בחקירתו של המבקש. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהמבקשים הוכיחו את זכותם לכאורה לקבלת משכנתא. לעומת זאת, אין חולק שהם היו זכאים להערת אזהרה לרישום משכנתא. המשיבים 3-6 טוענים שלפי הסכמים מאוחרים יותר הוסכם שהמבקשים לא יהיו זכאים למשכנתא אלא רק להערת אזהרה לרישום משכנתא. איני רואה צורך לדון בשאלה זו, שכן גם אם המבקשים זכאים להערת אזהרה לרישום משכנתא, הרי הם זכאים לה לפני המשיב 1, ולכן במקרה זה הם זכאים לכך שלא יעשו פעולות הנוגדות את זכויותיהם עד להכרעה בתביעה.