החלטה בתיק בשא 159700/06

2.       לבקשה צורף תצהיר ולפיו נכנס התובע לראשונה לדירה בה התגוררה המנוחה ואשר רבע ממנה שייך לו, ביום 2.1.06. עפ"י האמור בתצהיר עד לאותו יום לא נכנס התובע לאותה דירה והנתבעים 4 ו-5 (להלן: " לוי") מנעו ממנו במשך כל השנים את הכניסה לדירה ע"י סירוב לתת לו מפתח. עפ"י האמור בתצהיר במהלך הביקור בדירה למד התובע כי לוי היו מעורבים באופן מלא בהליכים המשפטים המתנהלים מזה מספר שנים בינו לבין המנוחה לרבות תכתובות עם ב"כ של המנוחה, עו"ד אבי אודס וכן טיפול בתשלום הוצאות שנפסקו לחובת המנוחה. עוד טוען התובע בתצהיר כי מצא מסמכים ולפיהם הדירה נרכשה מכספי אביו וכן כל תכולת הדירה. לתצהירו מצרף התובע בנספח ח' מסמך מהבנק הבינלאומי הראשון ולפיו המנוחה ולוי ניהלו חשבון בנק משותף. עוד נטען בתצהיר כי בין לוי לבין המנוחה נכרתה עסקת מקרקעין להעברת דירה בכרמיאל על שם לוי ולטענת התובע מדובר בהסכם פיקטיבי. לטענת ב"כ התובע כל המעשים המוזכרים בתצהיר יוצרים חבות ישירה ויריבות ישירה בין הצדדים מאחר ומעשיהם שלהם עצמם ו/או סיועם למעשה המנוחה הסבו נזקים ישירים לתובע וחמסו את רכושו שלו כיורש אביו עפ"י דין.

3.       המשיבים הגיבו לבקשה לתיקון כתב התביעה הן בטענה כי העובדות עליהן נסמכת הבקשה הושגו בהתפרצות לדירה של המנוחה, פגיעה בפרטיות באוטונומיה ובחסיון עו"ד לקוח ולכן מסמכים אלה אינם ראויים לשמש ראיה בביהמ"ש וזאת עפ"י הוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981. לגופו של ענין, טוען ב"כ המשיבים כי הסיבה היחידה להגשת הבקשה הזו היא רצונו של המבקש להמנע מעיכוב ההליכים בתיק זה ולכן מבקש ליצור עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים על מנת שיוכל להמשיך לנהל את התביעה כנגדם. אשר לטענות שהועלו כנגד הנתבעים באופן אישי טוען בא כוחם כי העובדה שלוי סייעו למנוחה בניהול ענייניה המשפטים אינה יוצרת יריבות אישית בין התובע לבינם, אין הרמת מסך בין יחידים. אשר לטענות לענין הדירה בכרמיאל, הרי שמדובר בדירה שהיתה שייכת במלואה למנוחה, לאביו של התובע ולתובע עצמו אין כל קשר לדירה, ולכן כל טענה בענין העברה של הדירה לזכות לוי אינה יוצרת עילה לתובע משום שהוא איננו מנהל מיוחד או נאמן בפשיטת רגל. לכן, מבקש ב"כ הנתבעים כי הבקשה לתיקון כתב התביעה לא תאושר.

4.       התובע הגיב לאותה תשובה וציין כי התובע פנה ללוי בבקשה לקבל כדין את המפתח לדירה בהיותו הבעלים של רבע מזכויות הבעלות בדירה ואילו לוי סירב לכך. לכן, רשאי היה, לטענת התובע לפרוץ לדירה. אשר לטענות הפגיעה בפרטיות טוען ב"כ התובע כי חוק הגנת הפרטיות אינו מגן על מי שמבקש להסתיר קנוניה שנעשתה בינו לבין אחר. עוד מציין ב"כ התובע כי הבקשה נדרשת לשם בירור מלא של הנושאים שבמחלוקת והיא נובעת מראיות שנמצאו לאחר הגשת כתב התביעה ולכן אין זה המקום לבחון את טיב הראיות וסיכויי הצלחתן.

5.       תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:

" בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות. "

6.       תקנה 92 פורשה פירוש ליברלי כך, שכאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים- נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא, מהדורה שמינית, תשס"ה, עמ' 140). גם פרשנות המונח "עילת תביעה" מפורש באופן רחב כך "שהוא כולל  את העסקה או המעשה המובא לדיון" ( שם, עמ' 142, ע"א 728/79 קירור אג"ש נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131ו'). כאשר הבקשה לתיקון אינה חורגת מהעילה המקורית היסודית גישת בית המשפט לבקשת התיקון היא ליברלית.

7.       יחד עם זאת, כב' השופט ד"ר שלמה לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, בהוצאת חברה ישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, תשנ"ט, מחדד נושא זה ונותן בידינו "סימנים" או "מורי דרך" כיצד עלינו להשתמש בשיקול דעתנו. ואלה הם:

" האם התיקון דרוש "באמת" לשם בירור השאלות השנויות במחלוקת? האם יש הסבר לאיחור בהעלאת הטענה? האם התיקון עלול לפגוע בבעל דין יריב? האם בקשת התיקון הוגשה בתום לב?". בהמשך מנחה אותנו כב' השופט לוין: "האינטרס הראשון הוא האינטרס של בעל הדין המבקש את התיקון. שבית המשפט לא ימנע בעדו מלהעלות על הפרק טענה אמיתית שיש באמתחתו גם אם זו לא הועלתה מלכתחילה.... האינטרס השני הוא של המשיב, שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך; האינטרס השלישי הוא אינטרס הציבור, שמשפטים ידונו ביעילות ושאין להקצות שלא לצורך שמן שיפוטי מיותר לבעל דין שאינו מכלכל ענייניו כהלכה. הבדיקה אם השאלה נשוא בקשת התיקון היא "אמיתית" אם לאו, חייבת להדריך את בית המשפט מבחינת שלושת האינטרסים המעורבים. ככל שהשאלה נשוא בקשת התיקון נראית פחות "אמיתית", כן גובר האינטרס האמיתי של המשיב שלא להתיר את העלאתה על הפרק וקיים אינטרס של הציבור שלא להכביד על מערכת השיפוטית בדיון בעניינים מפוקפקים, שסבירות ההצלחה בהם נמוכה." (עמ' 110-111).

8.       בחינת העובדות אותם מבקש התובע להוסיף לכתב התביעה אינן מצביעות על עובדות שיש בהן כדי ליצור עילה ויריבות ישירה בין הנתבעים לבין התובע. מדובר בטענות כנגד הנתבעים 4 ו-5 בלבד ולפיהן הם סייעו בידי המנוחה לנהל משפט כנגד התובע ואף מימנו הוצאות שהושתו עליה. נראה  כי אין בסיוע שכזה כדי להוות עילה של התובע כנגד הנתבעים 4 ו-5 ומדובר בסעיפים שדינם להמחק על הסף. הוא הדין בכל העובדות הקשורות בכך שאביו של התובע רכש את הדירה ותכולתה מכספו וכיו' שאין להם כל קשר לנתבעים 4 ו-5. גם הטענה שהנתבעים 4 ו-5 סייעו להברחת נכסי העזבון של אביו של התובע, בכך שדירה שהיתה רשומה על שם המנוחה, ולא היה לה כל קשר לאביו של התובע, הועברה על שמם אין לה בסיס משום שאין קשר נכון להיום בין אותה דירה לבין התובע. קיימת טענה ערטילאית של התובע כי הנתבעים 4 ו-5 הבריחו או סייעו להבריח את נכסי העזבון של אביו. להוכחת טענתו, הציג התובע קיומו של חשבון משותף לנתבעים 4 ו-5 והמנוחה ובו "פקדון ללא תנועה". לא ברור לי מה הקשר בין פקדון זה לבין עזבון אביו המנוח של התובע ומדוע זה מוכיח על הברחת נכסים.  

9.        מעבר לכל האמור צודק ב"כ הנתבעים כי נסיבות הבקשה מעלות חשד כי הן נועדו לסייע לתובע למנוע את עיכוב ההליכים. ביום 19.2.06 הוגשה בקשה ע"י הנתבעים לעיכוב הליכים בתיק זה עד להחלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בהתנגדות לקיום צוואת המנוחה, שהגיש התובע. בנימוקי הבקשה לעיכוב ההליכים כותב ב"כ המבקשים כי מחד כל תביעת התובע מן היורשים נשענת על היותם יורשיה של המנוחה עפ"י צוואתה ומאידך יתכן שאותה הצוואה תבוטל ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, אם תתקבל טענתו של התובע. לפיכך בנסיבות אלה מן הראוי להעמיד את הדיון בתיק זה עד לסיום ההליך בביהמ"ש לענייני משפחה. כחודשיים לאחר הגשת הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה תוך נסיון למצוא עילות נפרדות וישירות כנגד הנתבעים. יש לציין כי המסמכים עליהם הוא מסתמך בהגשת הבקשה היו בידי התובע עוד ביום 2.1.06 ובכל זאת הבקשה לתיקון הוגשה רק במאי 2006 לאחר הגשת הבקשה לעיכוב הליכים.

10.   כאשר בוחנים את הסוגיה על פי הנחיותיו של כב' השופט לוין, דהיינו האם מדובר בשאלות אמיתיות שבין הצדדים, לא שוכנעתי כי בנסיבות הגשת הבקשה ובחינת העילות המנויות בה - מהוות אכן טענות אמיתיות ועילות אמיתיות שמן הראוי שידונו ע"י בית המשפט במסגרת תיק זה, כאשר עלי להביא בחשבון גם את אינטרס הצד השני וגם את יעילות הדיון, כפי שקבע כב' השופט לוין.

11.   לפיכך איני מקבלת את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

12.   התובע ישא בהוצאות הבקשה בסך של 750 ש"ח.

13.   המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום ה' בתשרי, תשס"ז (27 בספטמבר 2006) בהיעדר הצדדים.