החלטה בתיק בשא 159336/06

1.         זו בקשה להורות על דחיית התביעה על הסף על פי הוראות תקנה 101 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984.

2.         עניינה של התובענה - תביעה כספית בגין נזקי המשיב בעטייה של התרשלותו המקצועית הנטענת של המבקש, אשר ייצג את המשיב, מטעם הסנגוריה הציבורית, בהליכים פליליים שננקטו כנגדו בת.פ. 1478/02 מדינת ישראל נ' אילן שכטר, עת שכנע את המשיב להגיע לעסקת טיעון, במסגרתה הודה המשיב במעשים שיוחסו לו, והורשע על פי הודאתו.

3.         לטענת המשיב בכתב תביעתו, עסקת הטיעון אותה גיבש המבקש בתיק הפלילי נעשתה בצורה רשלנית ולקויה, כך שבמקום הסעיף שיוחס לתובע- תקיפה בנסיבות מחמירות, הואשם התובע בתקיפה הגורמת חבלה, וישב במאסר שלוש שנים לטענתו: על לא עוול בכפו.

4.         בגין רשלנותו של הנתבע: טוען המשיב כי המבקש לא טרח לבוא בדברים עם המשיב בטרם מועד הדיון, אלא דקות ספורות לפני תחילת משפטו, וכי המבקש לחץ על הנתבע להסכים לעסקת הטיעון, ואף פנה להוריו של הנתבע בבקשה לסייע בידו לשכנע את התובע להסכים לעסקה. עוד טוען המשיב כי המבקש טען באזניו כי באם לא יודה- לא יוכל להודות במועד אחר.

5.         עוד טוען המשיב כי המבקש הציג מצג כלפי בית המשפט כי כנגד המשיב קיימים תיקים פליליים תלויים ועומדים בבתי משפט אחרים, על אף שבני משפחתו של המשיב הבהירו למבקש כי לא מתנהלים הליכים כנגד המשיב, בשום בית משפט אחר.

6.         בנוסף, טוען המשיב כי משכתבה קצינת המבחן תסקיר אודות מצבו של התובע, לעניין העונש- לא ביקש המשיב תסקיר משלים לתיקון, חרף הצהרת התביעה כי אין כנגד התובע תיקים תלויים ועומדים.

7.         כן טוען המשיב כי המבקש לא נתן מידע מקצועי, ולחלופין, נתן למשיב מידע שגוי, הדרוש באורח סביר כדי להחליט אם להסכים לעסקת הטיעון, התועלת הצפויה ממנה והסיכונים הכרוכים בקבלתה.

            בבקשתו טוען המבקש כי כל תביעתו של המשיב בתיק דנא, נסמכת על טענה לפיה- על פי חומר הראיות שהיה בתיק המשטרה, לו היה המבקש מנהל את התיק, היה המשיב יוצא זכאי בדינו, הואיל והמבקש נפל קורבן למניפולציה של המתלוננת ובשל חוות דעתו הרשלנית של המבקש - שילם המשיב בחירותו.

            במילים אחרות: טוען המבקש- המשיב מבקש להעתיק את זירת ההליך הפלילי שהיתה אמורה להתקיים בפני כב' השופטת גיליה רביד - לבית משפט הדן בתביעתו האזרחית- הנזיקית כנגד בא כוחו לשעבר.

8.         טוען המבקש כי דין התובענה להיות מסולקת על הסף מחמת מעשה בית דין,

שכן הפלוגתא העולה בדיון הוכרעה כבר בדיון קודם, לגופו של עניין, ובעלי הדין בשתי התביעות הינם זהים.

9.         טוען המשיב כי בפלוגתא, שעניינה התרשלותו המקצועית של המבקש אשר שימש כסנגורו של המשיב, לא היו העובדות אשר היו מונחות בפני בית המשפט והוא לא דן ולא הכריע בהן, וכל שהתבקש בית המשפט העליון לדון בו הוא בערעור על ההליך הפלילי.

10.       הכלל המשפטי הוא כי היווצרותו של השתק הפלוגתא מותנה בהתקיימותם של ארבעה תנאים:

א.        הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות, היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים.

ב.         בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע  לפלוגתא הזאת.

ג.         ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי.

ד.         ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון. (ראה: עא 4087/04, מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ. פדאור 2005, כרך ראשון, עמ' 108).

11.       הפלוגתא העומדת להכרעה בעניין שבפנינו היא שאלת תפקודו המקצועי של המבקש - האם ייצג את המשיב באופן רשלני אשר גרם לו את נזקיו. הבקשה לדחייה על הסף נתמכת בתצהירו של המבקש, אשר בסעיף 3.10 לתצהירו אומר: " היות שהתביעה דרשה עונש מוסכם של 3 שנים מחד גיסא, ומאידך גיסא סברנו, המשיב ואנוכי, כי עם תסקיר שלילי ובטיעון פתוח, קרי, ללא כל הסכמה בין הצדדים, העונש יופחת מ-3 שנים, הוסכם כי הצדדים יטענו לעונש. ייצגתי והסברתי למשיב את עסקת  הטיעון, את חומרת האישומים, את משמעות האיומים שהשמיע במקום האירוע בנוכחות השוטרים, ולאחר מכן בתחנת המשטרה, הן להוכחת כתב האישום, והן לחיזוק גרסאות המתלוננות, על אף הסתירות שבגרסאות, בעת חומרת העונש לו הינו צפוי".

12.       המשיב, לעומתו, לא תמך את תגובתו בתצהירו וטען מפי בא כוח כי בתמורה להודאתו של התובע, הואשם באותם סעיפים המייחסים לו סחיטה באיומים, תקיפה, כליאת שווא, תקיפה נוספת ובאיומים. אלא שבמקום הסעיף שיוחס לתובע "תקיפה בנסיבות מחמירות" הואשם התובע - "בתקיפה הגורמת חבלה".